פרק ב' וההגנה על הרכוש: איך לשמור על העזבון לטובת הילדים

כאשר הורה נכנס לזוגיות חדשה (פרק ב) לאחר פרידה או כשהתאלמן, נוצרת מציאות מורכבת: ההורה רוצה ליהנות מחיים מלאים, מזוגיות בריאה ורווחה רגשית, וילדיו שמחים שמצא זוגיות חדשה וממשיך הלאה. אלא, שהילדים מעוניינים בעת ובעונה להגן על הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים עם אמם: "צריך להבין שיש חשש, הוא לגיטימי ושכיח, ויש מניפה של כלים משפטיים מניעתיים שיכולים לתת מענה לחשש הזה ולפרק אותו, מבלי לפגוע במרקם הקשרים המשפחתיים", אומרת שלומית בקרמן אפרתי, שמשרדה מתמחה בניהול קונפליקטים משפחתיים ובהעברה בין דורית. לדבריה, ללא היערכות מניעתית מושכלת המשפחה יכולה להיכנס לסחרור ולהיקלע למתחים וקונפליקטים מורכבים. הפתרון הראוי הוא להתוות מהלך גישורי משפחתי שבסופו מייצרים מוגנות לאינטרסים של הילדים, ובמקביל, משמרים את האוטונומיה של ההורה לנהל חיי זוגיות שלווים".

פרק ב' - ממה חוששים הילדים ואיך מייצרים מענה לאותם חששות?

לעתים ההורה שמתחיל פרק ב' "מסונוור" ממערכת היחסים החדשה והילדים כלואים בדילמה, כיצד לתווך להורה את הנושאים שמטרידים אותם מבלי שהדבר ייתפס כהשתלטות על חייו האישיים: "מדובר בריקוד עדין שבין ההורה לילדיו. שמתוך ניסיון החיים, מבינים שבן הזוג החדש, לצד החדווה שהכניס לחיי ההורה, יכול חלילה להשתלט על נכסי המשפחה, אם בחייו של ההורה ואם לעת פטירתו בדרך של השתלטות על עיזבונו" אומרת עו"ד שלי פיירשטיין טייאר, שותפה מייסדת במשרד וגרונטולוגית.

אולם, החשש הכלכלי אינו החשש היחידי ולעיתים אינו מהווה את החשש המרכזי. לעיתים מתווספים היבטים נוספים, ובפרט היבט רגשי הנוגע לחשש שמא בן הזוג החדש ימנע את המשך שגרות הקשר שבין ההורה לילדיו. חשש זה מתעצם בנסיבות בהן חלילה ההורה סובל מגריעה קוגניטיבית שיכולה להשפיע על כושר השיפוט ושיקול הדעת שלו. "חשש מרכזי נוגע למצב שבו ההורה הנמצא בזוגיות שניה סובל מגריעה קוגניטיבית. במקרה כזה, בן הזוג החדש, המתגורר בבית הופך לעיתים למטפל עיקרי, ויכול לנצל את מעמדו כדי להגביל את גישת הילדים והנכדים לביתו של ההורה", מסבירה עו"ד בקרמן אפרתי, "לא אחת, בן הזוג בפרק ב', יחל למנן את הביקורים של הילדים והנכדים בבית, אומר להם 'תבואו פחות', 'השעות האלו לא נוחות', 'הנכדים עושים רעש וזה מפריע', ואף מבקש מהילדים לא להתערב בתהליכים של קבלת החלטות רפואיות ואישיות. מדובר בתהליך מידור, שמטפטף לאיטו, ועלול להגיע לנקודת האל חזור".

מניפת הכלים המשפטית להתערבות בפרק ב'

הפתרונות נוגעים לשתי נקודות קריטיות בציר הזמן הכרונולוגי: בשלב ראשון, במהלך חיי הזוגיות של ההורים (דהיינו פרק א'), ובשלב שני, ככלים שלובים, במהלך פרק ב' עם בן הזוג החדש.

"בשלב ראשון, באופן אופטימלי וכדי לצמצם את הסיכונים הנובעים ממערכות יחסים פרק ב', נכון לייצר 'צוואה הדדית' שתקבע מנגנוני כבילה שיבטיחו שלעת פטירת בן הזוג הראשון, העיזבון יובטח בשלב ראשון לבן הזוג שנותר בחיים, ובשלב השני לילדים. כלומר, שבתוך הצוואה ההדדית, ההורים לא יסתפקו, בשילוב הסעיפים השגרתיים שקובעים, שלאחר מות הראשון השני יורש, ולאחר מות השני הילדים יורשים. אלא ייקבעו שורה של סעיפים ייעודיים שיטפלן בפרק הזמן שבין מות ההורה הראשון לבין מות ההורה השני, ויבטיחו, כי בפרק זמן זה, ההורה הנותר בחיים לא יוכל לכלות את העיזבון לטובת צדדים שלישיים. מנגנוני הכבילה האפשריים מגוונים, ויכולים לייצר איזון בין זכותו של ההורה הנותר בחיים ליהנות מהרכוש אותו צבר משך כל חייו בעבודה קשה, לבין הרצון למנוע מצב בו בן זוג חדש משתלט על הרכוש, ומונע מבעד הילדים ליהנות מן העיזבון לעת פטירת ההורה השני", מסבירה עוה"ד שלי פיירשטיין טייאר.

