15 במרץ 2020: היום שבו החיים בישראל השתנו

למה בעיתות משבר יותר זוגות נפרדים ואיך למנוע ״מלחמת גירושין״

ב־15 במרץ 2020 קרה דבר שלא הכרנו קודם. הרחובות בישראל התרוקנו כמעט בן־לילה. בתי הספר נסגרו, מקומות עבודה עברו למתכונת חירום ומשפחות שלמות מצאו את עצמן סגורות בתוך הבית, מנסות להבין מה קורה לעולם סביבן.

אז דיברו על “כמה שבועות” או מקסימום ״כמה חודשים״ של תקופה זמנית של אי־ודאות עד שהחיים יחזרו למסלולם.

אבל מאז אותו סגר ראשון החברה הישראלית חיה בתוך רצף כמעט בלתי פוסק של מצבי חירום: מגפה עולמית, מתחים ביטחוניים, סבבי לחימה, מלחמה מתמשכת ואי־ודאות כלכלית ועבור משפחות רבות בישראל זו כבר לא “תקופה” - זו המציאות.

כעורכת דין העוסקת שנים רבות בפתרון סכסוכים במשפחה, אני רואה עד כמה מצבי משבר משפיעים על זוגות ומביאים לפרידה. נשאלת השאלה: למה זה קורה? ואם מתגרשים – איך למנוע מלחמה ביתית?

לחץ מתמשך שוחק את הסבלנות -

מניסיוני מצבי משבר יוצרים עומס רגשי כבד. החרדה, חוסר הודאות, הפחד מהעתיד ולעיתים גם החשש הממשי לביטחון האישי – כל אלה מצטברים לכדי מתח מתמשך. כאשר אדם חי לאורך זמן בתחושת דריכות, היכולת שלו להיות סבלני, קשוב ומכיל נפגעת. אני רואה זוגות שמגיעים אלי ״על הקצה״, ומשתפים אותי בכך שדברים שבעבר היו נפתרים בשיחה קצרה הפכו לוויכוחים ארוכים. בני זוג הם קצרי רוח, מגיבים זה לזה מתוך עייפות, לחץ או פחד – ולא מתוך הקשבה והדרך לפירוד – מאוד מתקצרת.

משפחתיות לוחצת מדי -

בקורונה משפחות רבות שלא רצו להיפרד מהוריהם עברו להתגורר עמם יחד או הביאו אותם להתגורר אצלם. גם סבבי המלחמות והתקופות המורכבות ביטחונית אילצו בני משפחה שאין להם ממ״ד לעבור לבית ההורים או לילדיהם ומשפחות מתגוררות יחד ב״סיר הלחץ״ במשך שבועות ואף חודשים.

ההורים הרגילים לעצמאותם נאלצים לעבור לאזור אחר ולהיות תלויים בילדיהם. הילדים הבגירים מאבדים את הפרטיות שהיתה עד כה לחיות עם בני זוגם חיים משפחתיים, כפי שהם רגילים וכל הצדדים הופכים ל״בני ערובה״ של מצב לא טבעי זה.

גם משבר כלכלי נכנס הביתה

למצבי המשבר במדינתנו נוספת גם אי־ודאות כלכלית, שהוא גורם מרכזי נוסף לקונפליקטים בין בני זוג. ירידה בהכנסות, חשש מפיטורים או עומס כלכלי יוצרים מתח רב בבית.

כסף הוא אחד ממקורות המחלוקת הנפוצים ביותר בין בני זוג גם בתקופות רגילות. בתקופות משבר, כאשר תחושת הביטחון הכלכלי מתערערת, המחלוקות סביב ניהול הכסף עלולות להחריף.

הילדים מרגישים הכול

בתוך כל זה נמצאים גם הילדים. הם חווים שינויים בשגרה, לעיתים פחדים, ולעיתים גם מתח בין ההורים. הורים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים במקביל גם עם הקשיים של הילדים וגם עם הקשיים ביניהם. השילוב הזה יוצר עומס רגשי גדול מאוד על מערכת היחסים.

וכאשר הלחץ מתמשך לאורך זמן – יש זוגות שמגיעים למסקנה שהזוגיות כבר אינה יכולה להמשיך כפי שהייתה.

הקירבה המוגברת והמצב המשברי משמשים זכוכית מגדלת לסדקים

בתקופות משבר משתנה גם שגרת החיים. לעיתים בני זוג נאלצים להימצא יחד בבית, בין אם בשל סגר או טילים או כל סיבה מאלצת אחרת – מה שגורם להם לעבוד מהבית, והמרחב האישי מצטמצם. מצב כזה יכול לעיתים דווקא לחזק זוגיות, אבל כשיש סדקים המצב עלול להעצימם.

