האם 50% משותפות בפרויקט אנרגיה סולארית שווים פחות מ-2% מהרווחים?

הרשות המקומית סיכמה עם יזמית על הקמת מתקן סולארי בשטחה. בית המשפט הכיר בכך שנוצרו פערים עצומים ברווחיות, אולם לדבריו אין זה תפקידו לשנות את תנאי הסכם ההתקשרות. לפסק הדין קיימת רלוונטיות עצומה לכל התקשרות של אגודה, קיבוץ או מושב, עם יזם בתחומי האנרגיה.

פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי מהווה תמרור אזהרה מהדהד לכל אגודה שיתופית בהתקשרות עם יזמים בתחום האנרגיה: בחנו את הסכם ההתקשרות באופן מעמיק מראש, שכן, ככלל, בית המשפט לא יתערב בתנאים שנקבעו על ידי הצדדים. זאת גם אם קיימים קשיים במבנה ההתקשרות וגם אם התברר כי צד אחד הפיק רווחים גבוהים בעשרות מונים מהאחר.

מה עמד במרכז המחלוקת?

רשות מקומית ביקשה להקים בשטחה מתקן פוטו-וולטאי, לייצור חשמל מאנרגיה סולארית לצורך מכירתו. לאחר בחינת הצעות שונות, התקשרה הרשות, באמצעות חברה בת, במספר הסכמים עם  חברה יזמית העוסקת באנרגיה מתחדשת.

במסגרת ההסכמים נקבע כי יוקם תאגיד משותף לצורך הקמת המתקן, כאשר היזמית תחזיק במעט יותר ממחצית השותפות והרווחים, ותישא באחריות ההקמה והתפעול, בעוד הרשות תחזיק במעט פחות ממחצית השותפות והרווחים. עוד הוסכם כי היזמית תקבל תשלום גלובלי וקבוע מראש ("פאושלי") בסך של 36 מיליון ₪ בגין הקמת המתקן. המימון להקמת המתקן נעשה באמצעות הלוואה שהעניקה היזמית לשותפות.

מספר שנים לאחר שהמתקן החל את עבודתו, הרשות הגישה תביעה בסך של מעל 10 מיליון ₪ כנגד היזמית ושני בעלי המניות בה. הרשות טענה, בין היתר, כי עלות ההקמה שתומחרה על ידי היזמית (36 מיליון ₪) הייתה מופרזת בהרבה ממחיר השוק (22 מיליון ₪) וכי תנאי ההלוואה היו דרקוניים. כתוצאה מהתנהלותה "הבריונית", כך לטענת הרשות, היזמית הרוויחה מהשותפות מיליונים רבים של שקלים, בעוד רווחי הרשות עמדו על 200,000 ₪ בלבד במהלך 4 שנים.

היזמית טענה מנגד כי הרשות לא הוכיחה כל הפרה של המערכת ההסכמית בין הצדדים. לדבריה, העובדה שהרשות לא הרוויחה כפי שציפתה אינה עילה לתביעה. מדובר לכל היותר בעסקה שהתבררה בדיעבד כלא משתלמת, מצב שאינו מצדיק התערבות של בית המשפט.

מה קבע בית המשפט?

בית המשפט (סגן הנשיא ארז יקואל) דחה את רוב טענות הרשות בציינו כי דיני השותפות מאפשרים לצדדים חופש רחב לעצב את מערכת היחסים ביניהם. כאשר שני הצדדים מסכימים על מתווה עסקי מסוים, אין להתערב בהסכמות, גם אם בדיעבד מתברר שאחד מהם הרוויח הרבה יותר מהאחר.

לגופו של עניין, נקבע כי הרשות הסכימה למתווה העסקי, שבו השותפות תשלם ליזמית סכום כולל וקבוע מראש, ללא קשר לעלויות הביצוע בפועל. מתווה זה נקבע, כך קבע בית המשפט, לאחר שהרשות בחנה הצעות אחרות. על כן, גם אם בפועל, הרווח של היזמית עמד על שיעור גבוה מאוד, אין בכך כדי להצדיק התערבות שיפוטית.

בית המשפט הוסיף כי אכן הרשות לא ידעה פרטים רבים בנוגע להסכם וכן כי היזמית התנהלה לעיתים בחוסר שקיפות (למשל, אי גילוי עלות הקמת המתקן). עם זאת, הרשות "ידעה שהיא לא יודעת", והסכימה לכך, אף אם בשתיקה.

