סיפור המעשה החריג מתחיל בשנת 2015, אז מתחילה אישה צעירה בת 41 לעבוד במפעל שעוסק בין היתר בחיתוך וכיפוף רכיבי מתכת. לתובעת יועד התפקיד הבא: הנחה של פסי מתכת בתוך מכונה, ולחיצה על דוושת הרגל שמפעילה אותה ומביאה לכיפוף. פשוט וקל. אלא שבאחד מהבקרים, זו לחצה את הדוושה, מבלי שהשלימה את הוצאת היד מתוך המכונה, וכך החלק אשר מכופף את פס המתכת פגע באצבע השלישית של יד ימין שלה, ופצע אותה.

בעקבות התאונה פונתה התובעת לבית חולים קפלן. בבדיקתה נמצא פצע בקצה האצבע השלישית של כף יד ימין (חוסר עור ודימום לא משמעותי), אשר טופל, והתובעת שוחררה לביתה. כעבור כחודש התפתחה "גרנולומה ונוירומה בקצה האצבע", וזמן לא רב לאחר מכן, עברה התובעת ניתוח וקצה האצבע נכרת. לאחר התאונה וככל שחלפו החודשים, התפתחה אצל התובעת תסמונת כאב בכף היד שהביאה לחוסר שימוש בכף היד, ולטענתה לצד זאת, גם הפרעה נפשית.

לימים, התברר כי התובעת החלה לעבוד במפעל כעובדת ניקיון. עוד ביומה הראשון לעבודה, "אחרי חצי יום" החלה לעבוד על מכונת הכיפוף. אין חולק שלתובעת לא היה כל ידע או נסיון קודם בהפעלת מכונת הכיפוף או בעבודה בייצור בכלל. מהעדויות עולה, אם כן, כי ההדרכה שקיבלה התובעת באשר לאופן הפעלת המכונה ארכה כחצי שעה עד 3/4 שעה, ומיד לאחר מכן החלה לעבוד על המכונה באופן עצמאי ומלא. באותו פרק זמן קצר שבמהלכו ניתנה ההדרכה, היה צריך ראשית ללמד את התובעת כיצד להפעיל את המכונה, כך שגם אם ניתנו לתובעת הנחיות בטיחות ביחס לעבודה עם המכונה, הרי שלכל היותר הוקדש לכך פרק זמן של דקות בודדות. בנוסף, באופן תמוה, עד גבול ההזוי, לא נתנה לה הדרכה מפורשת שלא להכניס את היד לתוך המכונה בעוד הרגל מונחת על הדוושה, לרבות ההשלכות שעלולות להיות לכך. 

עו"ד אסף ורשה (צילום: רגב כלף)
עו"ד אסף ורשה | צילום: רגב כלף

ושוב חוזר הניגון: חרף העובדה כי מדובר על עבודה עם כלים מסוכנים שיוצרים חברות ב - נזיקין,  החברה בה הועסקה לא מצאה לנכון, לנקוט באמצעים ראויים ולהטמיע שיטות עבודה להבטחת שלומה של העובדת ולמניעת תאונה. באופן אבסורדי ועל אף שעסקינן במכונה מסוכנת, הנתבעת, כמו לא מעט חברות רשלניות אחרות, לא קיימה את חובת הפיקוח המוטלת עליה, בוודאי כאשר מדובר בעובדת חדשה שעובדת יומיים בלבד על מכונת הכיפוף. אם לא די ברשלנות זו, התחוור כי לתובעת לא נילווה עובד/מנהל שיפקח על עבודתה, לפחות בימים הראשונים, ויבדוק שהעבודה מבוצעת כראוי על פי כללי הבטיחות והזהירות. בפסק הדין נכתב מפורשות, כי חובת הפיקוח מקבלת משנה חשיבות שעה שברור, כי עבודה שלא בהתאם לנהלים עלולה להסתיים בתאונה קשה, וכדברי מנהל המפעל: "אם יעבדו לפי הנהלים לא תהיה תאונת עבודה, זה הכל תלוי בעובד".

המחדל זועק עד לשמים שכן קיום חובת הפיקוח היתה מביאה לאחד משניים, או להטמעת נוהלי עבודה בטוחים וראויים או למסקנה שהתובעת אינה מתאימה לעבודה על מכונת הכיפוף. כל אחת מהדרכים היתה יכולה להוביל למניעת התאונה.בהתאם לכך, לבית המשפט לא היתה ברירה, אלא להגיע למסקנה המתבקשת והמאוד מצערת – שהנתבעת לא קיימה את החובה שהיתה מוטלת עליה להדריך את התובעת, להזהירה מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתה, לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים, ולדאוג לסביבת עבודה בטוחה. משכך, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת, והיא חבה כלפיה בשל רשלנותה.

כפי שקורה לא אחת, כאשר מדובר על מכונות, חלקן הגדול נחשבות "לדבר מסוכן", מה שמחיל את סעיף 38 לפקודת אשר מעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת. מנהל המפעל העיד, כי נעשו נסיונות להוסיף מיגון ולשפר את בטיחות השימוש במכונה אולם אלה לא צלחו, וכי הוא חושב שבסופו של יום המכונה נמכרה (במועד מתן העדות הוא כבר לא עבד במפעל). אלה מחזקים את המסקנה בדבר המסוכנות הטבועה במכונה.

במהלך הדיון אף עלתה הטענה מצד הנתבעות כי יש לייחס לתובעת אשם תורם. לטענתן, התובעת שמעה מוסיקה באוזניות במהלך ביצוע העבודה, דבר שהיה אסור, ומנהל המפעל אף העיר לה על כך. התובעת לא הכחישה " "נכון שנהגתי לשמוע מוזיקה כשאוזניות תלויות על צווארי אך אף אחד לא מנע זאת ממני ולא נאמר לי שהדבר אסור, ההפך זה היה נהוג ומקובל וגם עובדים אחרים נהגו להאזין למוסיקה במהלך העבודה". בית המשפט קבע כי מדובר בעובדת חדשה אשר הגיעה למפעל כעובדת ניקיון, ללא הכשרה וללא ניסיון בייצור, כשהתאונה ארעה ביום השלישי לעבודתה במפעל. בנסיבות שכאלה, האשם התורם שיש ליחס לתובעת הוא מוגבל, ועיקר האחריות להבטחת שלומה מוטל על הנתבעות. אי לכך, נקבע כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 5%.

בסופו של יום, סה"כ נכות אורתופדית משוקללת בשיעור של 30.03% ואילו הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת לפי חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, עומדת על 44%. בהתאם לכך נקבע כי הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו   פיצוי בגובה 1,191,300 שקלים,בניכוי אשם תורם, ממנו יש להפחית את תגמולי הביטוח הלאומי.

מאת עו"ד אסף ורשה מומחה לדיני ביטוח, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין