כשאפשר לבנות כמעט הכול, צריך לדעת על מה לוותר

קל יחסית לדחות משהו שאין לו ערך ברור. הבחירה בין משימה חשובה למשימה פחות חשובה היא תעדוף, אבל היא עוד לא המבחן האמיתי של פוקוס. הרבה יותר קשה לדחות כלי שיחסוך לצוות זמן, שיפור מוצר שמשתמשים יאהבו או מהלך שיכול לפתוח מקור הכנסה. לכל אחד מהם יש הצדקה. פוקוס נבחן כשמסתכלים על שתי הזדמנויות מצוינות, ואומרים לא לאחת מהן כדי להשקיע בזו שבה ההזדמנות העסקית יותר גדולה.

כשאני חושב על המשמעות של פוקוס עבור SeatPick, זאת השאלה שמעניינת אותי: איך בוחרים במה להשקיע כשיש יותר הזדמנויות טובות מהיכולת לממש אותן עד הסוף.

כלי AI מחדדים את השאלה הזאת. ככל שמחיר הבנייה יורד, יותר רעיונות נראים כדאיים. כלי פנימי שפעם היה קשה להצדיק יכול להפוך לניסוי קטן. תהליך ידני שהתרגלנו לחיות איתו יכול לקבל פתרון מותאם. יש כאן הזדמנות שצריך לדעת לנצל, במיוחד בחברה שרוצה להפיק יותר מהמשאבים שלה.

אבל היכולת לבנות מהר דורשת גם יכולת לעצור.

מחיר הבנייה ירד. האחריות נשארת

המשפט ״אפשר לבנות את זה ביומיים״ נעשה משכנע מאוד. לפעמים הוא גם נכון. אלא שיומיים מתארים את הדרך לגרסה הראשונה. אחריה מגיעים השימוש, הבדיקות, השינויים והתקלות.

לדוגמה, ברגע שצוות מסתמך על כלי פנימי, מישהו צריך לקחת עליו אחריות. אם התהליך משתנה, צריך לעדכן אותו. אם התוצאה שגויה, צריך לזהות את הבעיה. ואם מי שבנה אותו עובר למשימה אחרת, הכלי עדיין צריך לעבוד. המשמעות היא שגם פרויקט קטן יכול לתפוס מקום קבוע בחברה, והרבה פרויקטים קטנים מצטברים להשקעה גדולה של זמן ומשאבים. לכן כדאי לשאול מראש מה הוא צפוי לחסוך, מי ישתמש בו ומי יחזיק אותו לאורך זמן.

גם להימנעות מבנייה יש מחיר. עבודה ידנית שחוזרת מדי יום גוזלת זמן. כלי חיצוני שלא מתאים לתהליך יכול להכריח צוות לעבוד סביב המגבלות שלו. לפעמים השקעה פנימית קטנה מפנה יותר קשב מכפי שהיא צורכת.

פוקוס מחייב לבחון גם את האפשרות הזאת. אחרת, הוא עלול להפוך להרגל שמונע שיפור.

אפשר להמשיך לשלם על מוצר שיודעים לבנות חלק ממנו

אנחנו רואים הרבה פוסטים בלינקדין שמתהדרים ב״הפסקתי לשלם 100 דולר מנוי חודשי״ או ״ככה חסכתי 12 אלף דולר בשנה כשבניתי את הכלי בעצמי״. אני יכול להבין את זה. כשמסתכלים על מערכת חיצונית ורואים יכולות שאפשר לפתח לבד, טבעי לשאול למה להמשיך לשלם עליה.

הקלות שבה אפשר לבנות עם AI מפתה להתחיל מיד. בעיניי, דווקא עכשיו כדאי להשקיע יותר בחשיבה לפני הבנייה. זה לא אומר לחשוב לאט, אלא לדעת לאן רוצים להגיע, מה הגרסה הראשונה צריכה לעשות ומה יהיה הצעד הבא. לא צריך לתכנן כל גרסה בדרך, אבל צריך כיוון ברור. להקדיש יותר זמן לתכנון, ואז לנצל את ה־AI כדי לבצע מהר. אחרת, נמצא את עצמנו עם הרבה כלים שלא פותרים את הבעיה.