גם טענות הרשות בנוגע לתנאי הלוואה המקוריים שנתנה היזמית לשותפות, בריבית של 8% ובתוספת עמלת הקצאת אשראי של 3 מיליון ₪, נדחו. נקבע כי מדובר בתנאים עליהם הסכימו הצדדים מרצונם, ולא הוכח כל לחץ פסול או הטעיה. לדברי בית המשפט, העובדה שתנאי ההלוואה אינם מיטביים מבחינת הרשות, לא מצדיקה התערבות.

בית המשפט אישר כי אכן במקרה הנדון חוסר השקיפות של היזמית, הפערים העצומים ברווחים, כמו גם מבנה העסקה (למשל שותף שהוא גם קבלן המעניק שירותים לשותפות) מעוררים קשיים. עם זאת, לדברי בית המשפט, אין בכך די על מנת להתערב במערך ההסכמי בין שותפים עסקיים. במיוחד, כאשר הרשות לא הסבירה מדוע קיבלה תנאים בהכתבת היזמית, לא ערכה די בירורים מקדימים בנושא ומה מנע ממנה לנהל משא ומתן תקיף יותר.

בית המשפט קיבל רכיב אחד מתוך התביעה: בכל הקשור לתחזוקת המתקן נמצא כי היזמית הפרה את ההסכם, כאשר שכרה קבלן חיצוני וגבתה תשלום נוסף מהשותפות, אף שהייתה מחויבת לבצע את העבודות בעצמה. בגין רכיב זה בלבד חויבה היזמית לשלם לרשות 125 אלף ₪.

השופטים לא יצילו מהסכם בעייתי

כעורכת הדין המלווה מאז שנת 2008 קיבוצים ומושבים בהסכמי התקשרות עם יזמים בתחום האנרגיה המתחדשת אני רואה בפסק הדין לא רק הכרעה נקודתית, אלא תמרור אזהרה ברור: בית המשפט לא "מתקן" עסקאות לא מוצלחות. זאת, גם אם ההסכם התגלה בדיעבד כבלתי משתלם בעליל וגם אם אחד הצדדים הינו חסר ניסיון בתחום.

המשמעות היא כי האחריות מוטלת על מחזיק הקרקע לבחון מבעוד מועד, בעזרת ליווי מקצועי, כל סעיף וסעיף בהסכם ולקבוע מנגנונים שיוודאו שקיפות, פיקוח וחלוקת סיכונים מאוזנת.

כך למשל, בטרם חתימה על הסכמים בתחום האנרגיה המתחדשת מומלץ לצפות את האירועים החריגים ולבחון מתי הם יובילו לפתיחה מחדש של ההסכמים. יש לקבוע זכות עיון ושקיפות במסמכי פרויקט, דיווחים חודשיים והסדרת המימון בין אם מדובר במימון בנקאי ובין אם מדובר בהלוואה מבעל שליטה. כמובן שיש עוד היבטים רבים ונוספים שיש ליתן עליהם את הדעת על מנת לצמצם סיכונים למחזיק בקרקע, בין אם הוא בוחר להתקשר עם החברה היזמית כשותף ובין אם כמי שמעמיד את הקרקע בלבד. היבטים אלו מחייבים הבנה, ידע וניסיון בתחום האנרגיה המתחדשת, המקרקעין, אגודות שיתופיות, החלטות רשות מקרקעי ישראל, הוראות משרד החקלאות וחוק ההתיישבות (פרוייקטים אגרו-וולטאים) ובתחום המסחרי.

יודגש כי במקרה שנדון היה מדובר ברשות מקומית שהתקשרה עם חברה ציבורית בתחום האנרגיה המתחדשת, אך הלקחים חלים על כל המחזיק בקרקע, ובכלל כך, אגודה שיתופית: קיבוץ או מושב או כל אדם וגוף הנכנס לשותפות עם יזם. במהלך שנותיי בליווי התקשרויות רבות ומגוונות בתחום האנרגיה נוכחתי שוב ושוב בחשיבות בליווי מקצועי ועריכת כל הבדיקות הנדרשות מבעוד מועד ולא בדיעבד.

תא (ת"א) 26992-12-20 (פורסם בנבו 11.8.25)

• המידע המופיע במאמר הוא כללי בלבד. ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
• הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים להליך.
• "איילת רייך - משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים ואנרגיה מתחדשת. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
• אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".