כשהתוצאה מחטיאה את הצדק: איך אקמאי מנעה 3.7 מיליון דולר מעובד מפתח

יום אחד - ייתכן שזה כל מה שהיה חסר לד"ר יובל ברקן כדי להגשים את חלומו של עובד להתעשר ב-3.74 מיליון דולר.

בפברואר 2024 הצטרף ברקן, מומחה סייבר, לחברת הסטארט-אפ NONAME כמנהל מוצר ראשי. חלק משמעותי מהתגמול ההוני שלו היה אופציות עם מנגנון "דאבל טריגר" - הגנה שמבטיחה אקסלרציה (האצה) והבשלה מלאה של האופציות אם החברה תירכש והוא יפוטר בתוך 12 חודשים. ביוני 2024 רכשה אקמאי טכנולוגיות את NONAME (לפי הדיווחים במדיה, תמורת 450 מיליון דולר), וברקן היה חלק מהצלחה זו.

עם השלמת הרכישה ב-24.6.2024 חתם ברקן על הסכמים חדשים שהחליפו את ההסדר הקודם: הוא קיבל מענק מיידי של 875,000 דולר, ואילו סכום "אקסלרציה" של 3.74 מיליון דולר הופקד בנאמנות. התנאי שסוכם היה כזה: אם יפוטר עד 24.6.2025 (בחלוף שנה מהאקזיט) - הכסף שלו; אם לא יפוטר עד אז - יקבל רק "בונוס שימור" של 625,000 דולר. ברקן, שהיה מיוצג על ידי עורך דין, ניסה במהלך המו"מ לשנות את הניסוח מ-"cessation of service" (הפסקת עבודה בפועל) ל"אירוע פיטורים" - ומשלא הצליח, חתם.

ביום 25 ביוני 2025 - יום אחד לאחר שחלפה שנה מהאקזיט - נשלח דוא"ל פנימי באקמאי ממנהלת משאבי אנוש לאחד המנהלים הבכירים, שבו נכתב שהוחלט לבטל אחד מתפקידי הסמנכ"לים, וכי יודיעו לברקן בשבוע הבא על פיטוריו; עוד צוין כי זימון לשימוע יישלח ב-1 ביולי 2025. המנהלת הוסיפה שמועד סיום ההעסקה ייקבע בהקדם האפשרי, בכפוף להליך השימוע.

מי שקורא את הדוא"ל מבין: מדובר בפרוצדורה פורמלית שתוצאתה כבר נקבעה מראש. יתרה מכך - עולה ממנו שבירור, עוד לפני 25.6, התגבשה החלטה עקרונית לפטר את ברקן. עוז גולן, המנהל הישיר של ברקן (ואחד ממייסדי NONAME), עודכן לכאורה ביום 26.6 - יומיים לאחר שפגה זכאותו של ברקן. ב-1.7 זומן ברקן רשמית לשימוע, וב-16.7 פוטר.

עוז גולן לא היה סתם מנהל. הוא היה מייסד NONAME, בעל 8.11% ממניותיה, וסמנכ"ל בכיר באקמאי. אם הכסף היה משולם לברקן - עוז לא היה מקבל דבר. אם הכסף היה חוזר לקופת בעלי המניות של NONAME - עוז היה נהנה מכ-250,000 דולר נוספים. במילים אחרות, למנהל הישיר של ברקן היה אינטרס כלכלי אישי בעיתוי הפיטורים: כל יום דחייה לאחר 24.6 היה שווה מיליונים לאקמאי וכרבע מיליון דולר לכיסו.

בית הדין לעבודה אף קבע כי אין מדובר בסמיכות זמנים מקרית, אלא בקשר סיבתי: אקמאי ביקשה להשהות את הפיטורים המוצדקים עד שתחלוף שנה, ולתכנן בפועל את פיטוריו של ברקן כך שיתרחשו באופן שימנע ממנו את הסכום של 3.74 מיליון דולר. עוד נקבע כי סביר שעוז, המנהל הישיר של ברקן, היה בסוד העניינים, וכי היה לו אינטרס ברור בתזמון מועד הפיטורים.