"ההגבלות השכיחות נוגעות לשימוש בנכסי הנדל"ן ובפרטי בית המגורים של ההורה הנותר בחיים. כך למשל, יכולים ההורים לקבוע בצוואותיהם ההדדיות שבן הזוג הנותר בחיים יהיה מנוע מלהכניס בת זוג חדשה לבית המגורים כל עוד לא חתם על הסכם לפיו מתחייב שלא תהיינה לו טענות בנוגע לנכס, וכי הוא יפנה אותו לעת פטירתו. כך גם יכולים לקבוע תקרות לשימוש בכספים של בן הזוג הנותר בחיים לטובת בני זוג חדשים או צדדים שלישיים שאינם ילדי הצדדים, וניתן אף להורות על התחייבויות הדדיות לפיהן הילדים יצטרפו כמיופי כוח לחשבונות של בן הזוג הנותר בחיים, על מנת שניתן יהיה לזהות מצב סיכון של שימוש חריג בכספים. לצד אלו וכדי למנוע תחושת מחנק של בן הזוג הנותר בחיים, ניתן לקבוע כי בכל הנוגע לאחוזים מסוימים מן הרכוש שיופקדו בחשבון בנק ייעודי, לא תחולנה הגבלות כלשהן. מניפת ההגבלות היא בלתי סופית ומאפשרת לכל זוג ליצור את מנגנוני הכבילים המדויקים והנכונים לו", מסבירה עו"ד בקרמן.

"צריך להסביר שהצוואה ההדדית מבטאת תמהיל של הוראות הורשה יחד עם הסכמות חוזיות. כשלמעשה, אחרי החתימה חלות הגבלות משמעותיות על היכולת של בן הזוג לשנות את צוואתו, המשתנות בין מצב שבו שני בני הזוג בחיים, לבין מצב שבו אחד מבני הזוג הלך לעולמו. גם בהקשר זה, בחוק קיימים חוסרים בנוגע למצבים שונים, ולכן ניתן ורצוי לשלב בצוואה התייחסויות ממוקדות המטפלות בצורה מדויקת ומיטיבית באפשרות לשנות את הצוואה, כמו גם ציון התנאים לשינויים. אנחנו במשרד דואגות להכניס לצוואה ההדדית סעיף שמורה שאם אחד מהצדדים כבר בדמנציה או עם יכולת קוגניטיבית מוגבלת, אז לא אפשרי יותר לבצע שינויים בצוואה. לכן, כדי לשנות את הצוואה ההדדית דרושים שני תנאים: הראשון שבן הזוג השני בחיים. השני זה שהוא בתודעה ברורה ושליטה בפרטים ולא בדמנציה". מסבירה עוה"ד פיירשטיין טייאר.

אולם, מה קורה אם זוג לא ערך צוואה הדדית ומתגרש, וכל זוג נכנס לפרק ב', או שאחד מבני הזוג הולך לעולמו ללא צוואה הדדית?

גם למקרים הללו יש מענה והוא כולל שורה של הסכמים שלא מאוחר לבצע. למעשה, עו"ד בקרמן ומשרדה פיתחו מערכת משולשת של כלים משפטיים שנועדה להתמודד עם החששות האמורים. המנגנונים הם: צוואה, הסכם ממון, וייפוי כוח מתמשך כאשר כל אחד מהם משמש תפקיד ספציפי, "כאשר אחד מבני הזוג הולך לעולמו ללא צוואה הדדית, או כאשר הזוג מתגרש וכל זוג נכנס לפרק ב', נדרשת התערבות משפטית אחרת. הפרוטוקול הנכון לשלב הזה הוא כלים שלובים של 3 אלמנטים: הראשון צוואה, השני הסכם ממון, השלישי ייפוי כוח מתמשך", מסבירה בקרמן, "הסכם הממון עושה סדר וקובע הפרדה רכושית ששומרת על הרכוש כל עוד הפרידה היא בחיים. זה מבטיח שבן הזוג מפרק ב' לא יוכל לטעון זכויות רכושיות כי הסכם הממון יקבע הפרדה רכושית מוחלטת. כל מה ששלך שלך, כל מה ששלה שלה. בהסכם הממון חובה לכתוב שאם גרים ביחד אין לבן או בת הזוג שנכנסו לדירה במסגרת פרק ב' זכויות קניין או רכוש כלשהן".

