הטעות של רבוע כחול: כשסעיף אחד בחוזה שווה 20 מיליון ש"ח
כך התפוצצה עסקה של 150 מיליון שקל בין רבוע כחול לויזה כ.א.ל בגלל סעיף אחד שנוסח (או שלא) במדויק
בנובמבר 2015, כשאלון רבוע כחול מכרה את חלקה (49%) בחברת כרטיסי האשראי דיינרס לשותפה שלה, חברת כ.א.ל, העסקה נראתה פשוטה יחסית: 130 מיליון שקל בתשלום מיידי, ועוד 20 מיליון בתשלומים - אם יתקיים תנאי מסוים. בעוד התשלום הראשון אכן שולם, התמורה הנוספת מעולם לא הגיעה. המחלוקת על 20 מיליון השקלים הגיעה עד לבית המשפט, ושם נלמד לקח בפרשנות חוזים.
לב העסקה היה מועדון כרטיסי האשראי 'YOU' של דיינרס, שהעניק הנחות ונקודות ברשת הסופרים "מגה". אלא שלפני החתימה על ההסכם, מגה כבר הייתה בבעיות: הסדר נושים, עם חשש משמעותי לקריסה.
הצדדים ניסחו "תנאי מגה" - שקבע שהתמורה הנוספת לא תשולם אם "הוגשה בקשה למתן צו הקפאת הליכים כנגד מגה אשר לא בוטל תוך 60 יום". חודשיים אחרי החתימה, מגה עצמה הגישה בקשה לצו הקפאת הליכים שנמשך מעבר ל-60 יום. כ.א.ל הודיעה מיד לאחר מכן: אנו פטורים מתשלום ה- 20 מיליון ש"ח.
אלון רבוע כחול טענה שהכוונה הייתה אחרת. לשיטתה, הסעיף רצוף פגמים ניסוחיים ואינו מגלה את כוונת הצדדים האמיתית. לטענתה, הסעיף נועד להגן על כ.א.ל ולפטור אותה מהתשלום רק במקרה שמגה תקרוס לגמרי, בעוד שבפועל מגה נקטה הליכי הבראה שנועדו דווקא לשמר את פעילותה - ואכן הצליחו (כשנמכרה ליינות ביתן). אז מדוע לא לשלם?
השופטת טל לוי-מיכאלי הייתה ברורה מאד: "לשון ההסכם ברורה וחד משמעית". ההסכם כלל במפורש את המילים "הקפאת הליכים" ברשימת המצבים שמונעים תשלום. משכך, אין מקום לפרשנויות יצירתיות או לחיפוש אחר כוונות סמויות כשהלשון ברורה.
המשמעות: מאחר שהסעיף שעסק בתשלום של ה- 20 מיליון ₪ הנוספים היה מותנה בכך שלא יינקט הליך של "הקפאת הליכים", ומגה אכן נכנסה להליך כזה שלא בוטל תוך 60 יום, אלון רבוע כחול איבדה את זכותה לתמורה הנוספת - הגם שבפועל מגה לא נסגרה, אלא נמכרה והמשיכה לפעול.
בית המשפט הדגיש עקרון מהותי: כשמדובר בחוזה עסקי מורכב שנוסח על ידי עורכי דין מנוסים, לאחר חודשי משא ומתן ו-11 טיוטות, החזקה היא שהצדדים כתבו בדיוק מה שהתכוונו. במקרה הזה, העד מטעם כ.א.ל אפילו העיד שהוא זה שהוסיף במכוון את המילים "הקפאת הליכים" כדי לכסות בדיוק מצבים כאלה.
אלון רבוע כחול ניסתה לטעון שהסעיף "רצוף פגמים" - שגיאות תחביר, אי-דיוקים, בלבול בין לשון זכר ונקבה. בין היתר היא טענה שהסעיף קבע שרק אם יינקט "כנגד" מגה הליך, אז לא תשולם התמורה, ומאחר שמגה עצמה יזמה את הקפאת ההליכים, הרי שהסעיף לא חל, כי לא התרחש הליך "כנגד". בית המשפט דחה את הטענות האלה כ"התפלפלות", וקבע שמה שחשוב הוא המהות, והמהות הייתה ברורה.
מעניין במיוחד שאלון רבוע כחול דווקא הכשילה את עצמה וחיזקה את עמדת כ.א.ל: במכתבים שכתבה לפני שהתחיל ההליך, היא טענה כלפי כ.א.ל דווקא ההיפך - שכ.א.ל נוהגת בחוסר תום לב כשהיא עומדת על לשון ההסכם באופן דווקני-טכני. בכך נוצר למעשה כלפיה השתק - ולכן היא כבר אינה יכולה לעשות סיבוב פרסה ולטעון כעת, במסגרת ההליך, שלשון החוזה לא ברורה ושיש לפרש את החוזה לפי כוונת הצדדים החיצונית. מאוחר מדי לכך, קבע בית המשפט.
הנקודה המרכזית שעולה מפסק הדין: בתי המשפט לא ישמשו "רשת ביטחון" לתקן טעויות ניסוח. פסק הדין הזה הוא תזכורת חדה לכל מי שעוסק בעסקאות גדולות: כל מילה, כל פסיק, כל סייג - עשויים להיות שווים מיליונים. גם אם הכוונה הייתה אחרת, בית המשפט יבחן את מה שנכתב, לא את מה שדובר בחדרי המשא ומתן. לכן, בחוזים עסקיים חשוב להקפיד על ניסוח מדויק ולהיערך לכל תרחיש.
בסופו של יום, במקום שאלון רבוע כחול תצליח לחלץ את 20 מיליון השקלים הנכספים, היא מצאה את עצמה לא רק מאבדת אותם, אלא נאלצת לשלם הוצאות משפט משמעותיות של 300,000 ₪ לכ.א.ל.
עו"ד יגאל קולוף, שותף במחלקה המסחרית במשרד וקסלר ברגמן ושות'