לאחרונה פרסמה עיריית תל אביב הודעה בדבר החלטתה שלא לאפשר לאדריכלים פרטיים לתת בעצמם היתרי בנייה מכוח "רפורמת הרישוי העצמי". רפורמה זו אושרה על ידי מליאת הכנסת במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2021, והיא מאפשרת לאדריכלים מורשים ספציפיים להוציא היתרי בנייה באופן עצמאי, מבלי שהבקשה להיתר תובא לדיון בוועדה המקומית.
לא בכדי הסכים המחוקק להפריט את הליכי האישור. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2021 קבע כי משך הזמן להנפקת היתר בישראל נע בין 9-13 חודשים בממוצע. זאת, לעומת כ-5 חודשים בממוצע במדינות ה- OECD.
למעשה, כל יזם ואדריכל שעובד בעיר תל אביב יודע כי הוצאת היתר פשוט, למשל להגדלת חדר או לתוספת מרפסות לבניין, נמשכת שנתיים, במקרה הטוב. בהליכי הוצאת היתר מורכב יותר, במיוחד היתרים מכוח תמ"א 38 או תכניות הרובעים, המצב אף חמור בהרבה, ואלו עלולים להתארך אפילו ל- 5 שנים.
משכך, רפורמת הרישוי העצמי היוותה בשורה גדולה. לא בכדי. היא נועדה, בין היתר, לסייע בפתרון משבר הדיור, על ידי שחרור אחד החסמים המרכזיים להגדלת היצע יחידות הדיור – הימשכות ההליכים להוצאת היתרי בנייה. הרפורמה אפשרה הפרטה של עבודת הוועדה המקומית, כך שיתאפשר לאדריכלים פרטיים להוציא היתרי בנייה ללא תלות בסחבת הבלתי נגמרת של העירייה.
במסגרת זו, עם כניסת החוק לתוקף, נבחרה רשימה מצומצמת של אדריכלים מנוסים, אשר עמדו בתנאים המחמירים שנקבעו ע"י המחוקק. אדריכלים אלה מחוייבים לפעול בזהירות רבה, כדי להימנע מחשיפה להליכים פליליים ולתשלום קנסות של מאות אלפי שקלים. אכן, נדרש אומץ להיות אדריכל רישוי עצמי . אדריכל שבנין שלו יקרוס עלול לשבת בכלא. גם במקרה פחות חמור אדריכל שחתם על היתר, ובעתיד יסתבר שהוא התרשל, חשוף לסכנה של הליכים פליליים ולתשלום קנסות של מאות אלפי שקלים. היינו מצפים, אפוא, שעיריות עמוסות כמו עיריית תל אביב, יקפצו מרוב שמחה על רפורמת הרישוי, לאור הקטנת העומס המוטל עליהם. מסתבר כי טעינו.
לצערנו, עיריית תל אביב, מיהרה לנצל את אחד החורים הידועים ברפורמה: לכל רשות מקומית ניתנה בחוק זכות להחליט האם היא בכלל מעוניינת להחיל את הרפורמה, ואם כן, אז האם בכל שטחה או רק בחלק ממנו.
ומה בחרה עיריית תל אביב? לא לאפשר כל הוצאת היתרי בנייה מכח הרפורמה בכל רחבי העיר. הנימוק הרשמי של העירייה הוא "היעדר תשתית תכנית והיעדר תמיכה ממוחשבת נדרשת", וזאת למרות שהרפורמה נכנסה לתוקף כבר לפני יותר משנה.
דווקא מתל אביב, העיר שמתהדרת בתואר בירת החדשנות של ישראל, וגם שיאנית מספר היתרי הבנייה ומשך אישורם, היינו מצפים שתל אביב תאפשר את החלת הרפורמה באותם חלקים של העיר, בהם הליך הרישוי אמור להיות פשוט יותר.
במקום זאת, אנו עדים לדוגמה חיה לאחת הרעות החולות של עולם הנדל"ן – התנגשות בין גישת השלטון המרכזי שיוצר כלים להאצת הבנייה ולקיצור פרקי זמן מבוזבזים, לבין גישת השלטון המקומי שמתעקש לשמור את השליטה על קצב הבנייה בידיו.
עצוב לראות איך מאמץ כה גדול אשר מושקע בחשיבה יצירתית ובהנכחת כלים מקצועיים עוקפי סחבת יורד לטמיון. שוב אנו למדים כי בסופו של דבר, תהליכי ייעול שמונחתים מלמעלה אינם מצליחים בלי שקדמה להם עבודת עומק. כדי שתיווצר רתימה אמיתית מצד השלטון המקומי למשימה הלאומית – יש להוסיף תקנים חיוניים נוספים בוועדות המקומיות, לתגמל את העובדים ולהעניק להם תמרוץ כספי עבור קצב עבודה יעיל.
מכל מקום, במבחן התוצאה, המחוקק השחית זמנו לריק. הוועדה המקומית בתל אביב (ואחרות כמותה) ממשיכות לעכב קידום בקשות להיתר בניה על ידי וויכוחים מיותרים והוספת הערות טכניות בלתי נגמרות. ציפינו מעיריית תל אביב למשהו אחר. עוד לא אבדה תקוותנו.
מאת עו"ד סלאם חאמד, שותפה ועו"ד עידו סונדרס - מחלקת התכנון והבנייה במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'