"העומס בבתי המשפט מייצר מעמדות בין אלו המסוגלים לממן הליכים יקרים וארוכים לבין אלה שלא"

ענף הליטיגציה הישראלי נמצא באחת מהתקופות המשמעותיות והמרכזיות שלה, על רקע מספר תהליכים המתרחשים בו זמנית. העומס בבתי המשפט הפך כבר לשגרה קבועה ומביא להשפעות עמוקות וארוכות טווח. התוצאה המתבקשת של כך היא עלייתם של פתרונות ואלטרנטיבות לגישור וניהול הליכים מחוצה להם. בתווך הזה מתחדדת סוגיה דרמטית לא פחות הנוגעת למעמדם של הליטיגטורים: האם ההתמחות הספציפית בייצוג בבתי המשפט מעניקה ערך מוסף או שדווקא מיקוד בנישה כזו או אחרת הופכת לנכס מקצועי. לקראת פורום בכירות ובכירי ענף המשפט בתחום הליטיגציה, שוחחנו עם עורכי הדין המובילים בענף על העוגנים האקטואליים, התמורות והצעדים שנדרשים כעת.

בכתבה לקחו חלק עו"ד יואב הרטמן שותף מייסד במשרד עוה"ד גוטמן הרטמן, עו"ד הראל גל-ים שותף מנהל באורן קליין חסיד גל-ים עורכי דין, עו"ד יוסי האזרחי בעלים ומייסד יוסי האזרחי עורכי דין, עו"ד דורון טאובמן שותף מנהל בכספי ושות' עורכי דין ונוטריונים ועו"ד קובי בטש מייסד ובעלים של משרד בטש ושות'.

העומס בבתי המשפט הוא כבר עובדה בשטח, ונראה כי אין פתרון פרקטי לכך. האם הדבר כבר מייצר חולשה לצד שלא מסוגל לחכות או לממן שנים ארוכות של תהליך עד פסק הדין?

יואב הרטמן: "יש עומס רב בבתי המשפט, אבל לא נכון לייחס לעומס כל הליך שנמשך זמן. סכסוכים מסחריים מורכבים דורשים זמן מעצם טבעם, ולכן גם במערכת יעילה הם לא יוכרעו בן לילה.

דווקא בכל הנוגע לסחבת דיונית אני רואה שינוי לטובה. תקנות סדר הדין האזרחי, שנכנסו לתוקף ב־2021, העניקו לבתי המשפט כלים אפקטיביים לניהול ההליך ולמניעת סחבת. השופטים כיום אינם מהססים להשתמש בכלים האלה ומגלים פחות סבלנות לדחיות ולמהלכים שמטרתם למשוך זמן.

במקרים רבים, התמשכות ההליך משרתת צד אחד ופוגעת בצד האחר. הפער הזה אינו חופף בהכרח לפערי הכוח או המשאבים: גם חברה גדולה יכולה להיות זו שזקוקה בדחיפות לתשלום, לצו או להסרת מגבלה. את הפער הזה אפשר לנהל באמצעות כלים דיוניים שמצמצמים את היתרון שבהתמשכות ההליך. כך, למשל, סעד זמני – כגון צו מניעה או עיקול – עשוי לשנות את מאזן הכוחות כבר בתחילת ההליך".

יוסי האזרחי: "העומס אינו עוד תחזית - הוא נתון פתוח שכל ליטיגטור מנוסה מתמחר מראש. ומאחר שהזמן הפך למשאב היקר ביותר, הוא הפך גם לכלי נשק: צד בעל כיס עמוק ואורך נשימה יודע שעצם התמשכות ההליך שוחקת את הצד השני - כלכלית, עסקית ולעיתים גם נפשית. זו חולשה מובנית, ומי שמתעלם ממנה מגיע לזירה לא מוכן. יחד עם זאת, ליטיגציה נכונה יודעת לנטרל את יתרון הזמן: סעדים זמניים - צווי מניעה, עיקולים וכינוס נכסים - משנים את מאזן הכוחות כבר בפתח ההליך; ניהול תיק ממוקד, שאינו מתפזר לכל חזית, מקצר תהליכים; ולעיתים דווקא בניית עמדה דיונית חזקה היא שמביאה את הצד שכנגד לשולחן המשא ומתן מוקדם מהצפוי. העומס הוא עובדה - אך אינו גזירת גורל למי שנערך אליו אסטרטגית".

