מבושה לברירת מחדל: גירושין בדור המסכים

כעורכת דין לענייני משפחה, אני נחשפת לא רק לסיפורי פירוק של זוגות, אלא גם לתמורות העמוקות שחלו בתפיסת מוסד הגירושין. בשנות החמישים, גירושין היו תופעה חריגה, כמעט מוקצית. הם נשאו עמם מטען של סטיגמה חברתית כבדת משקל, ולעיתים אף השלכות ארוכות טווח על מעמדם של בני הזוג וילדיהם. זוגות רבים בחרו להוסיף ולחיות יחד חרף משברים עמוקים, מתוך תחושת מחויבות, נורמות חברתיות נוקשות, ולעיתים גם חשש מהדרה.

בעידן הנוכחי, נדמה כי המטוטלת נעה אל הקצה האחר. בדור המסכים, המאופיין בזמינות מיידית ובתרבות של תחליפיות, גם מערכות יחסים עלולות להיתפס כנתונות להחלפה. קשיים זוגיים, שבעבר היו מזמנים תהליכי התמודדות ממושכים, מתורגמים לעיתים להחלטות מהירות על פירוק. הרשתות החברתיות, המעצבות תודעה של שפע אפשרויות ודימויים אידיאליים, מעמיקות את תחושת האלטרנטיבה המתמדת.

אין בכך כדי לקבוע כי גירושין הם כישלון. במקרים רבים מדובר במהלך הכרחי, ואף מציל. ואולם, נדמה כי המעבר מתפיסת הגירושין כחריג ומביש, אל עבר נורמליזציה מואצת, יצר במובנים מסוימים זילות. הפירוק, שהיה בעבר מוצא אחרון, הופך לעיתים לאפשרות נגישה מדי, המקדימה מיצוי כן של אפשרויות תיקון.

האתגר בן זמננו אינו השבת הבושה, אלא השבת המשקל. הכרה בכך שזוגיות היא מארג מורכב הדורש השקעה, סבלנות והתמדה, וכי גירושין, גם כשהם מוצדקים, הם צומת חיים רבת משמעות, בעלת השלכות עמוקות ומתמשכות על כלל המעורבים.

מאת עו"ד סיון כהן, סיון כהן חברת עורכי דין