הכל חוץ ממלאכותי: ה-AI יהפוך את עורך הדין שלכם לקשוב ואנושי יותר

לפני כמה שנים לקוחה ישבה מולי, קולה נשבר באמצע משפט. היא דיברה על הבת שלה. והכאב שלך היה כה ברור. ואני, במקום להיות שם איתה, מצאתי את עצמי סופרת בראש: שלושה כתבי טענות שצריך להגיש עד מחר, מיילים שלא עניתי עליהם ופחדתי לשכוח, ושיחת טלפון שכבר שכחתי לחזור מאתמול. נכחתי פיזית. לא הייתי באמת שם.

הרגע הזה רודף אותי כבר שנים. כי הוא חשף לי משהו שלא רציתי לראות. אדם לא מגיע לעורך דין למשפחה בגלל סעיף בחוק. הוא מגיע ברגע הכי שביר בחייו - כשהבית מתפרק, כשהוא מפחד שייקחו לו את הילדים, כשהוא לא מזהה את האדם שישן לידו עשרים שנה. הוא מגיע אלינו עם הפחד הכי גדול שלו. ומה שהוא צריך, יותר מכל ידע משפטי, זה שמישהו באמת יהיה שם.

אבל עורך דין למשפחה טובע. לא בגלל שאכפת לו פחות. בגלל שהמערכת התפעולית בולעת אותו. כתבי טענות, מסמכים, תחשיבים, הגשות, מועדים. הראש עסוק בלוגיסטיקה בדיוק כשהלקוח הכי זקוק לקשב. וזה האסון השקט של המקצוע: אנחנו לא תמיד נוכחים אנושית בדיוק כשזה הכי חשוב.

עם השנים, פיתחתי שיטה לניהול משברים וקראתי לה קש"ב - קשר. שקט. ביטחון. קשר אמיתי עם האדם. שקט כדי לחשוב נכון. ביטחון שמישהו מחזיק את ההגה. אבל גיליתי בעיה. אי אפשר לתת קשר, שקט וביטחון כשאתה רץ בין עשרים מטלות. השיטה דרשה משאב שלא היה לי: זמן נוכחות.

וכאן מגיע הדבר שכולם חוששים ממנו. הבינה המלאכותית. כולם מדמיינים שזה ייקח את האנושיות מהעו"ד, יהפוך אותו לקר, לרובוט שמתחבא מאחורי מסך. אצלי קרה ההפך הגמור. הבוקר שהיה נבלע בשעתיים של ניירת מתכווץ לעשרים דקות. סיכומי פגישות שהיה לוקח לי שעות לעשות – נשלחים היום ללקוחות בדרך שבה קל להם לקלוט: בכתב, פודקאסט או אפילו מצגת. והזמן שמשתחרר - חוזר לחדר. חוזר אל הכיסא מול הבן אדם שמתפרק. ה-AI לא הרחיק אותי מהלקוח. הוא החזיר אותי אליו.

זה המשפט שאני רוצה שתיקחו מכאן: הטכנולוגיה שכולם פוחדים שתהפוך את עורך הדין לקר היא בדיוק זו שמחזירה אותו להיות נוכח בחדר עם בן אדם.

אבל אני לא אשקר לכם, כי גם זה חלק מהקשר. יש כאן מלכודת אמיתית, ואתם צריכים להכיר אותה. עורך דין יכול להשתמש בכלי הזה בדיוק הפוך - לא כדי להיות נוכח יותר, אלא כדי להסתתר עוד יותר. להעביר את החשיבה למכונה. להגיש מסמך שמכונה ניסחה בלי שקרא אותו בעיניים שלו.

ויש מלכודת מסוכנת אף יותר: אשליית האובייקטיביות. כשמספר יוצא ממסך, הוא נראה אמת מוחלטת. אבל מאחורי כל מספר יש שיקול דעת, יש בחירה, יש הקשר אנושי שמכונה לא רואה. ברגע שעורך הדין מאבד את שיקול הדעת שלו לטובת המסך - אתם נשארים בלי הגנה.

לכן יש שאלה אחת פשוטה שאני ממליצה לכל אחד מכם לשאול את עורך הדין שלו, ולהקשיב טוב לתשובה: "מי מקבל את ההחלטות בתיק שלי - אתה או הכלי?" הכלי יכול לחסוך זמן ולנסח, אבל מי ששופט, מחליט ולוקח אחריות חייב להיות אדם. אם עורך הדין מתבלבל, מגמגם, או עונה שהכלי "פשוט יודע יותר טוב" - קומו ולכו. אם הוא עונה בלי היסוס שהוא מקבל את ההחלטות, שהכלי רק משחרר לו זמן ויד - אתם בידיים טובות.

כי בסוף, אחרי עשרים ואחת שנים בחדרים האלה, אני יודעת דבר אחד. הקובץ ייסגר. ההחלטה תינתן. אבל מה שאדם זוכר מהתקופה הכי קשה בחייו זה לא הסעיף שניצחנו עליו. הוא זוכר אם מישהו באמת היה שם איתו. אם הרגיש לבד או מוחזק.

המטרה שלי עם הטכנולוגיה הזו מעולם לא הייתה לעבוד מהר יותר. היא לעבוד אחרת. שהלקוחה ההיא, שקולה נשבר באמצע משפט, תרגיש שאני שם איתה - כל המשפט, עד הסוף.

זה לא עתיד פחות אנושי. זה הסיכוי שלנו לעתיד אנושי הרבה יותר.

מאת מורן סמון, עו״ד ומגשרת, ניהול משברים משפחתיים, מורן סמון, עורכי דין ומגשרים

***

כתבה שיווקית בחסות מורן סמון, עורכי דין ומגשרים; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.