אלא שלמרות זאת דחה בית הדין את טענתו של ברקן, שלפיה יש לבחון אם חלפה שנה במועד שבו התקבלה ההחלטה המהותית על הפסקת העסקתו (כלומר, באזור מועד הדוא"ל של מנהלת משאבי האנוש), ולא במועד ניתוק יחסי העבודה בפועל.

העובדה המצערת היא שבית הדין אף התרשם שאקמאי תזמנה את הפיטורים במכוון, אך בכל זאת קבע שאין בכך כדי לשנות: החוזה קבע שהאקט המכריע לעניין מדידת חלוף השנה המזכה את ברקן בסך של 3.74 מיליון דולר הוא "cessation of service" (קטיעת שירותיו) - ולא עצם ההחלטה העקרונית על תחילת הליך הפיטורים.

במסגרת הפרשנות החוזית של המונח האמור התייחס בית הדין לתיקון האחרון לחוק החוזים מינואר 2026, שיצר הבחנה בין חוזה עסקי לבין חוזה עבודה. הוא נטה לראות בהסכם בין אקמאי לברקן חוזה עסקי (מבלי לקבוע זאת באופן חד-משמעי), שיש לפרשו לפי לשונו בלבד, בין היתר משום ששני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין, ניהלו משא ומתן אמיתי, ומדובר היה בהסכם בעל אופי עסקי-כלכלי בעולם המיזוגים והרכישות.

יתרה מכך, בית הדין לא קיבל את טענת ברקן בדבר חוסר תום-לב מצד המעסיק, וקבע כי המעסיק היה רשאי לתכנן באופן כלכלי את מועד הפיטורים כדי להימנע מתשלום 3.74 מיליון דולר - וכי מדובר בתכנון לגיטימי במהותו.

לטעמי, כאן החטיא בית הדין פעמיים: ראשית, בכך שנטה להתייחס להסכם כחוזה עסקי הנבחן לפי לשונו בלבד, ולא לפי אומד דעת הצדדים ונסיבות העניין; ושנית - ובעיקר - בכך שנתן משקל מועט מדי לאופן התנהלות המעסיק ובעל המניות המייסד ב- NO NAME, שכל מהלכיהם כוונו להיפרדות מן העובד תוך מתן משקל מלא ומוחלט להימנעות מתשלום הסכום של 3.74 מיליון דולר.

בית הדין עמד גם על כך שהעובד ויתר במסגרת המשא ומתן, במפורש, על ניסיונו לקבוע שהאקט הנמדד לצורך בחינת חלוף השנה הוא עצם ההחלטה על הפיטורים. כאן, לטעמי, היה ראוי שבית הדין יכיר בכך שכמעט תמיד מתקיים פער כוחות, וכי לנסיבות יש חשיבות מעבר למילים הכתובות. בית הדין בחר בפרשנות פורמליסטית, ולא נתן משקל מספק לאינטרס הכלכלי האישי של מנהלו של העובד, לאינטרס הכלכלי הקיצוני של המעסיקה (אקמאי), לתזמון המדויק מדי, לאירועים שקדמו לדוא"ל מ-25.6 ולתכלית מנגנון ההגנה.

קשה להשתחרר מן הרושם שהתוצאה נפלה בצד הלא נכון: עובד שתרם לאקזיט הענק, שקיבל הבטחה להגנה, ושמכל בחינה מהותית ההחלטה על פיטוריו התקבלה במהלך השנה שמאז האקזיט - נותר בחוץ בשל תזמון פורמלי, טכני ומתוכנן מראש. מנגד הרוכשת ובעלי המניות של החברה הנמכרת - התעשרו עוד יותר. אולי זה חוקי מבחינה טכנית - אך לטעמי זה רחוק מלהיות צודק.

עו"ד יגאל קולוף הוא שותף במחלקה המסחרית במשרד וקסלר ברגמן ושות'

***

כתבה שיווקית בחסות וקסלר ברגמן ושות'; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.