המים של ישראל יוצאים לעולם

הדיווחים על גלי החום שפקדו את העולם בקיץ האחרון הבהירו פעם נוספת כי העולם נמצא בצעדי ענק לעבר משבר מים גלובלי. החום הקיצוני ופגעי מזג האוויר הבהירו שמשבר המים כבר אינו בעיה של מדינות מדבריות בלבד: מקורות מים מצטמצמים, תשתיות מתיישנות, אוכלוסיות גדלות ושינויי האקלים הופכים תקופות בצורת ואירועי קיצון לתכופים יותר. אפילו באירופה, שבעבר הסתמכה במידה רבה על מקורות מים טבעיים יציבים, מתחילים להבין שהמציאות משתנה: נהרות יורדים לשפל, תקופות יובש מתארכות, ובמקרים מסוימים המחסור במים כבר משפיע גם על תעשייה, חקלאות וייצור אנרגיה.

בעוד מצוקת המים היא אירוע חדש למדינות רבות, הרי שישראל מתמודדת עם חלק גדול מהאתגרים הללו כבר עשרות שנים. מדינה קטנה עם אקלים חם, מקורות מים מוגבלים ואוכלוסייה שגדלה נאלצה לייצר לעצמה מערכת שמסוגלת לספק מים גם כאשר התנאים הטבעיים אינם מספיקים. עם השנים הצטבר כאן ידע בתחומים כמו הולכת מים, התפלה, השבת קולחים, ניהול ביקושים, תכנון ארצי, בקרה, אנרגיה וטכנולוגיה.

במרוצת השנים מדינת ישראל, באמצעות חברת המים הלאומית "מקורות", הפכה למעצמה בתחום ניהול משק המים תוך התגברות על מגוון אתגרים שונים. דוגמה בולטת לכך אירעה לאחרונה עם מקרה השבתת מתקני ההתפלה הפרטיים בעקבות אירוע טבע נדיר. האופן שבו חברת המים הלאומית ניהלה את האירוע המחישה שוב את חשיבותו של משק מים מגוון ואת יכולתה של מקורות להבטיח רציפות אספקה גם בתנאים חריגים, "בהתאם להנחיות רשות המים ובשיתוף פעולה הדוק עם משרד האנרגיה והתשתיות, תגברנו את ההפקה מקידוחי מי תהום, השמשנו קידוחים שלא היו פעילים, הרחבנו את התפלת המים המליחים והגברנו את השאיבה מהכנרת, המשמשת אוגר אסטרטגי בשעת חירום", נמסר מטעם החברה, "עובדי מקורות פועלים מסביב לשעון, בתיאום רציף עם רשות המים ומשרד האנרגיה והתשתיות. יש מספיק מים במערכות החברה, והאספקה לציבור, לחקלאות ולתעשייה נמשכת כסדרה. ההתמודדות עם האירוע ממחישה את חוסנו של משק המים ואת חשיבות ההשקעה ארוכת השנים בתשתיות, במקורות מים מגוונים וביכולת התפעולית של החברה".

ההצלחה הישראלית והיכלות להתמודד מול אתגרי רבים גרמה למדינות רבות הנמצאות במשבר, או כאלה שהמשבר מתגלגל לפתחן, ליצור קשר עם ישראל כדי למצוא פתרונות יצירתיים שיסייעו להתמודד עם המחסור במים.

וכך, במרוצת השנים החלה חברת מקורות לעבוד עם מדינות ורשויות באמריקה הדרומית, מרכז אסיה, אפריקה ואירופה. בין המדינות שבהן הייתה או קיימת פעילות נמצאות ארגנטינה, אורוגוואי, פרו, פנמה, הונדורס, קזחסטן, אזרבייג'ן ואוזבקיסטן ובמדינות נוספות. מקורות פעלה בעבר גם בהודו, בחריין ואבו דאבי ובמקומות נוספים בעולם שמתמודדים עם מצוקת ניהול מים.

