"מורשה להיתר הוא לא עוד תיקון טכני - הוא יכול להשפיע גם על מחירי הדירות"

האם ענף האדריכלות בישראל מצליח להיערך לעולם שבו שוק הנדל"ן משתנה, הבירוקרטיה עדיין מכבידה, כוח האדם המקצועי נשחק והבינה המלאכותית מתחילה לשנות את אופי העבודה? ומה יקרה למעמד האדריכל בשנים הקרובות, כאשר מצד אחד התכנון העתידי רק מתרחב, ומצד שני הפער בין אישור תוכניות לבין היתרי בנייה והתחלות בנייה ממשיך להעמיק? אלו היו חלק מהשאלות שעלו בדיון של פורום Duns 100 לבכירי ענף האדריכלות. הפורום, שכינסה דן אנד ברדסטריט, עסק בין היתר בהשפעות מצב ענף הנדל"ן על משרדי האדריכלים, באתגרי כוח האדם והשכר, בשחיקה במעמד האדריכל, בתכנון עתידי של ערים ושכונות, בעירוב שימושים ובהשפעת ה-AI על המקצוע.

בפתח הדיון קיבלו המשתתפים סקירה מפי שילה זברו וייס, Senior Director Ranking & Strategy ב-Duns 100, שהתייחסה לשינוי העומק שעובר המקצוע. "הסיפור הוא לא רק ענף הנדל"ן, אלא המקצוע עצמו שמשתנה", אמרה. "אנחנו צריכים להתכונן לזה ככל שניתן. אנחנו רואים הרבה אדריכלים שמסיימים ללמוד, אבל הרבה פחות כאלה שנרשמים כאדריכלים ונשארים במקצוע. אתגר כוח האדם הפך למשמעותי יותר, והוא גם משתנה. האתגר הוא אחר – עבור מה מכשירים אותם ואיך מכשירים אותם? אנחנו לא באמת יודעים מה היכולות שנצטרך בעוד עשר שנים".

לדברי זברו וייס, ענף האדריכלות עדיין תלוי במידה רבה במצבו של שוק הנדל"ן. "הענף הוא נגזרת ישירה של ענף הנדל"ן. הריבית הגבוהה, שבינתיים ירדה אבל לא מספיק, והירידה במספר העסקאות משפיעות גם על הענף הזה. הפער שמגדיר את סביבת העבודה של האדריכלים הוא הפער בין אישורי התוכניות להיתרי הבנייה והתחלות הבנייה. האתגרים - שחיקת שכר הטרחה ומחסור בכוח אדם - נשארו אותם אתגרים, אבל הם השתנו באופיים. כניסת ה-AI טומנת בתוכה הרבה הזדמנויות, אבל עדיין נדרש ליווי שיוודא שנשמר רף המקצועיות".

משה צור ביקש להדגיש כי למרות הקשיים בשוק, משרדי האדריכלים עדיין נדרשים לתכנן קדימה בהיקפים גדולים. "כל היזמים וכל החברות מבינים את הצורך בגידול האוכלוסייה בארץ ואת הצורך להכין מלאי תכנוני מאושר, כדי שכאשר ירצו לממש אותו יהיה להם עם מה", אמר. "אנחנו בכלל לא מרגישים ירידה -ס להפך, מרגישים כמות עצומה מאוד של פניות. זה המקצוע שלנו - לתכנן את העתיד".

עינב זיו, שותפה וראש מחלקת קונספט במילוסלבסקי אדריכלים בע"מ, התייחסה גם היא להיקף התוכניות ולצורך הגובר ביצירתיות. "התוכניות רק הולכות וגדלות וגם ההזדמנויות שמגיעות", אמרה. "דבר נוסף שרואים זה הצורך ביצירתיות. מתחילים להבין שצריך לחשוב מחוץ לקופסה, ושהפתרונות צריכים להיות מעבר לפתרונות הסטנדרטיים – כדי שפרויקט ימשיך לרוץ".

