"ודאות משפטית היא לא רק אינטרס של עורכי הדין, היא אינטרס של כל משפחה"

בשנים האחרונות נדמה כי דיני המשפחה כבר אינם עוסקים רק בפתרון משברים, אלא יותר ויותר במניעתם. השיח המקצועי מתרחב משאלות של זכויות וחלוקת רכוש אל סוגיות של תכנון מוקדם, ניהול סיכונים ושמירה על יציבות המשפחה לאורך זמן. בתוך כך עולות שאלות מהותיות: האם הסכם ממון הוא רק מנגנון משפטי או גם כלי שמסייע לבנות מערכת יחסים בריאה יותר, מדוע סכסוכי ירושה הופכים טעונים ומורכבים יותר ככל שמבני המשפחה והיקף הנכסים משתנים, והאם המסגרת החוקית הקיימת עדיין נותנת מענה למציאות של שנת 2026. נושאים אלו ואחרים ידונו בפורום ענף דיני המשפחה של Duns 100 מבית דן אנד ברדסטריט שיתקיים בשבוע הבא במלון הילטון שבתל אביב.

לקראת הפורום, שיתפו עורכי דין מובילים בענף את עמדותיהם ביחס למגמות ולשינויים שעובר הענף. בכתבה זו לקחו חלק עורכי הדין גיא שדה, מייסד ובעלים גיא שדה עורכי דין, עו"ד וד"ר רן מובשוביץ, מייסד ובעלים ד"ר רן מובשוביץ עורכי דין, עו"ד לורית גרון גלבוע, שותפה בכירה בגרון גלבוע עורכי דין ועו"ד אילן יעקבוביץ מייסד ובעלים אילן יעקבוביץ משרד עורכי דין למשפחה.

האם לדעתך הסכם ממון הוא כלי משפטי בלבד או שגם כלי לניהול מערכת היחסים?

גיא שדה: "הסכם ממון בהחלט מהווה כלי לניהול מערכת יחסים. מדובר בהסכם אשר מעניק נופך תקשורתי, כלכלי, אישי ועתידי בין בני הזוג. הסכם ממון עורך במהותו תיאום ציפיות ותקשורת כלכלית בין בני הזוג. הוא מחייב את בני הזוג לשוחח באופן 'פתוח' וגלוי על כסף, רכוש, חובות וזכויות. מהשיח הפתוח הצדדים למדים את תפיסתו, ראייתו והתנהלותו של בן הזוג בפן הכלכלי. ההסכם נועד להגן על רכושם של בני הזוג תוך הענקת וודאות והורדת החששות לפגיעת רכוש על ידי בן הזוג האחר. למעשה, ההסכם מייצר 'חוקים' כלכליים בהתאמה אישית לבני הזוג תוך שהוא מפריד בין המחויבות הרגשית לבין המחויבות החומרית ובכך הוא מזקק את הקשר הזוגי סביב הרגש והחברות".

לורית גרון גלבוע: "אני רואה בהסכם ממון הרבה יותר ממסמך משפטי. מבחינתי, זהו כלי שמאפשר לבני זוג לנהל שיחה בוגרת ואחראית על כסף, על ציפיות ועל העתיד המשותף שלהם. דווקא כשהאהבה קיימת והיחסים טובים, קל יותר לקבל החלטות שקולות ולהסדיר מראש נושאים שעלולים להפוך בעתיד למוקד של מחלוקת. לאורך השנים ראיתי לא מעט זוגות שחששו שהסכם ממון ישדר חוסר אמון, אבל בפועל קרה בדיוק ההפך. כשההסכם נבנה נכון, מתוך שקיפות והבנה של הצרכים של שני הצדדים, הוא מעניק ביטחון, מונע אי־הבנות ומאפשר לבני הזוג להמשיך את חייהם בידיעה שכל אחד מהם מוגן. בעיניי, זהו כלי שמחזק את מערכת היחסים לא פחות משהוא מגן מבחינה משפטית".

אילן יעקבוביץ: "הסכם ממון בהחלט יכול לשמש כלי לניהול מערכת היחסים. ראשית, המחקרים מראים שזוגות שעורכים הסכמים ביניהם מפחיתים את הסיכון לפרידה וגירושין. ההסבר לכך הוא שעצם ליבון הנושאים העדינים שיש להסדיר בהסכם, מחייב אותם לפתח מיומנויות תקשורת וכן נכונות לתקשר בפתיחות גם לגבי נושאים שפחות נעים לדבר עליהם. זה משרת אותם לאחר מכן במהלך התקשורת הזוגית השוטפת. שנית, בהסכם עצמו אפשר להסדיר נושאים שנוגעים לא רק לחלוקת רכוש במקרה של פרידה עתידית, אלא גם לגבי התנהלות שוטפת במהלך חיי השיתוף, כגון חלוקת תפקידים במשק הבית והממשק בין הבית לבין הקריירה".

