האם העברת מלוא תמורת הדירה ע"י הקונה, לידי כונס הנכסים מהווה "השלמת העסקה"? האם טענת הבעל ל"מקח טעות" בשל העובדה שכספי התמורה המגיעים לו עוקלו לטובת מזונות עתיד, מהווה עילה לביטול הסכם המכר?
שאלות אלו נדונו במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהתנהלה בבית הדין הרבני בירושלים. שני הצדדים ביקשו לרכוש את הדירה, ולפיכך ביה"ד מינה כונס נכסים אשר יבצע הליך התמחרות בין הצדדים וכן יהיה אחראי על עריכת הסכם מכר וביצוע הליך המכירה עד סופו.
האשה זכתה בהליך ההתמחרות, והצדדים חתמו בפני הכונס על הסכם מכר לפיו האשה תעביר לאיש, באמצעות כונס הנכסים, מחצית משווי הדירה בניכוי חוב המשכנתא וחובות אחרים שרבצו לפתחם של הצדדים.
האשה, השלימה את התחייבויותיה ע"פ ההסכם והפקידה בחשבון הבנק של כונס הנכסים, את התמורה המגיעה לאיש, במלואה.
הצדדים, שלהם חמישה ילדים קטינים, ניהלו במסגרת הליך הגירושין תביעת מזונות בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים. פסק הדין קבע כי האב ישא במזונותיהם ומדורם של חמשת ילדיו בסך 5,600 ₪ בחודש.
האב לא עמד בחיובי המזונות והאשה נאלצה לגבות את החוב באמצעות ההוצל"פ תוך הטלת עיקולים, צווי מאסר ובקשות רבות.
לאור התחמקותו העקבית של האב מתשלום המזונות, נעתרה רשמת ההוצל"פ לבקשתה של האשה להטיל עיקול על כספי התמורה של האב שאותם הפקידה בידי כונס הנכסים, לצורך הבטחת מזונות עתיד של הקטינים.
בשלב זה, פנה כונס הנכסים לבית הדין הרבני לקבלת הוראות: מחד, החלטת רשמת ההוצל"פ המורה לו להעביר את הכספים המוחזקים אצלו בנאמנות לקופת ההוצל"פ. מנגד, צו המינוי ניתן לכונס הנכסים ע"י בית הדין הרבני ולפיכך הוא כפוף להוראותיו.
מתוך עקרון "כיבוד הערכאות" הורה בית הדין לכונס הנכסים להעביר את כספי התמורה לקופת ההוצל"פ, כאמור בהחלטה. ואולם, בכל הקשור להשלמת העסקה באופן של העברת הזכויות על שם האשה, סרב ביה"ד לחתום על הפסיקתא בטענה כי כל עוד התמורה לא מגיעה לידיו של האיש, לא הושלמה עסקת המכר והאשה אינה זכאית להעברת הזכויות בדירה על שמה.
בכך למעשה, סתר בית הדין הרבני את "לב ליבו" של תפקיד כונס הנכסים אשר פועל בשמם של הצדדים וכידוע, "נכנס בנעליהם של הצדדים", ואף את לשון חוזה המכר עצמו, שקבע "תשלום לכונס הנכסים כמוהו כתשלום למוכר".
על החלטה זו הגישה האשה ערעור לבית הדין הרבני הגדול באמצעות עו"ד יוסף גביזון.
הסוגיות שעמדו במרכזו של הערעור היו: האם יש מקום לביטול הסכם המכר בשל "מקח טעות" או האם עסקת המכר מסתיימת עם העברת מלוא התמורה לכונס או רק לאחר העברת התמורה מהכונס לידי המוכר.
דעת המיעוט מפי כב' הדיין הרב ציון לוז, הייתה כי יש לדחות את הערעור. לדידו של כב' הדיין לוז, נסיבות התיק מלמדות כי לו היה האב יודע שיוטל עיקול על כספי התמורה המגיעים לו ממכירת הדירה, לא היה מוכר את הדירה לכתחילה על כן, יש לראות בכל הליך המכירה "מקח טעות" אשר תוצאותיו – ביטול הליך המכירה.
כב' הדיין שלמה שפירא, סתר דעה זו מכל וכל בטענה, כי "מקח טעות" ('עייל ונפיק אזוזי') רלוונטית רק במקרה בו מכירת הנכס נעשתה אך ורק מתוך שיקול כספי של המוכר ומתוך דחק כלכלי בו נאלץ למכור את הנכס בבעלותו. טענה זו, לא יכולה לעמוד במקרה זה בו מוכרח היה האיש לבצע פירוק שיתוף בנכס ואין הדבר נתון לשיקול דעתו, וכדבריו "מכיוון שהמכירה אינה מפני שצריך לדמים, לא יהא נוהג בו דין 'עייל ונפיק אזוזי'" – כלומר, מאחר והוראות חוק המקרקעין מאפשרות פירוק שיתוף כפוי על ידי השותף, עמוד טענה זו לא יכולה להתקיים.
לאחר שדחה כב' הדיין שפירא את הטענה לביטול ההסכם, ועוד טרם התייחס לשאלת "סיום העסקה", מצא כב' הדיין שפירא לנכון ליתן חיזוק לשאלת העיקול במזונות עתיד. הגם שהחלטה זו נתנה ע"י ערכאת ההוצל"פ וערכאת בית הדין לא נדרשה לסוגייה זו ואף אין זה בסמכותה לסתור ההחלטה בעניין זה, הביא כב' הדיין מדברי שו"ת מהרש"ם אשר יש בהם לתמוך בהחלטת רשמת ההוצל"פ: "וכן אם יש לו בנים קטנים שחייב לזונם כפי המבואר באה"ע סי' ע"א יש ביד ביה"ד לעכב שלא יבזבז נכסיו כיוון שלא יהיה אח"כ בידינו לגבות ממנו דמי המזונות..".
בעניין סיום העסקה וביצוע העברת התשלום לידיו הנאמנות של הכונס, קבעו כב' הדיינים שפירא וכב' הדיין איגרא ברוב דעות כי הפקדת הפקדון בידי הכונס תחשב כביצוע תשלום לכל דבר ועניין הגם שהכסף בסופו של יום לא הגיע למוכר, ונימק כב' הדיין שפירא: "תכלית המכר היא שהמוכר יקבל התמורה, אך אם נמנעת ממנו קבלתה מטעם צודק והקונה עשה המטל עליו... ודאי לא הוי מקח טעות ובוודאי לא נימא שהמכר בטל". לפיכך, ומשאין כל ספק כי האשה השלימה את חובותיה ושילמה את מלוא הסכום לידי כונס הנכסים, אזי אין כל עילה לטענת "מקח טעות", וערעורה התקבל במלואו והיא זכאית לרישום הנכס על שמה וכן להנות מדמי השכירות שהתקבלו עד היום.
מאת עו"ד יוסף גביזון, משה גביזון משרד עורכי דין ונוטריון