שגיא מורשטיין, שותף במשרד ברעלי לויצקי כסיף אדריכלים בע"מ, הציג תמונה זהירה יותר, של ענף שעדיין נשען על צבר עבודות אך כבר מזהה האטה בחלק מהתחומים. "אנחנו, כמו כולם כאן, עדיין נשענים על צבר עבודות שיש לנו כל הזמן ומגיע, אבל אסור לטמון את הראש בחול", אמר. "למשל מבחינת תעסוקה אנחנו מבינים שיש האטה. אנחנו גם רואים את המצב בשוק, אז אנחנו צריכים להתאים את עצמנו. יש פרויקטים מאוד מורכבים של התחדשות עירונית עם עירוב שימושים. אנחנו מבינים שיש פער בין מה שקורה בענף למה שנמצא היום. אנחנו מתכוננים לזה".

אילן פיבקו, הבעלים של אילן פיבקו אדריכלים בע"מ, התייחס לפערי הזמן הארוכים בענף ולמשמעות הכלכלית שלהם. "יש פרויקטים שלוקחים מעל עשר שנים", אמר. "הפערים שומרים על רמות המחירים. מכיוון שזה עולה כסף, הוא מוטל מיד על הדיירים. אבל אנחנו רואים שינוי לא קטן בעניין של הבירוקרטיה. גם מורשה היתר הוא צעד גדול בכיוון, ואני חושב שיש עוד כמה יוזמות בעניין הזה של קיצור הליכים. זה ללא ספק ישפיע על כל הענף, גם עלינו וגם על מחירי הדירות".

עדן בר, שותף בבר לוי אדריכלים ומתכנני ערים, התייחס לאופן שבו התכנון בישראל משתנה ביחס למרחב, לתעסוקה ולניידות. "יש שינוי. מתכננים לפי אזורי גשרים. התכנון הוא לפי אזורים ולא לפי המטרופולינים הארציים. רוב הדירות שלא נמכרות הן בפריפריה. אנשים לא באים ולא קונים, כי יש הבדל עצום בין מקום העבודה שאתה עובד בו לבין המקום שאתה גר בו. יותר ויותר אנשים מוכנים לנסוע – אם זה ברכב או ברכבת".

אחד הנושאים המרכזיים שעלו בדיון היה אתגר כוח האדם בענף. ערן לשם, מנכ"ל משותף בסיטי בי אדריכלות ועיצוב, אמר כי הבעיה אינה רק במספר העובדים, אלא בעיקר באיכותם. "אנחנו מרגישים שהמחסור הוא בכוח אדם איכות. ההיצע גדל בחצי השנה-שנה האחרונה, אבל האיכות היא הדבר האמיתי. מה אפשר לעשות? לשכנע אנשים טובים ללכת ללמוד, לשווק טוב את המקצוע שלנו ולתת שכר טוב למועסקים. אנחנו באמת מנסים לתת את השכר הטוב ביותר שיש למועסקים שלנו כדי למשוך את האנשים הטובים. אני חושב שזאת אחריות של כולנו כאן כדי שהמקצוע שלנו ימשיך להתפתח".

נושא מרכזי נוסף שנידון הוא כניסת ה-AI והשפעת הכלים החדשים שמתבססים עליו על הענף ועל המקצוע כולו. אורי רותם, שותף באורבך הלוי אדריכלים, התייחס לשינוי הטכנולוגי שמתחיל לעצב מחדש את פרופיל האדריכל העתידי. "יש פחות אדריכלים שמסיימים את הלימודים ואנחנו חשים בזה", אמר. "אחרים דיברו על נושא האיכות, ואני חושב שהשינוי המהותי ביותר הוא השינוי הטכנולוגי של ה-AI, שאנחנו רק מתחילים לטעום אותו בשנה-שנתיים האחרונות. אנחנו חשים שהפרופיל של האדריכל העתידי הולך להשתנות. יהיה צורך גם באדריכלים שהם designers יותר טובים, וגם באדריכלים שמבינים בניין - שיודעים להביא בניין מקונספט לביצוע".