רן מובשוביץ התייחס לאופן שבו הסכמי ממון שנועדו לפתור סוגיות רכוש בחיי בני הזוג משפיעים בפועל על סכסוכי ירושה. לדבריו, "הסכמי ממון אינם תחליף לצוואה לא רק כעניין שבמהות, אלא מכוח סעיף 8 לחוק הירושה, השולל הסכם בדבר ירושתו של אדם בחייו (סעיף 8(א)) ומתנה שתוקנה לאחר המוות שלא נעשתה בצוואה (סעיף 8(ב)). עם זאת, להסכמי ממון השפעה מובהקת על סכסוכי ירושה, בשני נתיבים נפרדים. הנתיב הראשון, הוא הנתיב הרכושי. ההסכם קובע בפועל את היקפו והרכבו של עיזבון כל אחד מבני הזוג, ובכך משליך על חלוקתו. הדבר מתחדד בצוואות הדדיות, שבהן עשויה להתעורר שאלת השוויון בשווי העיזבונות, שכן עוצמת ההדדיות וההסתמכות ההדדית מושפעות מהרכב כל עיזבון - והסכם הממון עשוי לאשש את הנחת האיזון שביסוד הצוואות או לערערה. הנתיב השני הוא הנתיב הפרשני. הסכמי ממון משלבים לא אחת הוראות בעלות אופי צוואתי. מחד, הוראות אלו עלולות להיות חסרות תוקף מכוח סעיף 8(ב) כל עוד אינן עומדות בדרישות הצורה של צוואה; מאידך, אף הוראה פסולה ככזו עשויה לשמש ראיה לאומד דעתם של בני הזוג ולהשפיע על פרשנות הצוואה".

על סמך הניסיון שלך, האם סכסוכי ירושה הפכו למורכבים יותר מבעבר? מה הגורמים לכך?

גיא שדה: "בהחלט. אם בעבר בית המשפט היה מכריע באם לקיים צוואה או להורות על ביטולה בהתאם לעילות הפסלות הקבועות בחוק הירושה, הרי שכיום השיקולים בהכרעת הדין השתנו מאוד תוך שבית המשפט נוהג באקטיביזם שיפוטי בעזרת שיקולי הצדק. בית המשפט שוקל בהכרעתו את השפעת הצוואה על המנושלים ממנה והאפשרות לערוך צדק חלוקתי בין בעלי הדין. הסיבות למורכבות הסכסוכים נובעת בין היתר לאור העובדה שחלו שינויים משפחתיים רבים בסביבתו של המוריש מהיום בו ערך את צוואתו ועד ליום פטירתו. שינויים שלא עודכנו בצוואתו במרוצת השנים. לצורך העניין, שינויים בסטאטוס הזוגי, במצב הרפואי ובמצב הכלכלי של מי מבני משפחתו בהחלט יכלו לשנות את ציוויו של המנוח שהרי, כוונתו מלכתחילה הייתה להטיב כלכלית עם היקרים לו ואף לאזן ביניהם. לצורך הדוגמא, במועד עריכת צוואה ציווה המנוח מחצית דירה לבנו והמחצית השנייה לביתו. במהלך השנים הבת הפכה עשירה ואילו הבן הפך נכה המסתייע בקצבת נכות. אילו המצווה היה שם דעתו לשינוי הנסיבות בזמן אמת והשפעת החלוקה המקורית בצוואתו על היקרים לו, הרי שבוודאי היה עורך את צוואתו מחדש. רוצה לומר, שינויי נסיבות שלא עודכן בזמן אמת בצוואת מצווה, הוא שהופך את הסכסוך למורכב יותר בין בעלי הדין ובין הכרעתו של בית המשפט".

רן מובשוביץ: "בהחלט, וישנם מספר גורמים לכך: ראשית, המורכבות בצוואות הדדיות אינה מובנת תמיד למצווים, ולכן נוצרים סכסוכי ירושה המבוססים על סוגיות פרשניות סבוכות. שנית, העברות במתנה יוצרות סתירה בין הוראות הצוואה והעברת הזכויות בנכסי העיזבון. שלישית, המודעות הגוברת לסכסוכי ירושה עתידיים גורמת לכך שנעשה שימוש בכלים משפטיים מורכבים שדורשים פרשנות מעמיקה וכן למאבקי כוחות על העיזבון בין היורשים הפוטנציאליים עוד בחיי המוריש".

