הבגידה שנתפסה בהופעת להקת קולדפליי שברה את הרשת

אנדי ביירון, מנכ"ל חברת Astronomer, תועד בקונצרט של להקת "קולדפליי" כשהוא מחובק עם מנהלת משאבי האנוש בחברה אותה ממנכ"ל. רגע אח"כ - מבט מופתע למצלמה, ולאחריו ניסיון של שניהם להתחמק ממנה. מאוחר מידיי: הסרטון שתיעד את האירוע בו שואל סולן להקת "קולד פליי" האם הזוג שנתפס בעדשת המצלמה "ביישנים או בוגדים",  התפוצץ ברשתות, והפך לאירוע חובק עולם. התגובות לא איחרו להגיע. גם הליך גירושין בדרך.

גבר בעמדת כוח? אשמה אוטומטית

תוך שעות נבנה נרטיב חד וברור: מנכ"ל בכיר בוגד באשתו, עם עובדת בכירה הכפופה לו; האישה הנבגדת - קורבן מסורתי; הגבר - עבריין מוסרי; המאהבת - פטורה מאשמה חברתית למרות שבגדה; הציבור - שופט, מגנה, ומאחל לקריסתו. אבל האם זה באמת כל הסיפור?

גבר בעמדת כוח משמעותית שבגד באשתו הנאמנה לכאורה, עם עובדת כפופה לו, הנו מעשה הראוי לכל גינוי ציבורי, אישי וכלכלי.

הציבור, כך נדמה, לא חיכה לפרטים. אשתו של ביירון הוכתרה מיד כקורבן הראשי, והוא - כעבריין מוסרי. התגובות נעו בין גילויי הזדהות עם האישה, דרך קריאות לפיטורין, ועד שמחה לאידו של המנכ"ל מלווים באיחולי פיטורין גירושין וקריסה.

אבל דווקא התגובה המיידית והכל כך אינטואיטיבית הזו - היא שצריכה לעורר מחשבה. הנחת העבודה: נשים תמיד קורבן, גברים תמיד אשמים. האמנם?

מבלי להפחית מחומרת בגידה או מכאבה, התגובה הציבורית מציירת שוב, באוטומטיות מטרידה, חלוקה ברורה: הגבר הוא התוקפן, האישה היא הנבגדת. אבל מה אם המערכת הזוגית הייתה מורכבת יותר? מה אם מדובר בזוג שמנהל זוגיות פתוחה? מה אם האישה ידעה ושתקה משיקולי נוחות?

כשמדובר בנשים - התקשורת והציבור נוטים להניח חפות מראש, גם כאשר ההתנהלות מעוררת שאלות: מה עם המאהבת? האם אין לה אחריות מוסרית?גם כלפי בן זוגה (למה עליו לא מרחמים ברשתות)? אסור לשכוח שהיא בגדה באחוות הנשים המתבקשת, כשנהלה רומן עם גבר תפוס וגרמה לפירוק משפחה. זאת ועוד - היא האחראית לאתיקה בחברה (כך עולה מהפרסומים), כמה זה אתי לנהל רומן עם הבוס שלך? האין זה מוסר כפול?

מדוע אם כן המאהבת, אינה זוכה לאותו מטח ביקורת ברשתות לו זכה המנכ"ל הבוגד? האם בגלל שהיא כפופה למנכ"ל, נתפסת אוטומטית  כחוליה חלשה, כקורבן שוב? היא הוצאה אמנם לחופשה כפויה אך לא זכתה לביקורת נוקבת ברשתות החברתיות בניגוד למאהב/המנכ"ל. זה לא פמיניזם - זו פטרונות בתחפושת

אחת הבעיות המטרידות במבנה השיח הזה היא שהוא מחליש את הנשים בשם הגנת יתר. פמיניזם אינו אמור לפטור נשים מאחריות. ההפך: הוא אמור להניח שנשים הן סוכנות חופשיות, בעלות שיקול דעת - ולכן גם אחראיות להשלכות מעשיהן, לטוב ולרע.

כאשר ציבור שלם מזדרז "להציל" את האישה מפני הגבר, בלי לבדוק את מורכבות המקרה, הוא משמר תפיסה עמוקה של נחיתות נשית, גם אם לא במודע. זה קרה כאן פעמיים, הן באשר לנבגדת והן באשר למאהבת. זו אינה הגנה - זו הקטנה.

מחקרים מראים שגם נשים בוגדות, ומנהלות רומנים מחוץ לקשר החוקי, ביניהם רומנים במקומות עבודה, הגם שהינם אסורים על פי כללי האתיקה בחברה, מתרחשים במציאות והינם, בהרבה מהמקרים, פרי בחירה ורצון חופשי של המעורבים בהם, ולאו דווקא פרי ניצול של העובדת מצד הבוס שלה.

בגידה היא לא אירוע ציבורי - אלא תמרור פרטי

כמי שמלווה זוגות במשברים זוגיים ומגשרת בסכסוכים במשפחה במשך למעלה מ־20 שנים, אני רואה מדי יום כיצד בגידה נרקמת לא במשרד, אלא דווקא בבית.

במקום להתמקד בפרטים הרכילותיים של פרשת בגידה מתוקשרת, נכון יותר לעצור ולבחון מה היא משקפת: האם את הרוע של המנכ"ל ואת היותו של אשתו קורבן, או את השבר הגדול של מערכות יחסים בנות זמננו - בעידן גלובאלי, מתירנות חברתית, עומס, קצב חיים מוטרף, שחיקה, ואינטנסיביות.

בגידה נולדת בפער הנוצר, בשתיקה, בשחיקה רגשית ומינית.

אחריות אישית לכולם

השאלה אינה צריכה להיות מי אשם - אלא איך אפשר למנוע. זוגיות בריאה מחייבת תחזוקה, כנות, פתיחות והבנה הדדית. היא לא מתוחזקת באוטומט, וכאשר היא לא מתוחזקת - אנשים פונים החוצה. זו הבנה וניתוח שלי משנים של עבודה אל מול זוגות מתגרשים וכאלה שמגיעים אלי רגע לפני גירושין. מי שמבקש להימנע מבגידה - לא צריך להפנות אצבע מאשימה כלפי הזולת, אלא להפנות מבט פנימה. אל תוך הבית. אל תוך הזוגיות. אל תוך עצמו.

לתעל את הרעש לשיח אמיתי

פרשיות בגידה אינן נדירות, אך הדרך שבה אנחנו מדברים עליהן - היא שקובעת אם נתקדם כחברה. האם נמשיך לחלק את העולם לטובים ורעים, גברים פוגעים ונשים פגועות - או שנתחיל להבין שמערכות יחסים הן מרחב מורכב, שדורש מאיתנו אחריות הדדית? הפיכת פרשות אישיות לקרקס ציבורי אולי מספקת רגעי עניין, אבל אין בה תרומה אמיתית לשיח מוסרי, מגדרי או אנושי. אם נרצה באמת למנוע את הבגידה הבאה - כדאי שנתחיל בבית, ולא ברשתות החברתיות, ואם יש בעיה- פנו למציאת פתרון, ביעוץ זוגי, בגישור, רגע לפני הבגידה.