הראל גל ים: בהחלט. במצב הנוכחי, עם העומס הקיים במערכת, צד חלש כלכלית שלא תכנן היטב את צעדיו ולא יידע לנהל נכון - מבחינה כלכלית - את הסכסוך המשפטי בו הוא מעורב, פשוט לא יחזיק מעמד עד סופו. יש לנו דוגמאות מתיקים שאנו מנהלים, אשר החלו בבית המשפט המחוזי בשנת 2017, הסתיימו לאחר אלפי שעות עבודה בפסק דין שניתן בשנת 2024, וכיום הם ממתינים לשמיעת הערעור בבית המשפט העליון, בשנת 2028. במקרים הללו, אם לא היה כאן צד עם איתנות פיננסית מתאימה הוא פשוט היה נאלץ להתפשר מספר שנים קודם לכן, בפשרה שאינה מקובלת עליו באמת ומתוך ידיעה שאינו יכול עוד להמשיך ולספוג הוצאות משפטיות. אז בהחלט, העומס בבתי המשפט משפיע על המתדיינים, מייצר מעמדות ומחלק אותם לכאלה המסוגלים לממן הליכים יקרים וארוכים לבין אלה - שלא, אשר נאלצים להתפשר בדרך".

דורון טאובמן: "לדאבון הלב, מעמדה של מערכת המשפט נחלש באופן משמעותי, מטעמים שלא זה המקום לפרטם. התוצאה ניכרת בהעדפה גוברת של בעלי דין, הן גופים עסקיים גדולים והן גורמים פרטיים, לפנות לגישור. גם כאן חל שינוי: רבים מעדיפים מגשר שהוא עורך דין בעל אוריינטציה עסקית, ולא בהכרח שופט בדימוס. בוררות, לעומת זאת, אינה פתרון אוטומטי. יתרונה המרכזי הוא דיסקרטיות, אך בהיעדרה, או כשאין בורר מתאים, לקוחות רבים מעדיפים להמשיך בבית המשפט. בפועל, בוררות משכפלת לא פעם את המסגרת הדיונית של בית המשפט, אך בעלויות גבוהות ולעיתים ללא יתרון ממשי".

עד כמה נחלש לדעתך מעמדה של מערכת המשפט, והאם אתה כבר רואה גופים או חברות שפונים להליכים מהירים יותר כמו גישור, בוררות או פתרונות מחוץ למערכת?

יואב הרטמן: "לא הייתי מספיד כל כך מהר את מערכת המשפט. עדיין יש שופטים בירושלים, וגם בתל אביב. הפנייה לגישור ולבוררות נובעת בדרך כלל משיקולים אחרים, ובהם סודיות, בחירת מכריע בעל מומחיות רלוונטית ושליטה רבה יותר במתכונת ההליך ובלוחות הזמנים.

הבחירה בהליכים חלופיים אינה מעידה בעיניי על היחלשות מערכת המשפט. להפך: כוחם של אותם הליכים נשען על מערכת משפט חזקה. גישור אפקטיבי משום שהמשא ומתן מתנהל בצל חלופה שיפוטית אמינה, וכל צד בוחן את ההצעות על רקע הערכתו כיצד יכריע בית המשפט אם לא תושג הסכמה. בוררות אפקטיבית משום שבית המשפט מכבד את הסכם הבוררות, מעניק סעדי עזר בעת הצורך ואוכף את הפסק. ביום שבו מעמדה של מערכת המשפט ייחלש באמת, גם כוחם של הגישור והבוררות ייפגע אנושות".

