במהלך החודשים האחרונים ובכלל מתרחש מאחורי הקלעים קרב מעניין בין פקידי האוצר לבין פקידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בנושא שהינו לכאורה מקצועי מובהק, אולם מלמד היטב אודות האבסורד בהפיכתה של רמ"י ל"מדינה בתוך מדינה" במהלך העשורים האחרונים.
ובכן, רמ"י מעניקה לעיריות והרשות המקומיות מה שמכונה "חלף היטל מס השבחה", כ-12 אחוזים מהכנותיה עבור שיווק קרקע. בשנה האחרונה לבדה קיבלו הרשויות כ-2.8 מיליארד שקלים מרמ"י. סכומים אלה מוענקים מתוך מגמה לעודד את העיריות לקדם שיווק קרקע למגורים, ובמיוחד בעידן של מחסור כבד בהיצע ולסייע להן בפיתוח תשתיות משלימות ומוסדות ציבור.
לאחרונה בוחנים ברמ"י, בראשות המנכ"ל יקי קווינט, אפשרות להגדיל את אותו מענק השבחה לרשויות המקומיות בשיעור של עד 8 אחוזים נוספים, זאת על מנת להגדיל את המוטיבציה שלהן לקידום שיווק רקע למגורים. פקידי האוצר מתנגדים למהלך זה, בעיקר משום שלדבריהם הוא יפלה לטובה את העיריות העשירות החזקות במרכז הארץ, זאת לעומת הרשויות החלשות והעניות בפריפריה.
אולם, וזה אולם גדול, לטעמי מעבר לדיון המקצועי בין רמ"י לאוצר, קיימת כאן בעיה כפולה ומכופלת. באיזו סמכות, בעצם, מחליטה רמ"י בכלל כמה ואיך להעניק תקציבים לרשויות המקומיות, קל וחומר להגדיל אותם כראות עיניה? האם רמ"י איננה אלה זרוע שיווקית של מדינת ישראל ולא, רחמנא ליצלן, מדינה בתוך מדינה, מעין קריית הוותיקן אוטונומית לחלוטין עם מדיניות משלה?
זוהי, לטעמי, שאלה שמקבלי ההחלטות בממשלה ולא רק שר האוצר, אלא כל הדרגים, החל מראש הממשלה, כמבוגר האחראי, וכלה בשר השיכון, חייבים לשאול את עצמם במהלך ימים גורליים אלה לשוק הדיור, קל וחומר כשבנוסף לגירעון המצטבר והולך בהיצע, שהגיע להערכת המומחים לכ-150 אלף דירות לפחות, יתווספו כעת עוד רבבות רבות של עולים מאוקראינה ורוסיה.
לכן התנגדות פקידי האוצר מוצדקת מאוד במקרה זה, אולם לא מהסיבות הנכונות. היא למדת על כך שאפילו גוף כה חזק דוגמת האוצר, שכולם משחרים לפתחו, הינו ממש חסר אונים מול הזחיחות הבלתי נסבלת של רמ"י, שעושה בקרקע המדינה כבשלה, מספסרת בה במיליארדים על גבי מיליארדים ומתדלקת ללא רחמים את רמות מחירי הדיור.
בשלוש השנים האחרונות לבדן עלו מחירי הקרקע בכ-80 (!) אחוזים בקירוב, עובדה שהייתה הסיבה העיקרית לעלייה במחירי הדיור. העלייה במחירים, אדגיש, הייתה לא רק באיזור הביקוש הלוהט במרכז הארץ, אלא גם במיקומים שבעבר שנחשבו לשפויים מבחינת רמות המחירים דוגמת רמת בית שמש, מודיעין, יהוד מונוסון ושכונת קריית שלום שבדרום תל אביב.
העובדה שרמ"י מעניקה לרשויות המקומיות את מה שמכונה "חלף מס השבחה" איננה כלל ועיקר מעשה חסד שלה, אלא ב"הפוך על הפוך" מנוע לתדלוק משנה של ספסור הקרקע ופיתוי של הרשויות לקחת חלק במעשה זה, וכל זאת על חשבון תושבי אותן ערים ורשויות שמשלמים כדבעי על הקומבינה הזאת.
ולסיום - רמ"י, לפרוטוקול, הוקמה ב-1960 על מנת לשמור על קרקעות המדינה, לא לנכס אותן לעצמה. הגיע הזמן, סוף סוף, שמדינת ישראל הריבונית תחזיר לעצמה את הקרקע שנגזלה ממנה ותעניק אותה ל-9.5 מיליון ישראלים במחירים שפויים, ויפה שעה אחת קודם!
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"