צורת המחשבה שלנו מנסה לתת מענה לאתגר הזה:
האם יש בתהליך אלמנט ייחודי ל־SeatPick, שבו היכרות עם הנתונים וצורת העבודה שלנו מצדיקה פיתוח עצמאי? האם המוצר החיצוני מספק תשתית טובה, או שגם הוא מציף אתגרים מורכבים? האם המחיר של אפיון, בנייה ותחזוק המוצר מצדיק את ההשקעה בו?

אין הכרח לקבל החלטה אחת על המערכת כולה. אפשר לבנות את השכבה שנותנת לנו יתרון, ולהמשיך לשלם על החלקים שחוסכים לנו עבודה ואחריות.

גם אם אנחנו מסוגלים לשחזר יכולת מסוימת, עדיין צריך לשאול מה נרוויח מהבעלות עליה. האם נקבל גמישות שמשנה את התוצאה העסקית? האם נסיר מגבלה משמעותית?

מנוי חודשי הוא עלות שקל לראות. קשה לאמוד את הזמן של הצוות מתפזר בין משימות, ולכן קל יותר להמעיט בערכו. אבל הוא חלק ממחיר ההחלטה.

לבחור בין שני דברים טובים

ב־SeatPick, כחברת B2C, אנחנו צריכים לבחון השקעות לפי התרומה שלהן למוצר ולעסק. במקרה שלנו זה האם הן עוזרות למשתמש למצוא כרטיס מתאים, להשוות אפשרויות ולהתקדם לרכישה.

גם כלי פנימי שמשפר את איכות המידע או חוסך לצוות זמן יכול להצדיק השקעה. אבל צריך לשאול גם מה אותם אנשים היו יכולים לקדם באותו זמן.

כלי לצוות השיווק ושיפור חוויית המשתמש באתר יכולים שניהם לתרום לעסק. השאלה היא איזו השקעה תיתן מענה טוב יותר לצוואר הבקבוק הנוכחי. זאת המשמעות של פוקוס: לבחור אחת, ולקבל במודע את המחיר של דחיית האחרת.

המבחן שאני מציע פשוט: לפני שמתחילים, צריך להגדיר מה רוצים לשנות, כמה זמן וכסף מוכנים להשקיע, ואיזו תוצאה תצדיק את ההמשך. ״אפשר לבנות את זה מהר״ עונה על שאלת הביצוע. עדיין צריך להצדיק את ההשקעה.

הבנייה הזולה מאפשרת לבדוק יותר רעיונות בהיקף קטן. כדי לנצל את היתרון הזה, צריך לקבוע גם נקודת החלטה: אם הכלי חוסך את הזמן שציפינו לו ומשתמשים בו בפועל, יש בסיס להרחיב. אם לא, עוצרים לפני שהניסוי הופך לעוד מערכת שצריך לתחזק.

ככל שכלי AI זמינים לכולם, היתרון מגיע מהעבודה שמוכנים לעשות איתם. להיכנס לפרטים, להבין את הבעיה לעומק ולהמשיך גם במקום שבו המתחרים מוותרים - יצירתיות, מאמץ והיכרות עם הפרטים יכולים לבנות יתרון שקשה להעתיק.

חברות גדולות שעשו קפיצה משמעותית בשנים האחרונות, כמו Wiz ו-Wonderful מעידים שהם לא יבנו יכולת בלי לדעת איך לתמוך בה בקנה מידה גדול. י בשביל זה צריך פוקוס: לבחור איפה שווה להשקיע את העבודה הזאת, ולהפוך אותה לחלק מהיום־יום של הצוות.

מאת גלעד זילברמן, מנכ״ל ומייסד-שותף, SeatPick

***

כתבה שיווקית בחסות SeatPick; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.