לדבריו, חלק משמעותי מהעבודה הטכנית צפוי לעבור תהליך של אוטומציה. "ה'עבודה השחורה' של תוכניות עבודה עוברת לאט לאט תהליך של אוטומציה. אנחנו כבר שנתיים עם כל מיני פיילוטים וניסיונות, והניסיונות טובים. למכונה אין פערי איכות, היא לא עוברת למשרד אחר. האיכות יותר קבועה, יותר אחידה ויותר טובה. זה אומר שהרבה מהמשימות של הג'וניורים במשרדים הגדולים יוחלפו בשנים הקרובות. ואז השאלה היא איך אתה עושה את הקפיצה בין ג'וניור לבין אדריכל יותר בשל, שהוא גם מתכנן טוב וגם מבין בניין".

אורן נייס, מנכ"ל א.ב מתכננים, התייחס ללחצים בשוק העבודה ולפער בין עליית שכר העובדים לבין שכר הטרחה שמשולם למשרדים. "אני לא מרגיש התמתנות", אמר. "עובדים צעירים עם מעט ניסיון מבקשים שכר גבוה ובסופו של דבר לא מגיעים. אני קושר את זה לשכר הטרחה. שכר העובדים עלה ב-50% בחמש-שש השנים האחרונות. שכר הטרחה עלה הרבה פחות. זה משפיע ופוגע בענף כולו".

קיקה ברא"ז אמרה כי גם היא אינה מזהה ירידה בדרישות השכר מצד העובדים. "אני לא רואה התמתנות של השכר. אני רואה יותר דרישות מצד העובד. בכל זאת אנחנו מצליחים לגייס ולגדול. דבר אחד מאוד חשוב אצלנו הוא שאנחנו נאמנים למדרג הפנימי - לניסיון, לרקורד. אנחנו מציעים לפי זה. פעם היה נדמה לנו שאף אחד לא מדבר על השכר, והיום יש אפילו קבוצות של זה. קחו את זה בחשבון - כולם יודעים הכול".

פיבקו הציג עמדה חריפה יותר בנוגע למעמד האדריכל בישראל. "מעמד האדריכל בזבל", הוא אמר. "יש זילות מאוד גדולה של מעמדנו. פעם זה היה מקצוע אטרקטיבי ואנשים רצו ללכת אליו. הזוהר הזה ירד. אני לא חושב שהוא מתגמל היום את העבודה והאחריות. זה מקצוע מלא בדברים שאנחנו צריכים לספק ואנחנו לא מתוגמלים - לא אנחנו כאדריכלים. אנחנו לא מדברים על מי שיושב פה, ששכר הטרחה שלהם גבוה יותר מרוב הענף. אני ממש לא מבין איך רוב הענף יכול להתקיים ממה שנותנים". לדבריו, "זה לא רק העניין של הכסף, אלא מעמד האדריכל ואיך שמתייחסים אליו. מי שקובע בבניין זה כל מיני מנהלי פרויקטים שלא מבינים כלום. אתה כל הזמן צריך להוכיח ולהסביר. זה גם קשור לכבוד וליחס שנותנים לאדריכל. כענף - מעמדנו נורא. אנחנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה הזאת ולהתחיל להעלות את מעמד האדריכל - במחאות, בהתארגנות".

גיל שנהב, מנכ"ל ובעלים, כנען שנהב אדריכלים, טען כי האחריות לשכר ולמעמד המקצועי נמצאת בראש ובראשונה אצל האדריכלים עצמם. "אני לא חושב שהיזם צריך לדאוג לי ולחשוב עליי ולתת לי את השכר הראוי לי", אמר. "רק אנחנו נקבע את גורלנו. אם אתם חושבים שצריך לשלם לעובד יותר, שלמו לו ותקבעו את הצעת המחיר בהתאם. אנחנו קובעים את השכר עבור פרויקטים מראש בהתאם לשכר העבודה שאנחנו חושבים שראוי לשלם לעובדים שלנו. אף יזם לא יקבע את הדבר הזה".