לורית גרון גלבוע: ללא ספק אחרי 27 שנים שבהן אני מלווה משפחות בתחום דיני המשפחה והירושה, אני יכולה לומר שהסכסוכים היום מורכבים הרבה יותר מבעבר. המשפחות השתנו - יש יותר משפחות בפרק ב', יותר ילדים מנישואים קודמים, יותר ידועים בציבור, יותר נכסים והשקעות, ולעיתים גם רכוש שמפוזר במדינות שונות. כל אלה יוצרים מציאות מורכבת יותר, גם מבחינה משפטית וגם מבחינה אנושית. בעיניי, הגורם המשמעותי ביותר הוא דווקא המרכיב הרגשי. ברוב תיקי הירושה הסכסוך האמיתי אינו מתחיל בכסף, אלא ביחסים שבין בני המשפחה. תחושות של קיפוח, מאבקי כוח, משקעים של שנים - כל אלו צפים לאחר הפטירה ומקבלים ביטוי דרך המאבק על העיזבון. לכן, מעבר להיכרות מעמיקה עם החוק, נדרש גם ניסיון רב בניהול סכסוכים רגישים ובהבנה של הדינמיקה המשפחתית, כדי לנסות להגיע לפתרונות שמשרתים לא רק את ההליך המשפטי אלא גם את האנשים שמאחוריו".

אילן יעקבוביץ: "בהחלט כן, סכסוכי ירושה היום מורכבים יותר מבעבר. יש לכך כמה סיבות: ראשית, התפתחות הפסיקה, כגון הלכת 'החוטים השזורים'. זו פסיקה שקובעת שבדיון בהתנגדות לקיום צוואה, אפשר לפסול צוואה גם אם לא מתקיימת באופן מובהק אחת מהעילות הקלאסיות לפסילתה (כגון חוסר כשירות של המצווה, השפעה בלתי הוגנת וכד'), אלא גם במקרים בהם מתקיימים חלק מהתנאים בעילות שונות. מצד אחד זה מאפשר לבית המשפט גמישות רבה יותר ושיקול דעת רחב יותר לעשיית צדק בכל מקרה. מנגד, זה מגדיל את חוסר הוודאות לגבי התוצאה, ובהתאם משפיע על ההחלטה אם להגיש התנגדות או לא. מעבר לכך, יש גם שינויים חברתיים - יש היום יותר משפחות עתירות הון מבעבר. זאת בשילוב עם הטעות הנפוצה שצוואה היא מעין 'טופס סטנדרטי' שכל עורך דין יכול לערוך, גם מי שאינו מתמחה בתחום, מוביל לצוואות שמנוסחות באופן תת-אופטימלי שמתייחסות לעיזבון בשווי ניכר. מכאן, הדרך למחלוקות לגבי פרשנות הצוואה ונסיונות לערער על תוקפה, היא קצרה".

מה לדעתך השינוי הדחוף ביותר שמצריך התייחסות כיום מצד המחוקק בתחום דיני המשפחה?

גיא שדה: "כיום חוק הירושה אינו מטיל חובה גורפת על מצווה לעבור בדיקה רפואית טרם עריכת צוואה. אחת הטענות המרכזיות בהליכי התנגדות לקיום צוואה הינה כי המצווה לא הבין טיבה של צוואה בשעת עריכתה. לפיכך, על מנת לצמצם טענה זו, רצוי כי המחוקק יקבע החובה בקבלת תעודה רפואית לכשרות מצווה כתנאי לעריכת צוואה במקרים אשר יש בהם להעלות חשד כמו מצווה שהגיע לגיל פרישה, מצווה אשר עונה על הגדרת 'מרותק למיטתו' בדומה לחובה המוטלת על נוטריון ומצווה אשר מנשל יורש טבעי".

