גרושים בחודש אוגוסט

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, בזמן שרוב ההורים עסוקים ברכישת ילקוטים, ספרים וציוד לבית הספרישנם ילדים שעדיין לא יודעים באיזה שער ייכנסו ב־1 בספטמבר.

לא משום שהוריהם שכחו לרשום אותם, אלא משום שאמא ואבא אינם מצליחים להסכים לאן ילכו.

מדי שנה, בשבועות האחרונים של החופש הגדול, במהלך פגרת בתי המשפט, מוגשות לבתי המשפט לענייני משפחה בקשות דחופות הנוגעות לרישום קטינים למסגרות חינוכיות.

לעיתים אחד ההורים מבקש להעביר את הילד לבית ספר בעיר אחרת בעקבות שינוי מקום מגוריו, וההורה האחר מתנגד. לעיתים המחלוקת היא בשאלה אם הילד ילמד בסמוך לבית האם או בסמוך לבית האב.במקרים אחרים המחלוקת עמוקה יותר ונוגעת לצביון החינוכי עצמו – בית ספר ממלכתי או ממלכתי־דתי, חינוך חילוני או דתי – בין היתר במקרים שבהם אחד ההורים שינה את אורח חייו לאחר הפרידה.

מאחורי כל אחת מהמחלוקות האלה מסתתרת שאלה גדולה הרבה יותר משמו של בית הספר: כיצד מקבלים החלטה מהותית בחייו של ילד כאשר שני הוריו אינם מצליחים להסכים עליה?

הגירושין לא מבטלים את האחריות ההורית המשותפת

נקודת המוצא המשפטית ברורה.

סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. סעיף 15 לחוק כולל במסגרת האפוטרופסות, בין היתר, את החובה והזכות לדאוג לחינוכו וללימודיו של הקטין, וסעיף 18 קובע כי בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם על שני ההורים לפעול בהסכמה.

במילים פשוטות: אפשר להיפרד כבני זוג, אך האחריות ההורית המשותפת אינה מסתיימת עם הפרידה.

גם כאשר הילד מתגורר רוב הזמן בביתו של אחד ההורים, אין משמעות הדבר שאותו הורה רשאי לבדו לקבל החלטות מהותיות הנוגעות לחינוכו.

בחירת מוסד חינוכי, שינוי זרם החינוך או העתקת מרכז חייו של ילד לעיר אחרת הן החלטות שעשויות להשפיע עליו במשך שנים, ולכן ככלל הן צריכות להתקבל על ידי שני ההורים יחד. כאשר שני ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה, מי שנדרש להכריע במחלוקת הוא בית המשפט לענייני משפחה.

לא מי מההורים צודק – אלא מה נכון לילד

כאשר מחלוקת כזו מגיעה לפתחו של בית המשפט, נקודת המוצא היא טובתו של הילד הספציפי שעומד במרכז המחלוקת.

בית המשפט נדרש להתחקות אחר מציאות חייו של הקטין ולבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו: היכן גדל באיזו מסגרת התחנך עד היום, מהו אורח החיים שאליו הורגל, היכן נמצאים חבריו, מה המרחק מכל אחד מבתי הוריו, מה יהיו זמני הנסיעה שלו, מהם צרכיו הלימודיים והרגשיים ומה משמעותו המעשית של השינוי המבוקש עבורו. אין נוסחה אחת שמתאימה לכל ילד ואין מוסד חינוכי שהוא "נכון" באופן אבסולוטי.

ילד שגדל כל חייו במסגרת דתית אינו נמצא באותה נקודת מוצא של ילד שגדל במסגרת חילונית. מעבר של כמה רחובות אינו בהכרח דומה למעבר לעיר אחרת. וגם שינוי מסגרת של ילד שעומד להתחיל את כיתה א' אינו בהכרח דומה להעברת ילד שכבר לומד במשך שנים באותו בית ספר, מוקף בחברים ובצוות חינוכי שמכיר אותו.

לשמור ככל האפשר על העולם המוכר

אחד השיקולים המשמעותיים שעשויים להיבחן הוא הצורך ביציבות ובהמשכיות בחייו של הילד .

אין פירוש הדבר שבית המשפט לעולם לא יורה על שינוי. לעיתים דווקא טובת הילד מחייבת מעבר למסגרת אחרת. אלא שכאשר נבחנת האפשרות לשנות את עולמו, יש משמעות גם לשאלה מה הילד מכיר ומה יידרש ממנו לאבד או לשנות בעקבות ההחלטה.

ילד שהוריו מצויים בפרידה או בהליך גירושין מתמודד ממילא עם מציאות משפחתית שהשתנתה. לעיתים יש לו שני בתים, שני סדרי יום ושני הורים שנמצאים בעיצומה של מחלוקת.

בתוך מציאות כזו, יש חשיבות מיוחדת לניסיון לשמר, ככל שטובתו מאפשרת זאת, עוגנים מוכרים בחייו – המסגרת החינוכית, החברים, הקהילה, שגרת היום ואורחות החיים שאליהם הורגל. המטרה אינה לקבע את חייו של הילד בכל מחיר, אלא להימנע מיצירת טלטלה נוספת רק משום שהוריו מצויים במאבק.