יוסי האזרחי: "חשוב להפריד בין איכות לבין זמינות: רמתם המקצועית של השופטים בישראל גבוהה, אך לוחות הזמנים פוגעים באמון המגזר העסקי, שעבורו זמן הוא כסף במובן המילולי ביותר. התוצאה בשטח חד-משמעית - חברות מתוחכמות מעגנות מראש בהסכמיהן מנגנוני בוררות וגישור, וסכסוכים חוצי גבולות מתנהלים יותר ויותר בפורומים בינלאומיים. משרדנו מנהל כיום, בין היתר, בוררות בינלאומית במסגרת ה-ICC בסכסוך בהיקף של 75 מיליון אירו, המתנהלת באנגלית בפני שלושה בוררים - הליך הממחיש את היתרונות: מהירות, דיסקרטיות ובוררים בעלי מומחיות מסחרית מובהקת. ועדיין, בתי המשפט אינם ניתנים להחלפה - בסעדים זמניים, בהליכים מול צדדים שלישיים ובקביעת תקדימים. התמונה הנכונה אינה “בריחה מהמערכת”, אלא ארגז כלים רחב שבו עורך הדין בוחר את הזירה הנכונה לכל סכסוך".

הראל גל ים: "מעמד מערכת המשפט אכן נחלש בעיניי הציבור אבל לדעתי, אין לכך קשר ישיר להיחלשות אמיתית של המערכת. מערכת המשפט מתפקדת, היא עדיין יציבה וחזקה וברובה, גם מאוד איכותית בעיניי. עם זאת, כמובן, התדמית והמעמד של המערכת נמצאים בשפל ובכך, יש לטפל ויפה שעה אחת קודם. אני חושב שבהחלט, במצב כיום, הנטייה של גופים וחברות היא לפנות לפתרונות חלופיים כמו גישור והליכי בוררות. הליכים שכאלה, לרוב, יהיו מהירים יותר וגם מול גורם בר-סמכא המעניק לצדדים תחושת ביטחון בנוגע למקצועיותו. החיסרון, כתמיד, הוא שמדובר בהליכים יקרים יותר השמורים לצדדים חזקים המסוגלים לשלם גם שכ"ט לעורכי הדין המייצגים וגם שכ"ט למגשר או הבורר, להבדיל מהליך שיפוטי שאינו מצריך תשלום נוסף מלבד אגרה".

קובי בטש: "מעמדה של מערכת המשפט נחלש בשנים האחרונות בקרב חלקים נרחבים בציבור, בין היתר על רקע המחלוקת הציבורית החריפה סביב הרפורמה המשפטית. עם זאת, חשוב לומר כי בעיית האמון במערכת לא החלה בתקופה זו בלבד. עומס התיקים, התמשכות ההליכים, עלויות ההתדיינות ותחושה של ריחוק מההליך המשפטי היו קיימים גם קודם לכן, אך נדמה כי בשנים האחרונות הם קיבלו ביטוי חריף יותר.

"בפועל, ניתן לראות עלייה בנכונות של חברות, גופים מסחריים ויחידים לבחון חלופות להליך משפטי מלא - בעיקר גישור, ולעיתים גם בוררות או הסדרים מסחריים ישירים. לא תמיד מדובר בבחירה הנובעת מהעדפה עקרונית ליישוב סכסוכים מחוץ לבית המשפט, אלא מהבנה שהליך משפטי עשוי להימשך שנים, לעלות כסף רב ולייצר אי-ודאות עסקית ואישית.

"עם זאת, אין לראות בגישור ובבוררות פתרון מושלם. גישור תלוי ברצון אמיתי של שני הצדדים להגיע להסכמה, ובוררות עלולה להיות יקרה, מוגבלת מבחינת אפשרויות הערעור ולעיתים אינה מתאימה כאשר נדרשת הכרעה עקרונית או יצירת תקדים. במקרים רבים, ההמלצה אם לפנות למסלול חלופי מתקבלת באמצעות עורך הדין המנהל את התיק, לאחר בחינת טיב המחלוקת, יחסי הכוחות, העלויות והצורך בהכרעה מהירה.