לדברי מנכ"ל חברת מקורות, דני סופר, הביקוש לידע הישראלי אינו נובע רק מהרצון "להשיג עוד מים". לעיתים, המים כבר קיימים, הבעיה היא מה שקורה בדרך, "האתגר של משק המים הוא לא רק לייצר עוד מים. בהרבה מקומות בעולם יש מים, אבל הם לא בהכרח נמצאים במקום שבו צריכים אותם, בזמן שבו צריכים אותם. יש אובדנים במערכת, יש תשתיות שלא תמיד מחוברות זו לזו, יש מקורות מים שונים שלא מנוהלים כמערכת אחת, ויש גם מחיר אנרגטי לכל התהליך. הניסיון של ישראל לאורך השנים היה ללמוד איך לקחת את כל המרכיבים האלה ולנהל אותם יחד. זו למעשה אחת היכולות שאנחנו מביאים איתנו כשאנחנו עובדים עם מדינות אחרות", הוא אומר.

לא רק כמה מים יש, אלא איך מנהלים אותם

אחת הדוגמאות הפשוטות ביותר היא אובדן המים. במדינות מסוימות שיעור המים שאובדים בדרך לצרכן מגיע לכ-40%. בישראל, לעומת זאת, מדברים על שיעור של כ-3.2%. המשמעות אינה רק כלכלית. אם מצליחים לצמצם את המים שאובדים בצנרת, אפשר להגדיל משמעותית את כמות המים הזמינה בלי לבנות מיד מקור מים חדש, "כשמדברים על פתרון למשבר מים, הרבה פעמים חושבים קודם כל על הקמת מתקן חדש", אומר סופר. "אבל לפני שמקימים עוד מתקן צריך להסתכל על המערכת הקיימת ולשאול איפה המים הולכים לאיבוד, איפה אפשר להתייעל ואיך אפשר להשתמש טוב יותר במה שכבר קיים. במקומות שבהם יש אובדן של עשרות אחוזים, טיפול בתשתיות ובניהול יכול לחסוך כמויות מים משמעותיות, לפעמים בלי צורך להשקיע מיד בתשתית חדשה לייצור מים."

אותו עיקרון נכון גם לגבי האנרגיה. מים הם לא רק משאב טבעי; הם גם צרכן אנרגיה משמעותי. צריך לשאוב אותם, להרים אותם, להוביל אותם, לטפל בהם ולעיתים להתפיל אותם. לכן ניהול נכון של משק המים צריך להביא בחשבון גם את צריכת החשמל ואת העיתוי שבו המערכת פועלת. בישראל, ההסתכלות הזו נבנתה לאורך השנים כחלק מהמעבר מניהול של מקורות מים בודדים לניהול של מערכת אחת. אפשר לשלב בין מים טבעיים, מים מותפלים ומים מושבים, ולהעביר מים בין אזורים בהתאם לצורך ולמצב המקורות.

"המים צריכים להגיע מהים"

לפני כ-20 שנה הבינו במקורות שהסתמכות על הכנרת ועל מי התהום לא תוכל לבדה לספק את צורכי המדינה לאורך זמן. הפתרון היה להוסיף מקור מים שאינו תלוי בכמות הגשם: הים. מאז הפכה ההתפלה לאחד מעמודי התווך של משק המים הישראלי. במקביל, העלייה בהיקפי ההתפלה וההתייעלות הטכנולוגית הביאו לירידה משמעותית בעלות המים המותפלים, מכ - 4 שקלים למטר מעוקב בתחילת הדרך לכ-1.4 שקלים כיום, "ישראל הבינה כבר לפני שנים שאי אפשר להסתמך רק על מקורות המים הטבעיים", אומר סופר, "הכנרת ומי התהום הם חלק מהמערכת, אבל כדי להבטיח אספקת מים לאורך זמן צריך להוסיף מקורות מים. לכן הלכנו להתפלה, ובמקביל פיתחנו את השימוש במים מושבים ואת היכולת להעביר מים בין אזורים. היום אנחנו רואים מדינות באירופה שמתחילות להתמודד עם אותן שאלות בגלל שינויי האקלים. מבחינתנו, זה לא אומר שהמודל הישראלי צריך להיות מועתק אחד לאחד, אלא שהניסיון שצברנו יכול לעזור להן לחשוב מחדש על הדרך שבה משק המים שלהן מתוכנן ומנוהל."