כאשר אין הפוגות טבעיות של עבודה, חברים או שגרה חיצונית, הקונפליקטים הופכים בולטים יותר. פערים שהיו קיימים כבר קודם – בתקשורת, בציפיות או בחלוקת האחריות בבית – נחשפים בעוצמה גדולה יותר.

המשבר החיצוני הופך לטריגר. בעיות שהיו קיימות במשך שנים – תקשורת לקויה, תחושת ריחוק, מחלוקות כלכליות או תפיסות שונות לגבי המשפחה – מקבלות לפתע עוצמה גדולה יותר. משבר חיצוני פועל כמו זכוכית מגדלת: הוא מדגיש את המקומות שבהם הקשר כבר היה פגיע.

משבר הוא גם הזדמנות ולא חייב להתדרדר למלחמה

בסינית המילה ״משבר״ מורכבת משני סימנים: האחד מסמל סכנה והשני הזדמנות. גם משבר זוגי נושא בתוכו את שני המימדים האלה – מצד אחד סיכון אמיתי להתפרקות כואבת ומלחמתית של מלחמת גירושין הרסנית ומצד אחר זו גם הזדמנות לעצור רגע ולחשוב מחדש על הדרך שבה נפרדים ולפעול בהתאם לערכים שלנו.

דווקא כשהזוגיות מגיעה לסיומה, ניתן לבחור הבאם הפרידה תהפוך לשדה קרב או לתהליך מכבד ומודע, שיאפשר לבני המשפחה לבנות את חייהם מחדש.

ולכן כאשר זוג מחליט להיפרד בתקופה ממילא מורכבת, השאלה החשובה לא פחות מהשאלה האם להתגרש – היא איך להתגרש.

בישראל הדרך המוכרת היא מאבק משפטי בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני - הליך שבו כל צד מנסה להשיג יתרון על פני האחר, לעיתים באמצעות האשמות וטענות קשות.

אבל בשנים האחרונות יותר ויותר זוגות בוחרים בדרך אחרת: גירושין בהסכמה – באמצעות מו״מ, גישור או ב״גירושין בשיתוף פעולה״.

בהליכים הסכמיים אלה בני הזוג אינם מנהלים מלחמה משפטית. הם יושבים יחד, בין אם מיוצגים על ידי עורכי הדין בהליך המו״מ, בין אם באמצעות צד שלישי בגישור ובין אם בהליך של ״גירושין בשיתוף פעולה״ למשל, בו כל אחד מבני הזוג מלווה בעורך דין משלו ולעיתים מצטרפים גם יועץ רגשי ויועץ כלכלי. המטרה אינה לנצח אלא להגיע להסכמות ולבניית פתרונות מאוזנים ומוסכמים: כיצד ייראו החיים לאחר הפרידה, איך הצדדים יתנהלו כהורים ואיך ניתן לשמור ככל האפשר על יציבות עבור הילדים.

במקום מאבק – מתקיים שיח.

במקום להוכיח מי צודק – מחפשים איך כל בני המשפחה יוכלו לחיות טוב יותר אחרי הפרידה.

לא להוסיף עוד מלחמה

שש שנים חלפו מאז אותו יום במרץ 2020 שבו העולם נעצר לרגע. מאז למדנו עד כמה החיים יכולים להשתנות במהירות ועד כמה מעט דברים באמת נמצאים בשליטתנו. אבל דבר אחד עדיין נמצא בידינו: הדרך שבה אנחנו בוחרים לנהל את הסכסוכים הקרובים ביותר לליבנו.

דווקא במציאות הישראלית של השנים האחרונות – שבה החברה כולה מתמודדת עם מתחים ומאבקים – הבחירה לפתור סכסוך משפחתי מתוך שיח והסכמות היא לא רק פתרון משפטי - זוהי גם בחירה ערכית.

לבחור בהסכמות במקום במלחמות.

לבחור בכבוד במקום בהשפלה.

ולבחור בעתיד יציב יותר עבור הילדים – גם כאשר הזוגיות עצמה מגיעה לסיומה.

זוגות רבים מגלים שאפשר להיפרד אחרת.

אם אתם בתחילת הדרך ושוקלים גירושין – כדאי להבין קודם מה האפשרויות. זיכרו - פגישת מיפוי ראשונית עם איש מקצוע בתחום פתרון הסכסוכים במשפחה בהסכמה יכולה לחסוך לכם שנים של מאבק.

מאת עוה"ד דנה דרזנין, משרד עוה"ד דנה דרזנין, מגשרת, ועורכת דין לגירושין בשיתוף פעולה ומרצה