מילדות לא פשוטה בגיאורגיה, דרך עלייה לישראל ועד לפסגת הנדל"ן הישראלי – הכירו את שלום שי, יו"ר ובעלים של דונה חברה להנדסה ובניין שזכה בקטגורית "איש השנה" בנדל"ן מטעם Duns 100. "בתחילת דרכי בישראל לא הייתי מאמין שאגיע למקום בו אני נמצא היום, ועד היום אני עדיין לא מאמין. לאט לאט זה חודר, ואני מבין שכנראה שאנשים רואים את מה שאני עושה ומעריכים", הוא משתף בראיון.
שי גדל בגיאורגיה עד גיל 24, וחווה קשיים במערכת החינוך. "נכשלתי בלימודים, התמודדתי עם בעיות קשב וריכוז, וההורים שלו שלחו אותי ללמוד בבית ספר מקצועי", הוא נזכר. עם זאת, השאיפות שלו היו גבוהות כבר אז: "החלטתי ללמוד במוסד אקדמי, ולמרות שזה לא היה אפשרי לילדים כמוני הצלחתי. במשך שנה עבדתי קשה, הכנתי את עצמי למבחנים והצלחתי להתקבל בניגוד לכל התחזיות".
בשנת 1978 הוא כבר השלים תעודת מהנדס, צבר ניסיון של שלוש שנים בהנדסה, ועלה לישראל בגיל 24 עם אשתו ושני ילדים. "מהר מאוד הבנתי איך המערכת בארץ עובדת ומאוד רציתי להיות עצמאי. הצלחתי מאוד כמנהדס, והתחלתי לעבוד בשיפוצים", הוא מספר, "השיפוצים נתנו לי שנים של רוגע וניסיון, והתאקלמתי בישראל טוב".
בעודו עובד כקבלן שיפוצים, הוא זיהה הזדמנות ששינתה את הקריירה שלו בשנת 1989. "שמעתי בשיחת חולין שיש מושג שנקרא ׳חברה משכנת׳, שניתנת במסגרת כך שהמדינה מכינה את עצמה לקליטת כמיליון עולים מברית המועצות. נכנסתי לתהליך, ומבלי שידעתי מה המשמעות של כך עשיתי שינוי גדול. יש פה יותר אצבע אלוהים מאשר חוכמה או עשייה", הוא משתף.
בשנת 1991 משרד הבינוי והשיכון פנו אליו. "הוגרלתי לבנות כאלפיים יחידות דיור בפסגת זאב, וכך נחשפתי לעבודת היזם. כשיצאתי לפרויקט זה לא היה קל, לא ידעתי מה זה הון עצמי, ערבות לדייר או ליווי פיננסי – כל הדברים הללו היו רחוקים ממני. פתאום מצאתי עם עצמי עם פרויקט שדורש 4 מיליון שקלים הון עצמי, וגם פה הייתה מעורבת אצבע אלוהים וצלחתי את הפרויקט", הוא מספר.
מכאן, הניסיון כבר נצבר בקלות. "למדתי לבנות בניינים ולהיות יזם, והפכתי לאדם מנוסה. לאחר שחזרתי לתקופה מסוימת להיות קבלן מבצע עבור עיריית ירושלים חזרתי לעבוד כיזם. משנת 1994 התחלתי לבצע פרויקטים רבים, אחד אחרי השני ובמכפלות", הוא נזכר ומתאר, "אם בשנת 1994 קיבלתי את הפרויקט הראשון, היום אנחנו נמצאים כבר עם 8,000 יחידות דיור חדשות כשמסרנו עוד 8,000 לפני. החברה גדלה ומעסיקה 400 עובדים, וכל אחד שנחשף אלינו אומר ׳וואו, איך אתם מצליחים?'".
מאז ועד היום, דונה כבר הפכה לחברה מצליחה בכל קנה מידה. "יש לנו כל כך הרבה פרויקטים, שנאלצתי לפתוח חברות נוספות. למשל, יש לנו 3,000 יחידות דיור רק למטרות השכרה, ובחברה נוספת מחזיקים עוד 700 דירות בנויות מושכרות", הוא מתאר ומוסיף, "החברה נכנסת חזק מאוד לתחום ההתחדשות העירונית ובעזרת השם יהיו בידינו בעוד שנה בין חמישה לשישה פרויקטים גדולים מאוד, של 3,000 יחידות דיור. יש לנו חברה נוספת שמחזיקה קרוב ל-60 פרויקטים לצורך השכרה בלבד למשרדים, גופים מסחריים וגופי המדינה".
מה סוד ההצלחה שלו? "אני מאמין בלקיחת אחריות והובלת נושאים שנוגעים ללב ולרגש, לדייר. תמיד ידעתי מי יכול להיפגע ומי יכול להרוויח, ושמרתי על שני הצדדים. השקעתי באיכות, ביחסים, בשירות ולכן הצלחנו. אנשים יודעים שכשהם הולכים לקנות דירה הם חושבים גם על השירות שיקבלו. הדברים נבדקים בשוק, וכנראה שחלק מההצלחה קשורה גם למחשבה שהשקעתי בכך. אני דואג להביא הצעות אטרקטיביות לאנשים, ובוחר נכון באילו מקומות לעבוד – כמו להתמקד בפריפריה".
הבחירה בו כאיש השנה בנדל"ן ריגשה אותו מאוד לאור הדרך שעבר: "בגיאורגיה היינו משפחה לא חזקה כלכלית. אני זוכר איך בתחילת הדרך גרנו 3 משפחות במרכז קליטה לאקדמאים, כלשכל אחד היה 150 דולר בכיס בלבד. ככה עלינו, לא היה לנו מה להביא. אני זוכר שבשוק מחנה יהודה היו מוכרים עצמות של עוף, והיו נותנים לך גם בחינם אם לא היית יכול לשלם גרושים. היינו יכולים לאכול במשך שבוע את אותו מרק עצמות. אז, לא הייתי מאמין שאגיע למקום בו אני נמצא היום ואני עדיין לא מאמין. לאט לאט זה חודר, ואני מבין שכנראה שאנשים רואים את מה שאני עושה ומעריכים".
למנהלים בתחילת דרכם הוא ממליץ לשים דגש על יכולות ניהול מקצועיות ובין אישיות כאחד: "מנהלים חייבים לדעת איך לדעת לנהל ברמה המקצועית, הכלכלית ויחסי האנוש בין הלקוחות ובין עצמנו. אלו דברים שרכשתי עם הזמן, תוך כדי עשייה. כל מנהל מתחיל חייב להתחזק בכל אחד מהתחומים האלו כדי להצליח".