הצורך הזה כבר אינו תיאורטי. כאשר מפלסי נהרות יורדים באירופה, הדבר עלול להשפיע לא רק על אספקת מים אלא גם על מערכות קירור של תחנות כוח, על החקלאות ועל תעשיות שתלויות במים.

הניסיון הישראלי אינו מסתכם בתשתיות. חלק משמעותי ממנו נמצא באופן שבו המערכת מנוהלת בזמן אמת. במקורות פועלים תשעה מרכזי בקרה המפקחים על כ-3,000 מתקנים. אוטומציה, חיישנים ומערכות מידע מאפשרים לקבל תמונה רציפה של מצב המערכת, לזהות חריגות ולהגיב אליהן. גם איכות המים מנוהלת באמצעות שכבות רבות של בקרה: שישה מרכזי מעבדה מבצעים מאות אלפי בדיקות בשנה, לצד חיישנים שמאפשרים ניטור רציף. המעבדות מספקות שכבת אימות נוספת למידע שמגיע מהמערכת.

אותה תפיסה קיימת גם בטיפול בשפכים. מים לאחר שימוש אינם בהכרח "מים אבודים". לאחר טיפול מתאים ניתן להשיב אותם למערכת ולהשתמש בהם, בעיקר בחקלאות ובהשקיה, "אנחנו נמצאים בתקופה שבה הטכנולוגיה משנה גם את הדרך שבה מנהלים תשתיות מים", אומר סופר, "אם בעבר הסתכלנו בעיקר על מה שקורה בשטח, היום אנחנו יכולים לקבל כמויות עצומות של נתונים בזמן אמת, לנתח אותם ולזהות שינויים או בעיות הרבה לפני שהן הופכות לאירוע משמעותי. לכן אנחנו עובדים גם עם חברות טכנולוגיה וסטארט-אפים ישראליים ובוחנים את הפתרונות שלהם בתוך מערכת מים אמיתית. מבחינתנו, הטכנולוגיה צריכה בסופו של דבר לפתור בעיה תפעולית משמעותית, כלומר, לחסוך מים, אנרגיה, זמן או כוח אדם, ולשפר את היכולת שלנו לקבל החלטות."

במקורות עובדים כיום גם על שילוב כלי בינה מלאכותית בניהול המערכת, כולל תוכנית המבוססת על עשרות "סוכני AI " שיוכלו לזהות תקלות, לנתח נתונים ולסייע בהצעת פתרונות בתוך זמן קצר. החיבור בין תשתית לאומית לבין תעשיית הטכנולוגיה הוא אחד היתרונות שמקורות מנסה להביא גם לפעילות הבינלאומית: לא רק להציג טכנולוגיה, אלא להראות כיצד היא עובדת בתוך מערכת מים גדולה ומורכבת.

מקפריסין ועד פריז

אירופה הופכת בשנים האחרונות לזירה משמעותית יותר בפעילות של מקורות. בקפריסין החברה פעילה כבר כ-15 שנה, ובאמצעות מקורות פיתוח וייזום היא מעורבת במתקני ההתפלה בלרנקה ובלימסול. ב-2026 הורחבה הפעילות גם למחוז ניקוסיה, במסגרת מזכר הבנות שנועד לקדם בין היתר צמצום אובדן מים, התייעלות תפעולית וטיפול והשבה של שפכים. הפעילות באירופה אינה מוגבלת לקפריסין. מקורות מנהלת שיתופי פעולה עם גופים וחברות באיטליה ובצרפת, ומארחת משלחות אירופיות שמגיעות ללמוד את המערכת הישראלית. בשנה האחרונה הגיעו בין היתר משלחות מצ'כיה, וגם שגריר בריטניה ביקר במתקני התפלה בישראל.