לירן יהודה שוקרון, שותף ומנכ"ל, פרימוביץ בס אדריכלים, הציג גישה אופטימית יותר ביחס למעמד המקצוע ולכניסת הטכנולוגיה. "יש סיכונים, אבל אין סכנה במעמד שלנו לדעתי", הוא אמר. "אנחנו מכניסים AI וזה נמצא כמעט בכל אחד מהתהליכים היומיומיים שהעובדים נמצאים בהם. זה מייעל את התהליך. זה לא מביא לצמצום בכוח אדם - מקצועי יותר או פחות - זה מקצר לוחות זמנים ומפחית טעויות שעלולות להיגרר לביצוע או לשטח. אנחנו יכולים להיות בהרבה יותר בקרה על מה שאנחנו עושים. זה מאפשר לנו לעבוד יותר טוב ולקחת יותר פרויקטים".

לדבריו, השוק עשוי להתפצל בעתיד בין אדריכלות סדרתית לבין אדריכלות בעלת ערך מוסף גבוה יותר. "אני מניח שהחברות הגדולות יפתחו עם הזמן מחלקות פנימיות כדי לייצר את האדריכלות הסדרתית שיש בכל הארץ, והאדריכלים שיש להם ערך מוסף יפנו אליהם כדי לייצר אדריכלות יותר משמעותית ויותר איכותית. הפוטנציאל שאני רואה הוא שיהיה איזשהו פיצול בין אדריכלות סטנדרטית לבין אדריכלות שהיא יותר משמעותית, שיש לה ערך מוסף גבוה יותר, ושעבורה ילכו למשרדים המשמעותיים יותר".

עינב זיו התייחסה בהמשך גם להתחדשות עירונית, וטענה כי דווקא שם "חייבים לחשוב בצורה יצירתית כדי שפרויקטים יהיו כלכליים", כדבריה. "אם היינו משכפלים פרויקטים שיש במרכז לפריפריה, אי אפשר היה להוציא אותם לפועל. דווקא בהתחדשות עירונית צריך לפרק את האבטיפוס שאנחנו מכירים מהפתרון של מגורים במגדל במרכז. יש שאלה של איך אנחנו מעלים את איכות המגורים כדי למשוך אוכלוסייה חדשה. דווקא בהתחדשות עירונית אנחנו רואים את המקום לחשוב אחרת".

ערן שקד, מנכ"ל משותף בסיטי בי אדריכלות ועיצוב, ביקש להרחיב את הדיון על עירוב שימושים, ולהדגיש כי מדובר בכלי ליצירת עירוניות טובה יותר ולא במטרה בפני עצמה. "עירוב שימושים הוא בסך הכול כלי לעירוניות טובה יותר, זה לא הדבר שעומד בפני עצמו", אמר. "יכול להיות עירוב שימושים בתוך בניין או בתוך שכונה. העירוניות – שזה לגור בסמיכות למרכזי בילוי ופנאי – היא הדרך לעשות שכונה ולגור בישראל, וזה קורה גם במרחבים. אנחנו מתכבדים לתכנן גם בבית שמש, בקריית שמונה ובאילת. גם במקומות האלה עירוב שימושים, מבחינת שכונה ועירוניות שמספקת לתושבים את ההזדמנויות, הוא מובן וחשוב. זה עוד יותר חשוב עכשיו בתקופת ההתחדשות, כשיישובים פריפריאליים קטנים מתרחבים".

אורן ברודנר, בעלים ומנכ"ל בפריאון ברודנר אדריכלים, התייחס לכלים תכנוניים שיכולים לסייע בקידום התחדשות עירונית. "הפער שבין בניין רב-קומות לבניין גבוה הוא ההבדל במערכות ובכלכליות של הפרויקט", אמר. "זה כלי מאוד יעיל להתחדשות עירונית. משום מה הדבר הזה נעצר במינהל התכנון, ואנחנו חייבים לראות איך אנחנו מחזירים את זה כאדריכלים לשולחן".