רן מובשוביץ: "אתרכז בתחום הירושה והצוואות, שם קיימים לדעתי שלושה נושאים שבהם החקיקה אינה מספקת ודאות לציבור: ראשית, החקיקה בסוגיית הצוואות ההדדיות אינה נותנת מענה מספק למורכבויות שמזמנים לנו החיים. לדוגמא, אין טיפול חקיקתי במצב שבו לא ניתן להודיע לבן הזוג על הכוונה לשנות את הצוואה, מכיוון שהוא אינו כשיר. שנית, טעון הסדרה הטיפול במעמדו של "אפוטרופוס למעשה", בעיקר בשאלות הנוגעות להשפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת צוואה. לעניות דעתי, הנושא אינו מקבל משקל מספק בהליכי התנגדות לצוואה וביטול מתנה של נכסי עיזבון, למרות שאפוטרופוס למעשה נוטל לעצמו את השליטה על ענייניו של המצווה, כך שהוא נמצא בעמדת השפעה ודאית. שלישית, ההלכה היא שעילות ההתנגדות לצוואה המפורטות בחוק הירושה הן "רשימה סגורה" ולדעתי, יש לשנות זאת בחקיקה, על מנת שניתן יהיה להשתמש בעילות מדויקות יותר, התואמות למורכבות נסיבות החיים. לדוגמא, עילת תחרות בלתי הוגנת בין יורשים משקפת מצב שבו אחד היורשים הפוטנציאליים פועל ללא ידיעת היורשים האחרים על מנת להכפיש אותם ולסכל את ירושתם. היום, פעולה שכזו נכנסת בגדרה של השפעה בלתי הוגנת מסוג תחבולה, תיאור כללי יותר, המונע את הוודאות הנדרשת לשם הכרעה".

לורית גרון גלבוע: "אם אני צריכה להצביע על שינוי דחוף במיוחד, הוא נוגע להסדרה חקיקתית של סוגיית מזונות הקטינים. מאז פסק הדין בבע"מ 919/15 נוצרה מציאות שבה בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים אינם מיישמים תמיד אמות מידה אחידות. כתוצאה מכך, במקרים דומים ניתן להגיע לתוצאות שונות, והדבר פוגע בוודאות המשפטית ומקשה על משפחות להבין מראש מה צפוי להן. הגיעה העת שהמחוקק יקבע הסדר ברור, עדכני ואחיד, שיבטיח שוויון, עקביות ויכולת טובה יותר להגיע להסכמות גם מחוץ לכותלי בית המשפט. באופן כללי אני סבורה שיש צורך ברפורמה כוללת בדיני המשפחה ולא רק בתחום מזונות. ישראל היא כמעט המדינה המערבית היחידה שבה נישואין הם בסמכות ייחודית של בתי הדין הרבניים, גם אם יש דעות שונות לגבי המודל הרצוי, אין מחלוקת שהמצב הנוכחי יותר שאלות מורכבות של סמכות, התדיינויות מקדמיות וגם פה לא אחת חוסר ודאות. הציבור זכאי לדעת שכאשר שני מקרים דומים מגיעים לבית המשפט, התוצאה תהיה צפויה, עקבית ושוויונית. ודאות משפטית היא לא רק אינטרס של עורכי הדין – היא אינטרס של כל משפחה שנאלצת לעבור הליך משפטי.

אילן יעקבוביץ: "היות וקשה לצפות לחקיקה שתפתור את הרעות החולות הקלאסיות של דיני המשפחה בישראל - תחולת דין דתי ומירוץ הסמכויות בין בתי המשפט לענייני משפחה לבתי הדין הדתיים, בשל היותם של נושאים אלו קשורים בנושאים פוליטיים, הייתי אומר שהדבר שהופך להיות דחוף וטעון הסדרה חקיקתית הוא הגדרה ברורה של "ידועים בציבור" והסדרה של יחסי הממון והשיתוף הרכושי ביניהם. לגבי זוגות נשואים יש לנו את חוק יחסי ממון בין בני זוג משנת 1973 שקובע גבולות גיזרה ברורים, גם אם הפסיקה פורצת אותם מעת לעת. לגבי ידועים בציבור, אין הסדרה חקיקתית וכל נושא השיתוף הרכושי ביניהם הוא יציר הפסיקה, שנשענת על החלת כללים מדיני החוזים על היחסים הזוגיים. חוסר הוודאות לגבי השאלה האם בני זוג נחשבים כיום ידועים בציבור או לא, וגם אם כן, מה גדר השיתוף הרכושי בנכסים שלהם, הוא גדול מאוד. במדינות אחרות קיימת הסדרה חקיקתית של הנושא שמאפשרת לבני זוג לדעת מראש מה הכללים שיחולו עליהם. מאחר ובישראל כיום יותר ויותר זוגות בוחרים לחיות ללא נישואין, קיים צורך דחוף בהסדרה של הנושא על ידי המחוקק".