לדברי בקרמן, החלק השני במשולש ההסכמי הוא הצוואה, "הצוואה שנכתבת בפרק ב' חייבת להיות חזקה ומוגנת. אם אני בפרק ב' וחייב לערוך צוואה ולקבוע מי היורשים - שזה הילדים שלי, אני צריך לקבוע שגם אם בת הזוג שלי מפרק ב' גרה בנכס שלי, אין לה שום זכות עודפת לגור בבית שלי". אבל זה עדיין לא מספיק. בקרמן מציגה מנגנון אחר, שמעניק שכבת הגנה נוספת: 'התניית סילוקין משוכללת', "התניית הסילוקין אומרת שאם בן או בת הזוג החדשים יטענו שהצוואה אינה הוגנת כי היא נעשתה למשל תחת השפעה בלתי הוגנת, והם יתקפו את כשרות הצוואה, בן או בת הזוג החדשים לא יקבלו דבר ויאלצו לעזוב את הבית מייד וינושלו מכל זכות בצוואה. כלומר, אם הם תוקפים את הצוואה או אפילו את הסכם הממון, בני הזוג החדשים ישארו ללא כלום ומנושלים אוטומטית מכל זכות רכושית. מספיקה הטענה שההסדר הרכושי בעייתי והם מאבדים את הזכויות לפי הצוואה. זו התניה דואלית שמחסלת את הזכות של בני הזוג החדשים שבוחרים לתקוף את הסכם העיזבון והצוואה".

אולם, כאמור, ההגנה על הרכוש היא רק חלק מהתמונה. עו"ד בקרמן חוזרת אל הנושא הרגשי: "אנחנו מייצרות ייפויי כוח מתמשך ומכניסות לתוכו סעיף שבעצם מי שיקבל את ההחלטות זה לא בן הזוג של פרק ב', אלא הילדים, או לחלופין מנגנון של שת"פ בין הילדים לבן הזוג החדש מפרק ב'. זה משמעותי בעיקר בעת שבה בני הזוג של פרק א' מתחילים להזדקן או לחלות. למשל: אם תהיה הגבלת ביקורים מצד פרק ב', אזי בן או בת הזוג החדשים יצטרכו לפנות את הבית – אפשר לייצר כל מיני פרוטוקולים שמבטיחים את האיזון בין בני הזוג החדשים שסועדים את ההורה לבין הילדים".

הכרוניקה של הדרך הטובה: גישור משפחתי

עו"ד בקרמן מדגישה שהכלים המשפטיים הם בעצם פתיח לדיאלוג משפחתי עמוק יותר. "המשרד שלנו מזמן תהליכים של גישור בין הורים שבסופו הילדים וההורים עושים ביחד את הדברים". היא מתארת את הפער בין הורים שעושים החלטות לבד, ובין אלה שעושים זאת בגלוי, "הורים לפעמים עושים את המהלך לבד במחשכים והילדים חוששים בגלל שאי הוודאות מייצרת חששות. דווקא הגישור והעובדה ששמים את הכל על השולחן מייצר שיח שמחבר בין ההורים לילדים ועוזר לכולם. נכון, צוואה היא אמנם דבר פרטי, אבל להעלות את הדברים עם הילדים עוזר מאוד לשיח משותף, להסרת חששות וליצירת ודאות חשובה. בסופו של יום, לילדים לא נשאר המון זמן עם ההורים, ולכן כדאי שהזמן שיש להם ינוצל בצורה הנכונה והטובה ביותר, ללא מתחים שבהחלט ניתן למנוע אותם. התוצאה של דיאלוג וגישור אינה רק משפטית. יצירת המנגנונים האלה, השקיפות והעבודה ביחד מפיגה את החששות ויוצרת אווירה טובה, גם בין ההורים לילדים, וגם בין הילדים לפרק ב' ועושה את כולם מרוצים. הילדים רוצים שההורה ימשיך לפרק ב', שתהיה לו רווחה רגשית, שימשיך להיות שמח ומאושר עם חיים מלאים וזוגיות בריאה. ולכן צריך ואפשר למצוא את השיח שיאפשר לשמר הון משפחתי בפרק ב' תוך שמירה על יחסים פנים משפחתיים טובים, וזאת במקביל לכך שההורה החדש מפרק ב' והילדים מפרק א' ישארו ביחסים טובים".

עו"ד בקרמן מסבירה כי ניתן לשמור על הרכוש ומערכת היחסים באמצעות יישור מבט למציאות ושיח פתוח שיגן על הרכוש המשפחתי ועל היחסים בין הילדים, "כאשר משפחות מגיעות אליי אני מבצעת התאמה של ההסכמים למצב שבו הם נמצאים ומייצרת הגנה לא רק לנכסים המשפחתיים, אלא לדבר המשמעותי ביותר: שזה הקשר והדבוקה המשפחתית בין הילדים להורים שנשמר ומקבל ודאות והגנה מתרחישים שהם חלק מהחיים. אני תמיד אומרת למשפחות שצריך לשים את החששות על השולחן, לנהל שיח ולשאול מה הכללים בעולם המשפט שנותנים לנו את האפשרות לחיות יחד, בשקט, וללא מתחים – ואז לייצר את המנגנון המשפטי המתאים ששומר על הרכוש ועל תקינות מערכת היחסים בין ההורה שנשאר לבין הילדים".

***

כתבה שיווקית בחסות בקרמן-אפרתי, פיירשטיין-טייאר משרד עורכי דין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.