ביקורים כאלה אינם מתמקדים במתקן אחד. הם מאפשרים לראות כיצד מים טבעיים, מים מותפלים ומים מושבים מתחברים למערכת אחת, וכיצד מערכות דיגיטליות ונתונים מאפשרים לשנות את ניהול המים בהתאם לביקוש, לעונות השנה ולאירועי קיצון. במאי 2025 הגיעה משלחת של מקורות למשרדי ה-OECD בפריז והציגה בפני כ-20 נציגים ממדינות שונות את הניסיון הישראלי בתכנון תשתיות מים, התפלה, ניהול דיגיטלי והתמודדות עם שינויי האקלים. אחד הנושאים המרכזיים היה האפשרות לנהל מקורות מים שונים כמערכת אחת ולהעביר מים בין אזורים בהתאם לשינויים בצרכים.

לפעילות הזאת יש גם משמעות שחורגת מהתחום העסקי. מדינות שמגיעות לישראל כדי ללמוד כיצד להתמודד עם מחסור במים עוסקות בצורך בסיסי: אספקת מים לתושבים, חקלאות, תעשייה ותשתיות, "כשמדינה מגיעה ללמוד מאיתנו איך מנהלים מים, זה מתחיל בדרך כלל מצורך מאוד מעשי, איך לצמצם אובדן, איך לטפל בשפכים, איך להתפיל או איך לנהל את המערכת", אומר סופר. "אבל לאורך הדרך נוצר גם קשר בין אנשים ומוסדות. לכן אני חושב שלפעילות הזאת יש ערך שהוא מעבר לפרויקט העסקי עצמו. מים הם צורך בסיסי של כל מדינה, והיכולת שלנו לעזור למדינות להתמודד עם האתגרים שלהן יוצרת גם בסיס לשיתוף פעולה רחב יותר."

היכולת הזאת נשענת על שינוי שעברה ישראל בעצמה. ממדינה שנדרשה להתמודד עם מחסור כרוני במים היא הפכה למדינה שמפעילה מערכת שבה מקורות שונים מתחברים זה לזה, שבה מים מותפלים משתלבים במערכת הארצית, שבה מים מושבים משמשים בחקלאות ושבה נתונים בזמן אמת הופכים לחלק מניהול התשתיות. אפילו בתחומים שנראים לכאורה שוליים, כמו אספקת כלור למתקני מים, מנסים במקורות לצמצם תלות חיצונית: במתקנים חדשים נשקלת או מיושמת הפקת כלור באתר עצמו באמצעות מים, כדי להקטין את הצורך בשינוע ובאספקה מבחוץ. גם כוח האדם השתנה בהתאם. במקורות עובדים כיום כ-1,500 איש, לעומת כ-5,000 בשנות ה-90, בעוד שכמות המים שהחברה מספקת גדלה משמעותית. אוטומציה, טכנולוגיה ומיקור חוץ אפשרו להפעיל מערכת גדולה יותר עם פחות עובדים.

לדברי סופר, הניסיון המוכח והחדשנות הישראלית שחברת מקורות מובילה, מייצר לא רק יכולת שמסייעת למדינות שנמצאות או על סף משבר מים, הוא גם הופך לעוגן מדיני אסטרטגי, "התמודדנו בישראל במשך שנים עם מצב שבו לא היה לנו את הפריבילגיה לחכות ולראות מה יקרה", אומר סופר. "היינו צריכים לתכנן קדימה, לייצר מקורות נוספים, להשתמש מחדש במים ולבנות מערכת שיודעת להתמודד עם שינויים. היום, כשמדינות נוספות מתחילות להתמודד עם המציאות הזאת, יש לנו אפשרות לחלוק איתן את הניסיון הזה והדבר מייצר הבנה ליכולת של ישראל לעזור למדינות אחרות להתמודד עם האיום הכבד של מחסור במים. התובנה הזאת מחממת את היחסים שלנו עם מדינות אחרות שמעריכות את התרומה שלנו מאחר ולכולם ברור, מים הוא משאב אסטרטגי, היכן שיש מים, יש חיים."

מאת דני סופר, מנכ"ל, מקורות

***

כתבה שיווקית בחסות מקורות; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.