אף על פי כן, מורגשת בתקופה האחרונה נכונות גוברת להגיע להסדרים ולפשרות, לעיתים גם כאשר אלה אינם משקפים במלואם את עמדתו המשפטית של אחד הצדדים. הסיבה המרכזית היא הרצון להימנע מהמחיר הכלכלי, הזמן והסיכון הכרוכים בהתדיינות ממושכת. זו תופעה מובנת מבחינה מעשית, אך היא גם מדגישה את הצורך במערכת משפט מהירה, נגישה ויעילה יותר".

בעידן שבו הבינה המלאכותית משנה את עבודת המשפט ומאידך סכסוכים כוללים מגוון רחב של היבטים (טכנולוגיה, שוק הון, רגולציה ותחומים מקצועיים אחרים), תם עידן "ליטיגטור העל" או שדווקא ההתמחות הספציפית בליטיגציה הופכת ליתרון אסטרטגי?

יואב הרטמן: "נכון יותר לומר שהבינה המלאכותית מסמנת דווקא את תחילתו של עידן "ליטיגטור העל". מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית מאפשרים כיום לליטיגטור מנוסה לעבד בעצמו כמויות עצומות של חומר, להיכנס במהירות לעולמות תוכן חדשים ולחסוך שעות רבות של עבודה טכנית שבעבר חייבה צוות גדול. במובן הזה, הבינה המלאכותית אינה מחליפה את יכולותיו המקצועיות של הליטיגטור, אלא מכפילה את כוחן. עם זאת, הבינה המלאכותית אינה יכולה להעניק לעורך הדין שיקול דעת מקצועי שאין לו מלכתחילה. "לכן, דווקא בעידן הבינה המלאכותית, מומחיותו העמוקה של הליטיגטור היא היתרון המכריע".

יוסי האזרחי: "הבינה המלאכותית משנה את שולחן העבודה - מחקר משפטי, סינון מסמכים וטיוטות ראשוניות של כתבי טענות - אך היא אינה חוקרת עד בחקירה נגדית, אינה קוראת אולם ואינה נושאת באחריות לשיקול הדעת. דווקא משום כך עידן “ליטיגטור העל” לא תם - הוא השתכלל. הסכסוכים המודרניים חוצים תחומים: טכנולוגיה, שוק ההון, רגולציה, קריפטו. אף עורך דין אינו יכול להיות מומחה בכולם, ולכן הליטיגטור הופך למנצח על תזמורת - מי שיודע לרתום מומחי תוכן, לתרגם מורכבות טכנית לנרטיב משפטי משכנע ולהוביל את האסטרטגיה. מניסיוננו בתיקי קריפטו תקדימיים שניהלנו בישראל ובארה״ב למדנו שהיתרון האמיתי אינו בידע הטכני עצמו, אלא באומנות הליטיגציה - בניית תיק, ניהול ראיות , דיוק ושכנוע. ההתמחות בליטיגציה כמקצוע, ולא כתחום נלווה, היא היתרון האסטרטגי המובהק של העשור הקרוב".

הראל גל ים: "מעמדו של הליטיגטור רק צפוי להתחזק בעיניי. זה נכון שהבינה המלאכותית טרפה את הקלפים, אני רואה היום עו"ד צעירים שזקוקים לשעת עבודה עבור עניינים אשר הקדשנו להם בעבר מספר ימים ויותר. ועדיין, נכון לשעה זו (וכנראה הדגש הוא על "שעה זו"), אין עוד תחליף לעבודת הליטיגציה עצמה. הבינה המלאכותית לא יודעת להופיע בבתי המשפט, לקיים פגישות מו"מ או שיחות טלפון ארוכות וכל אלה, הם חלק בלתי נפרד משגרת יומו של הליטיגטור. בדיוק בשל כך, אצלנו במשרד למשל, אנו משתדלים שהדור הצעיר יהיה קשוב לשיחות הטלפוניות שאנו מנהלים, ייקח חלק בפגישות, יגיע לכל הדיונים ויהיה מעורב בכל יתר התהליכים אשר לבינה המלאכותית אין בהם חלק אמיתי. לכן לדעתי, במצב הנוכחי, ההתמחות בליטיגציה הפכה בהחלט ליתרון אסטרטגי של עורכי הדין ותחום התמחות הכרחי אשר נכון להשקיע בו".

