כשהמדינה עוצרת: עיכוב בקשות למעמד במשרד הפנים בתקופת החירום

בזמן שמדינה שלמה נכנסה למצב חירום, אלפי אנשים מצאו את עצמם (שוב) לכודים גם במצב משפטי: אשרות שלא הוארכו בזמן, תורים שנדחו לאחר חודשים של המתנה, בקשות שנותרו ללא מענה, והחלטות שפשוט לא התקבלו. אלא שבניגוד למערכות אחרות שיכולות להמתין, בתחום המעמד וההגירה כל יום של עיכוב עלול להפוך לפגיעה ממשית: ביכולת לעבוד, לקבל טיפול רפואי, לפעול מול הבנק, להסדיר ביטוח, רישום ילדים כאשר האב אינו ישראלי ולנהל חיי משפחה בסיסיים בישראל.

בקשות להסדרת מעמד בישראל אינן עניין בירוקרטי בלבד. אחר כל בקשה עומדים בני זוג, משפחות, ילדים, הורים מבוגרים, מטפלים, עובדים, ואנשים שזכויותיהם הבסיסיות תלויות בהחלטה שצריכה להתקבל בתוך זמן סביר. כאשר הטיפול נעצר, נדחה או מתמשך ללא הכרעה, הפגיעה איננה טכנית בלבד. היא פוגעת ביציבות, בפרנסה, בזכות לחיי משפחה, וביכולת לנהל חיים כדין ובוודאות בסיסית.

תקופת החירום האחרונה המחישה זאת היטב. פעילות הלשכות של משרד הפנים במחלקת האשרות נעצרה, תורים שנקבעו זמן רב מראש נדחו, ולא נקבעו מחדש. בקשות נותרו תלויות ועומדות, והחלטות שנדרשו להתקבל פשוט לא נמסרו. מצב חירום עשוי להסביר קושי תפעולי, אך הוא אינו מבטל את חובת הרשות לפעול בהגינות, בסבירות ובתוך פרק זמן ראוי.

נכון, הרשות פרסמה גם מדיניות של הארכות אוטומטיות לאשרות מסוימות. אלא שהמדיניות לא חלה באופן גורף על כלל בעלי האשרות שפגו תוקפן בתקופה זו וכאשר אשרה אינה מוארכת בזמן, כאשר החלטה מתעכבת, או כאשר תור שנדחה אינו נקבע מחדש, האדם עלול למצוא את עצמו בבעיה ובקשיים ממשיים בהתנהלות היומיומית. מה שנראה על הנייר כ"עיכוב מנהלי" עלול בפועל להפוך בתוך זמן קצר לפגיעה ממשית, עמוקה ומתמשכת בזכויות יסוד וביכולת לקיים שגרת חיים בסיסית.

אחת השאלות המרכזיות במצבים כאלה היא מתי מדובר בעיכוב סביר, ומתי מדובר בשיהוי בלתי סביר המחייב פעולה משפטית. חשוב להדגיש כי אין נוסחה אחת המתאימה לכל תיק, והבחינה נעשית לפי מכלול הנסיבות: מהות ההליך, משך ההמתנה, הנזק שנגרם, מספר הפניות שכבר נעשו, התנהלות המבקש, והשאלה האם הרשות מסרה הסבר ענייני לעיכוב. גם בתקופות חירום אין משמעות הדבר שהרשות פטורה מקבלת החלטה בתוך זמן ראוי. כאשר בקשה נותרת ללא מענה לאורך זמן, כאשר תור אינו נקבע מחדש, או כאשר אין כל החלטה חרף פניות חוזרות ונשנות, עשויה לקום עילה לפעולה משפטית. ואכן, בתי המשפט הורו לא פעם במהלך תקופת החירום למשרד הפנים לתת החלטות בתוך תקופת החירום שכן הכיר בצורך הייחודי.

הדין מאפשר להגיש ערר/ערעור/ עתירה מנהלית לבית הדין או לבית המשפט בענייני כניסה, שהייה, ישיבה ואזרחות, כאשר ההמתנה מפסיקה להיות "המתנה" והופכת לשיהוי מנהלי המצדיק התערבות.

ליווי משפטי נכון במצבים כאלה איננו מותרות. הוא הכלי שמבחין בין עיכוב סביר לבין התנהלות פגומה; בין תקלה בירוקרטית שניתן לפתור בפנייה מדויקת, לבין מקרה שמצדיק השגה, ערר או פנייה לבית הדין או לבית המשפט לעיתים די במכתב נכון בזמן הנכון. לעיתים נדרשת פעולה תקיפה יותר. אך כמעט תמיד, המתנה פסיבית רק מעמיקה את הנזק.

כאשר המדינה מאטה את פעולתה בתקופת חירום, אין פירוש הדבר שזכויות הפרט מושעות אף הן. דווקא ברגעים שבהם המערכת מתקשה לתפקד, מתחדדת החובה לזכור כי מאחורי כל תיק יש אדם. וכאשר המדינה עוצרת, אסור שהזכויות יעצרו איתה.

מאת עוה"ד ניצן הראל שותפה מייסדת במשרד הראל נבון עורכי דין

***

כתבה שיווקית בחסות הראל נבון עורכי דין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.