כשהמחלוקת על בית הספר היא בעצם מחלוקת על דרך חיים

המקרים המורכבים במיוחד הם אלה שבהם הוויכוח על המסגרת החינוכית משקף למעשה פער עמוק יותר בין עולמותיהם של ההורים.

כך למשל כאשר לאחר הפרידה אחד ההורים חוזר בתשובה או משנה באופן משמעותי את אורח חייו ומתעוררת מחלוקת בשאלה אם גם הילד יעבור למסגרת דתית או ימשיך במסגרת החילונית שבה התחנך עד כה.

במקרים כאלה בית המשפט אינו אמור לבחור בין השקפת עולמה של האם להשקפת עולמו של האב.

הוא נדרש לנסות להבין כיצד כל אחת מהאפשרויות תשפיע על הילד – על הזהות שכבר התגבשה אצלו, על שגרת חייו, על תחושת השייכות שלו ועל הקשר שלו עם שני הוריו.

הפסיקה עמדה לא אחת על המורכבות המיוחדת שבה מצויים ילדים להורים שנפרדו ועל החשש מפני העמדתם בקונפליקט נאמנויות, בוודאי כאשר כל אחד מהוריהם מנהל אורח חיים שונה דווקא במקרים האלה חשוב שהמחלוקת בין המבוגרים לא תהפוך את הילד לזירה שבה היא מתנהלת.

החלטות שלא תמיד אפשר להחזיר לאחור

יש קושי מובנה בסיטואציה שבה בית המשפט נדרש להכריע בשאלה כל כך אישית ומהותית בחייו של ילד.

השופט או השופטת אינם חיים עם הילד ואינם מכירים אותו כפי שהוריו מכירים אותו. לצורך ההכרעה עשוי בית המשפט להיעזר בתסקירים, בעמדות גורמי מקצוע וחינוך, בראיות שמציגים ההורים ובנסיבות המתאימות גם בעמדתו של הקטין אבל בסופו של דבר נדרשת הכרעה ולהכרעה כזו עשויות להיות השלכות הרבה מעבר לשנת הלימודים הקרובה.

מעבר בית ספר עשוי לנתק ילד מהסביבה החברתית שלו. שינוי זרם חינוכי עשוי להשפיע על אורחות חייו ועל זהותו. מעבר למסגרת בעיר אחרת עשוי להשפיע גם על שגרת הקשר עם אחד מהוריו. אלה אינן החלטות טכניות של רישום. אלה החלטות שנוגעות בשנות הילדות של הקטין ולעיתים יוצרות מציאות שקשה מאוד ולעיתים אף בלתי אפשרי, להשיב לאחור.

רגע לפני 1 בספטמבר

למחלוקות האלה יש גם שעון. שנת הלימודים אינה ממתינה לסיום הליך משפטי. הכיתות נפתחות השיבוצים נקבעים, והילד צריך לדעת היכן הוא מתחיל את השנה. זו הסיבה שבכל שנה, לקראת סוף אוגוסט, נדרשים בתי המשפט לדון בדחיפות במחלוקות מסוג זה, גם בתקופת הפגרה.

לכן, כאשר כבר במהלך הקיץ ברור להורים שקיימת ביניהם מחלוקת אמיתית בנוגע למסגרת החינוכית, לא נכון להותיר אותה לימים האחרונים של אוגוסט. ככל שהנושא מובא להכרעה מוקדם יותר, ניתן לבחון אותו באופן מסודר יותר ולצמצם את אי־הוודאות שבה נמצא הילד.

אין שום דבר אידיאלי בכך שבית המשפט נדרש לבחור עבור ילד את בית הספר שבו ילמד.

לעיתים אין מנוס מכך. יש מחלוקות אמיתיות, ולעיתים כל אחד מההורים משוכנע באמת שהבחירה שלו היא הטובה ביותר עבור ילדו.

אבל בתוך המאבק חשוב לזכור דבר אחד: הילד לא בחר בפרידה של הוריו, והוא בוודאי לא בחר במאבק שמתנהל מעל לראשו.

כאשר ההכרעה עוברת לבית המשפט, תפקידו הוא לנסות לנטרל ככל האפשר את המאבק שבין ההורים להתחקות אחר טובתו של הילד ולבחון את חייו כפי שהם – את העולם שהוא מכיר, את הקשרים המשמעותיים עבורו ואת המחיר שכל שינוי עלול לגבות ממנו.

בסופו של דבר, השאלה החשובה אינה מי מההורים ניצח במחלוקת על בית הספר|.

השאלה היא מה נשאר לילד אחרי שהמחלוקת הסתיימה.

מאת עו"ד דנה תירוש אליהו, משרד D TIROCHE

***

כתבה שיווקית בחסות משרד D TIROCHE. הכתבה נערכה על ידי מערכת DUNS 100.