דורון טאובמן: "תשובה זו לא נכתבה בסיוע בינה מלאכותית. זו כבר שינתה מן היסוד את עבודת הליטיגטור ועוד שינויים רבים צפויים. החיפוש המשפטי המסורתי ועבודת המתמחים השתנו (התייתרו?), ניסוח כתבי טענות מהוקצעים אינו עוד יתרון ייחודי. הכלים החדשים מאיצים מחקר, עיבוד חומרים והכנת חקירות, אך אינם מחליפים מומחיות, ניסיון ושיקול דעת. ובסופו של דבר, מישהו עדיין צריך לעמוד באולם, "לדלוור" את כל הטוב הזה ולנהל את ההליך. דווקא משום כך, מצאתי שמומחיות ליטיגטורית נעשית חשובה יותר. בסכסוכים מורכבים, הליטיגטור אינו רק מנסח כתבים או טוען בבית המשפט, אלא מנהל את אסטרטגיית הסכסוך: מחבר בין המשפט, העובדות, הרגולציה והאינטרסים העסקיים של הלקוח, ובוחר את המסלול הנכון. הבינה המלאכותית אינה תחליף לשיקול דעת אסטרטגי, לקבלת החלטות, ניסיון ויכולת להוביל הליך".

קובי בטש: "הבינה המלאכותית כבר משנה את עבודת המשפט, בעיקר בכל הנוגע למחקר משפטי, איתור מידע, ניתוח מסמכים, ניסוח ראשוני של כתבי טענות וניהול יעיל יותר של הליך מורכב. היא חוסכת זמן, מאפשרת לעבד כמויות גדולות של חומר ומעניקה לליטיגטור כלים שלא היו בידיו בעבר. עם זאת, איני סבור שהיא מחליפה - או תחליף בעתיד הנראה לעין - את הליטיגטור. כתיבת טיעון אינה דומה להופעה בבית המשפט; איתור פסיקה אינו תחליף לשיקול דעת; ואיסוף מידע אינו יכול לבוא במקום היכולת לזהות את נקודת ההכרעה, לקרוא את המותב, לנהל חקירה נגדית, לקבל החלטות בזמן אמת ולבנות אסטרטגיה תחת לחץ. דווקא בעידן שבו חוזים, מסמכים והתכתבויות נוצרים בקלות באמצעות בינה מלאכותית, צפויה להיווצר שכבה חדשה של מחלוקות: שאלות של פרשנות, אחריות, הסתמכות, טעויות ניסוח והבנה חלקית של המשמעות המשפטית. מה שבעבר היה לעיתים סכסוך על הסכמה בעל פה, עשוי להפוך לסכסוך על מסמך שנוצר במהירות, אך לא נבחן לעומק. לכן, בעיניי עידן "ליטיגטור העל" לא תם - הוא משתנה. ליטיגטור בעל התמחות עמוקה, ניסיון מעשי ויכולת להשתמש בכלים הטכנולוגיים באופן מושכל הופך לנכס אסטרטגי אף יותר, במיוחד בסכסוכים מסחריים מורכבים המשלבים טכנולוגיה, שוק הון, רגולציה ותחומים מקצועיים נוספים. הבינה המלאכותית היא מכפיל כוח; היא אינה תחליף לשיקול דעת, לניסיון וליכולת ההכרעה של עורך דין מצוין".