AI לא יחליף אתכם. הוא ישנה מי אתם מול הלקוח

רובנו, ואני מתכוונת בעיקר לעורכי הדין בדיני משפחה - שחוקים. אוהבים את המקצוע ונשחקים בו באותה נשימה. זו לא סתירה, זו עדות. אנחנו עוסקים בדבר הכי שביר שיש, מערכת יחסים שמתפרקת, ובאותו זמן טובעים בעומס שאין לו שום קשר ללב המקצוע.

ואז מגיע ה-AI, ואיתו הפחד הישן: הוא יחליף אותנו, עוד טכנולוגיה שצריך להכיר וללמוד ולהתחיל מהתחלה (ואלו מאיתנו שנולדו בשנות ה-70 וה-80 ועברו את כל סוגי הטכנולוגיות הקיימים – מטלפון ציבורי ועד לסאמרטפון AI - מכירים את זה טוב).

אני רוצה להוריד את הפחד הזה מהשולחן. תפקיד עורך הדין בדיני משפחה מעולם לא היה רק לנסח כתב תביעה. הוא לשבת מול אדם ברגע הכי שביר בחייו, ולתת לו קשר, שקט, וביטחון. מכונה לא עושה את זה. היא לא תעשה את זה. מה שישתנה הוא לא אם נישאר במקצוע, אלא מי אנחנו נהיה בתוכו.

כי הנה האמת שאנחנו לא אוהבים להגיד: האנרגיה הכי יקרה שלנו נשאבת החוצה לדברים הקטנים: מיון מיילים, תיוקים וארגון תיקים ומסמכים, תיאום יומן, סיכומי פגישות, שכתוב מסמך בפעם החמישית. כל אלה גנבו לנו את הנוכחות. אנחנו יושבים מול הלקוח והראש כבר בתיק הבא, במשימה הבאה.
קש"ב השיטה שפיתחתי לניהול משברים משפחתיים, נועדה לאפשר קשר. שקט. ביטחון. - אבל אלו כמעט בלתי אפשריים בייחוד בשנים האחרונות, כשאנחנו חווים בעיקר עומס והצפה. וכאן בדיוק נכנס ה-AI. לא כדי להחליף את הנוכחות, אלא כדי לפנות לה מקום.

אבל, ואת זה חשוב לי לומר, עם כל אהבתי לבינה מלאכותית, אסור לי לדבר רק בשבחים. כשרואים רק את היתרונות ולא מתייחסים לסיכונים, זה כשלעצמו סיכון גדול. יש כאן שלוש מלכודות שעורך דין חייב להכיר לפני שהוא נוגע בכלי:

הראשונה היא אשליית האובייקטיביות. הכלי עונה בביטחון מוחלט, בשפה מלוטשת, ולפעמים ממציא פסיקה שנראית אמינה לחלוטין. אסמכתה שלא קיימת, מספר תיק שנשמע נכון, ציטוט שמעולם לא נכתב. בדיני משפחה, שבהם כל החלטה נוגעת בילד ובבית, אסמכתה שגויה היא לא טעות טכנית, היא כשל מקצועי. חובה לאמת כל מקור. תמיד. במילים אחרות: Human in the loop – פיקוח, שיפוט והתערבות אנושית רציפה בכל התהליך.

השנייה היא איבוד שיקול הדעת. עורך דין שמעביר את ההכרעה לכלי מפסיק להיות עורך דין ונהיה צינור. הניסוח אולי יהיה חלק יותר, אבל הוא יהיה של כולם ושל אף אחד. שיקול הדעת שלכם, הניסיון, התחושה בבטן מול הלקוח הספציפי הזה, זה בדיוק מה שאי אפשר להאציל. אם אתם נותנים לכלי להחליט במקומכם, ויתרתם על הדבר היחיד שהלקוח באמת קנה.

השלישית היא הקצב. כולם רצים, כולם רוצים תוצאות אתמול. אבל לאט זה מהר. כלי שמיישמים אותו בבהלה, בלי לבדוק, בלי להבין, יוצר נזק מהיר יותר משהוא יוצר ערך. לא צריך לרוץ. צריך ללכת נכון.
בשביל זה חברתי לעו"ד רועי נימצוביץ ועו"ד אסף אברמזון ממייסדי Legal Mind, והקמתי את Legal Mind Family - קהילה של עורכי דין ומגשרים בדיני משפחה ו-AI בישראל. לא כדי לחגוג את הטכנולוגיה, אלא כדי לבנות יחד תרבות עבודה חדשה. מקום לבדוק, לטעות, לשמוע אחד את השני, ולהגיד גם את מה שלא עובד. כי את הדרך הזאת אף אחד לא צריך לעשות לבד.

ומאיפה מתחילים בפועל? לא ממהפכה. עשר דקות ביום ללמוד משהו חדש ב-AI: פרומפט אחד שמור שעובד לכם, סקיל פשוט ליישום, משימה תפעולית אחת שאתם מעבירים הלאה עוד השבוע. להתחיל קטן, לבדוק, ורק אז להרחיב. זה הכל.

ויש עוד דבר אחד, אולי החשוב מכולם, ואין לו שום קשר לטכנולוגיה: סקרנות. היכולת לחקור, לשאול עוד שאלה, לא להניח שהבנתם. דווקא עו"ד למשפחה שלרוב מתפרנסים מליטיגציה, אמורים להיות אלופים בזה - לחקור, לתשאל, ולהבין לעומק איך דברים עובדים. זה בדיוק מה שנדרש כדי לעבוד עם AI. לא הכשרה טכנולוגית, אלא סקרנות. וזה היופי שבדבר.

בעבר, כדי לשלוח מייל, לבנות אקסל, להכין מצגת או לנהל יומן, נדרשו קורס, התמחות או לפחות שנים של ניסיון. היום, מול בינה מלאכותית, אפשר ליצור, לייעל ולנהל את העבודה ואת החיים - מתוך שיחה.
כך מצאתי את עצמי בחודש וחצי האחרונים מפתחת בעצמי שתי אפליקציות לעבודה בשיטת קש"ב, בלי לכתוב שורת קוד אחת. לא למדתי שפת תכנות. למדתי שפה אחרת: איך לדבר עם הכלי, איך לרתום אותו שיסייע לי, ואיך לא לשכוח לפקח עליו. בדיוק כמו שאני מפקחת על עצמי בתוך תיק - כך אני מפקחת על קלוד.
וזו ההזמנה שלי אליכם: אל תחכו שתהיו מוכנים. תתחילו לחקור. הצטרפו אלינו לקהילת Legal Mind Family, שאלו את השאלה הראשונה, ותגלו שהדלת פתוחה הרבה יותר משחשבתם.

כי בסוף, השאלה אף פעם לא הייתה אם נעבוד מהר יותר. היא הייתה אם נעבוד אחרת. לא מהר יותר, אחרת. שנחזור לשבת מול האדם השביר ההוא, נוכחים, רגועים, בלי הראש בתיק הבא. זה לב המקצוע. ה-AI הוא רק הדרך לחזור אליו.

מאת מורן סמון, עו״ד ומגשרת, ניהול משברים משפחתיים, מורן סמון, עורכי דין ומגשרים