לפני ארבעים שנה בדיוק, במהלך חודש מרס 1981, נחקק בישראל חוק הגנת הפרטיות.
על העובדה שמדובר בחוק מיושן, שמאז שנת 1981 ועד היום כמעט ולא תוקן נכתב ונאמר כבר הרבה (וטוב שכך), אבל ציון 40 שנה לחקיקת חוק הגנת הפרטיות נראה כנקודת זמן טובה כדי לדון דווקא בהיבטי הפרטיות של השנה החולפת. שנת ה-40 זימנה אתגרים שאיש לא ציפה להם.
אז מה היה לנו השנה בפרטיות? נתחיל כמובן בקורונה. כמו בתחומים רבים אחרים, התפשטות נגיף הקורונה השפיעה גם על תחום הגנת הפרטיות. העיסוק בפרטיות ליווה את כל שלבי הטיפול במגפה, החל מאיכוני השב"כ, דרך שימוש ברחפנים לצורך אכיפת בידוד, חקירות אפידמיולוגיות, שאלות שונות שעלו נוכח המעבר המאסיבי לתקשורת מרחוק, תשאול בכניסה למקומות, ועד השימוש בצמיד אלקטרוני לחוזרים מחו"ל ושאלת היכולת לשאול אדם אם הוא התחסן או לא.
הדיון הציבורי בישראל סביב הכלים השונים שננקטו במסגרת הטיפול במגפה הראה לכל מי שחשב שבעידן הדיגיטלי "הפרטיות מתה", עד כמה הפרטיות חיה ובועטת.
בשנה החולפת ראינו דיון ציבורי בענייני הגנת פרטיות גם בהקשרים אחרים לגמרי מהקורונה. אחד הנושאים הבולטים היה עדכון מדיניות הפרטיות של וואטסאפ, שלמעשה הציב את משתמשי אפליקציית המסרים הפופולרית בפני בחירה בין העברת מידע מוואטסאפ לפייסבוק לבין הפסקת השימוש בוואטסאפ. בדרך כלל, פעולות מן הסוג הזה היו עוברות מתחת לרדאר ותוך סימון I Agree"" כמעט אוטומטי על ידי המשתמש. אלא שכאן קרה ההפך הגמור. תוך מספר ימים בלבד, המוני אנשים עזבו את אפליקציית וואטסאפ והורידו אפליקציות חלופיות אחרות כמו סיגנל וטלגרם.
ומן הצד השני, גם עדכון הגרסה של Apple, שדווקא מגן על הפרטיות, עורר דיונים רבים. אותו עדכון משנה את ברירת המחדל לגבי שימוש במידע על מזהה המכשיר לצרכי פרסום, מכזו שמאפשרת להשתמש במידע כאמור אלא אם סימנת אחרת, לכזו שמאפשרת להשתמש באותו מידע רק אם אישרת זאת באופן אקטיבי.
בשני המקרים הייתה משמעות ממשית לדיון הציבורי, שהובילה לדחיית כניסת העדכונים הללו לתוקף.
גם אם הדחייה לא משנה את ההחלטה שעלולה לפגוע בפרטיות (כמו במקרה של עדכון מדיניות הפרטיות של וואטסאפ), היא חשובה כי היא גילתה לנו עד כמה מפריע לנו שאוספים עלינו מידע בלי שידענו או הסכמנו, שצדדים שלישיים משתמשים בו ואנחנו לא בהכרח יודעים למה, שפרטיות יכולה להיות אפילו כלי שיווקי (Apple השתמשה בשנה החולפת בעדכון הגרסה כדי לשווק את המוצרים שלה כמגיני פרטיות), ואולי התגלית המפתיעה מכול - שיש לנו כוח להשפיע גם על חברות ענק בינלאומיות.
בנוסף לכל אלה, גם מערכת הבחירות הנוכחית דאגה לספק לנו מופעים של פגיעה בפרטיות, כמו דליפת פנקס הבוחרים מאפליקציית "אלקטור" וקביעה של רשות הגנת הפרטיות כי מפלגת הליכוד ומפלגת ישראל ביתנו – שהשתמשו בה – הפרו את הוראות החוק, וכן דליפת מידע מאפליקציה ששימשה את מפלגת "תקווה חדשה".
ומה צפוי לנו בחגיגות 41 שנים לחוק הגנת הפרטיות?
ראשית, מאוד יתכן שכלל לא נחגוג 41 שנים לחוק הגנת הפרטיות במתכונתו הנוכחית. החודשים האחרונים אופיינו בקידום תהליכי חקיקה של תיקונים שונים וחשובים לחוק הגנת הפרטיות, וזאת בנוסף לאפשרות שעדיין קיימת ברקע לגבי החלפתו של החוק הישן בחוק חדש, במקום שיטת התיקונים והטלאים. ההכרזה על מערכת בחירות נוספת עצרה את התהליכים הללו, ונותר רק לקוות שהממשלה הבאה שתקום תמשיך אותם.
ואם בכל זאת נאלץ לחגוג 41 שנים לחוק הגנת הפרטיות הנוכחי, אפשר להעריך שבמרס 2022 נמצא את עצמנו דנים בהתפתחויות בתחום הפרסום הממוקד, ובסוגיות חדשות ומרתקות בתחום הבינה המלאכותית. מה שבטוח הוא שלא נרצה לדון בעוד מגפה.
עו"ד שיר שושני כץ, מתמחה בהגנת הפרטיות, משרד עוה"ד AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'