בין הקופים הירוקים לפסק דין "אירוע הקוף"

ביום שבת האחרון, במהלך משחק הדרבי באצטדיון סמי עופר, נפרס ביציע "הקופים הירוקים" של אוהדי מכבי חיפה שלט ענק שעשה שימוש בדימוי ובמסר בעלי אופי מיני מבזה. השלט הוצג לעיני עשרות אלפי צופים באצטדיון ומאות אלפים שצפו בשידור - בהם נשים, גברים, נערות, נערים וילדות וילדים- ללא כל אפשרות בחירה או הימנעות. בתוך דקות עורר השלט זעם ציבורי רחב, ביקורת חריפה ברשתות החברתיות ודיון נוקב בשאלה היכן עובר הגבול בין "הומור" או "פרובוקציה" לבין הטרדה אסורה.

הביקורת לא נבעה מרגישות יתר, אלא מהבנה בסיסית: כאשר דימוי מיני משפיל נכפה על קהל רחב במרחב ציבורי, הוא יוצר סביבה פוגענית ומדירה. זו אינה פנייה אישית לאדם מסוים, אך זו בדיוק מהותה של הטרדה מינית סביבתית - יצירת מרחב שבו מיניות משמשת ככלי להשפלה, החפצה וכוח, ופוגעת בכבודם של מי שנמצאים בו. העובדה שהאירוע התרחש באצטדיון כדורגל אינה מקהה את חומרתו; להפך, היא מדגישה עד כמה קל לנרמל הטרדה מינית כאשר היא עטופה ב"תרבות אוהדים" או ב"בדיחה לא מזיקה".

גם כאשר מדברים על הטרדה מינית בעבודה, רבים עדיין מדמיינים תרחיש ברור: מגע פיזי, הצעה מינית ישירה או הערה בוטה שמופנית לאדם מסוים. אלא שזו רק תמונה חלקית של המציאות. בפועל, אחת מצורות ההטרדה הנפוצות ביותר - וגם המושתקות ביותר - היא הטרדה מינית סביבתית. כזו שלא מכוונת בהכרח לעובדת או לעובד מסוים, אך יוצרת סביבת עבודה משפילה, מבזה או מינית, שממנה אי אפשר להתעלם.

הדין והפסיקה בישראל כבר הבהירו מזמן: לא צריך שיצביעו עליך, לא צריך שיפנו אליך בשמך, ולא צריך "כוונה מינית" מוצהרת. די בכך שבמרחב העבודה מתקיימים דימויים, אמירות, בדיחות, תמונות או מסרים בעלי אופי מיני פוגעני כדי שמדובר יהיה בהטרדה מינית לכל דבר ועניין.

פסק הדין בעניין ד"ר דורון זמיר, הידוע כ-פסק דין "אירוע הקוף" (פסק הדין מכונה כך בציבור בשל ביטוי פוגעני של שימוש בדימוי של קוף כלפי עובדת, אשר הוכר על-ידי בית הדין כחלק ממעשי הטרדה מינית סביבתית והשפלה במקום העבודה), הוא נקודת ציון חשובה בהבנת התופעה הזו. באותו מקרה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי הצבת תמונה משפילה בעלת הקשר מיני במרחב העבודה יוצרת סביבה עוינת ופוגענית, גם אם לא כוונה לעובדת מסוימת. בית הדין הדגיש עיקרון מהותי: המבחן אינו מה התכוון מי שעשה שימוש בתמונה - אלא איזו תחושה היא יוצרת אצל מי שנאלצים להיחשף לה.

זהו עיקרון קריטי עבור עובדים רבים משום שהטרדה מינית סביבתית כמעט תמיד מלווה בטיעון קבוע: "זה לא היה מופנה אלייך", "זו בדיחה", "ככה מדברים פה", או "אם זה מפריע – את יכולה להתעלם". הפסיקה קובעת אחרת. האחריות על המעסיק היא ליצירת סביבת עבודה מכבדת ובטוחה ולא על העובדת או העובד להתחשל או להיות "אחת מהחבר'ה".

כדי להבין עד כמה העיקרון הזה רחב, די להביט בזעם הציבורי שהתעורר סביב שלט הפריסה בשבת. גם שם נשמעו, ועדיין נשמעות, טענות על הומור, פרובוקציה וחופש ביטוי. אך התחושה הציבורית הייתה ברורה, ובצדק: מדובר בדימוי מיני מבזה, שכופה את עצמו על קהל רחב ויוצר השפלה והחפצה במרחב ציבורי.

במקום עבודה, הפגיעה אף חמורה יותר. בניגוד לאצטדיון, מהעבודה אי אפשר פשוט לקום וללכת. עובדים ועובדות נאלצים לשהות שעות ארוכות בסביבה שנכפית עליהם - עם קולגות, מנהלים ולקוחות. כאשר הסביבה הזו רוויה בתכנים מיניים פוגעניים, נוצרת פגיעה מתמשכת בכבוד, בתחושת הביטחון וביכולת לעבוד.

חשוב להדגיש: הטרדה מינית סביבתית אינה עניין של "רגישות יתר". היא אינה תלויה באופי של העובד או העובדת. היא נבחנת באופן אובייקטיבי: האם אדם סביר היה חווה את הסביבה כמשפילה או מבזה. בתי הדין לעבודה הכירו בכך שסביבה כזו פוגעת לא רק בפרט, אלא גם באמון, בשוויון ובהוגנות במקום העבודה.

והנקודה החשובה ביותר: יש מה לעשות עם זה.

עובדים רבים שחווים הטרדה מינית סביבתית אינם פונים לייעוץ משפטי משום שהם סבורים ש"אין להם תיק". הם חושבים שאין ראיה, שאין "אירוע", שאין אמירה או מעשה שניתן להצביע עליהם. בפועל, דווקא הצטברות של התנהגויות, אמירות ואווירה היא לב העניין. החוק מטיל אחריות ברורה על המעסיק למנוע הטרדה מינית, לטפל בתלונות, וליצור סביבת עבודה בטוחה ומכבדת. כאן נכנסת אחריותו של המעסיק ליצור סביבת עבודה בטוחה וחופשיה מפגיעות.

מעסיק שמתעלם, מקטין, או לא פועל עלול לשאת באחריות משפטית. עובד או עובדת אינם חייבים "לסבול בשקט", ואינם צריכים לבחור בין פרנסה לבין כבודם ותחושת הביטחון שלהם.

הטרדה מינית סביבתית היא תופעה רחבה, אך גם כזו שניתן להתמודד איתה – משפטית, מקצועית ואנושית. הכרה בכך שמה שחווים אינו "סתם אווירה לא נעימה", אלא פגיעה אסורה, היא הצעד הראשון. הצעד הבא הוא לדעת שיש למי לפנות, ושיש כלים אמיתיים להתמודד עם הפגיעה.

כי הטרדה מינית בעבודה, כמו באצטדיון כדורגל, לא חייבת להיות אישית כדי להיות אסורה. והיא בהחלט לא משהו שצריך להשלים איתו.

מאת עו"ד שי בן-נתן, אוהד מכבי חיפה מילדות וע"ד לדיני עבודה העוסק בתביעות מכוח החוק למניעת הטרדה מינית.