האם כלים מקצועיים של AI יגרמו למהפכה בעולם תביעות הנזקין והרשלנות הרפואית?

בעל דין המעוניין לטעון טענות שברפואה בתביעת נזיקין או רשלנות רפואית חייב לצרף חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרפואי הרלבנטי. לעיתים קרובות קיים פער ניכר בין חוות הדעת המוגשות על ידי הצדדים, אך מבחינת בית המשפט שאינו רופא, התוצאה עלולה להיות כמעט בלתי אפשרית: עליו להכריע בין שתי חוות דעת מקצועיות, מרשימות ומנומקות היטב, המובילות למסקנות הפוכות לחלוטין. כשמומחה רפואי כותב חוות דעת לצרכים משפטיים הוא אינו מביא עמו רק ניסיון מקצועי, אלא הוא חייב להסתמך על ספרות רפואית והנחיות קליניות המקובלות בענף כך גם עליו לצטט מהספרות והמחקרים שעליהם נסמכת חוות הדעת ולעיתים גם את אלה שלא מצא לנכון להזכיר כי אינם תומכים בעמדתו.

לא בהכרח מדובר בהטיה מודעת או בחוסר יושרה. רפואה היא תחום עצום ומתחדש, ומומחה אינו מסוגל לזכור או לדעת את כל המחקרים, ההנחיות והמטא אנליזות הרלוונטיים לכל שאלה. בתביעת רשלנות רפואית, שבה כל צד מחויב להביא מומחה מטעמו, בחירה סלקטיבית של הספרות יכולה להיות בעלת משמעות מכרעת. בעיקר בשאלת הקשר הסיבתי באופן שעלול להשפיע על התוצאה מהקצה אל הקצה. עם זאת לבית המשפט חסרים לעתים הכלים המקצועיים לבחון אם התמונה שהוצגה לו אכן מלאה ומאוזנת.

כאן עשוי להיכנס לתמונה השימוש שעושים רופאים ומומחים בכלים ייעודיים של בינה מלאכותית הן לצורך בדיקות קליניות והן לצרכים משפטיים. לא צ'אט פתוח, ולא מערכת שמנסחת תשובה משכנעת על בסיס מידע כללי, אלא כלי מקצועי המבוסס על מאגר רפואי מוגדר ועל מקורות מבוססות עובדות.

חשוב להבחין בין השניים. כאשר לקוח מגיע לעורך הדין עם תשובה שמצא בצ'אט, ולעתים אף עם פסק דין שנראה אמין לחלוטין, עוה"ד יכול להתפתות ולהסתמך על המידע שמוסר לו הלקוח ולהציגו לביהמ"ש, אלא שכלי AI כלליים עלולים להמציא אסמכתאות, לצטט מחקר שלא קיים או להציג מסקנה נחרצת במקום שבו הספרות מסויגת. בתי המשפט כבר הזהירו מפני הגשת פסיקה שאינה קיימת ומפני הסתמכות בלתי מבוקרת על תוצרים כאלה. הצ'אט יכול להיות נקודת פתיחה לשאלה, אבל הוא אינו יכול להיות תשתית לחוות דעת, לטענה משפטית או להכרעה.

הצגת התהליך כולו

הפלטפורמה שנבחנה במחקר החלוץ שלו הייתי שותף במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת "רפואה ומשפט" שונה מכך. התוכנה הייעודית המכונה OpenEvidence היא מערכת סגורה וייעודית לצוותים רפואיים, המבוססת על כתבי עת מובילים בעולם, מאמרים שעברו ביקורת עמיתים ועל הנחיות קליניות. היא פועלת באמצעות מנגנון ייחודי: במקום להסתמך רק על “זיכרון” של מודל השפה, היא מאתרת בזמן אמת מידע מתוך מאגר מקורות מוגדר, מחברת אותו לתשובה ומציגה את ההפניות שעליהן הסתמכ כך שניתן תוך זמן קצר ביותר לבדוק לא רק את התוצאה אלא גם את מקורות המידע.

היתרון אינו בכך שהמערכת “יודעת את האמת”. התשובה אינה אמורה להחליף את המקור, אלא להפנות אליו. כך אפשר לבחון אם המחקר אכן קיים, מה הייתה המתודולוגיה שלו, מה היו מגבלותיו והאם הוא באמת תומך בטענה שהוצגה.

במחקר נבחנו 12 פסקי דין שניתנו בכל הערכאות בתחומים רפואיים מגוונים. המסכת העובדתית והמידע הרפואי שהוצג בחוות הדעת בזמן אמת הוצלב עם המידע שהופק ממערכת ה OpenEvidence בעת עריכת המחקר. בכל המקרים שבהם נבדקו ההפניות שסיפקה המערכת, הן נמצאו תקפות ורלוונטיות לשאלה שנשאלה. ברוב המקרים מסקנת הכלי תאמה את הקו הראייתי שאומץ בסופו של דבר בבית המשפט, והתשובות התקבלו בתוך שניות במקום לאחר חיפוש ידני ממושך.

אחת הדוגמאות עסקה במטופל שסבל ממחלת כליות וקיבל תרופות ממשפחת NSAIDs השאלה הייתה אם התרופות האיצו את הידרדרות מצבו עד לאי ספיקת כליות. לאחר שנים של התדיינות, בית המשפט קבע כי הוכח קשר סיבתי. המערכת סיפקה בתוך זמן קצר תשובה מבוססת ספרות שתאמה את הכיוון הזה. אך כאשר נוסחה שאלה מדויקת יותר, שבחנה אם ניתן להבחין בין השפעת התרופה לבין מהלך המחלה הטבעי, התשובה כבר הייתה מסויגת בהרבה.

המחקר קבע ממצא חשוב: גם כלי איכותי מושפע מאופן ניסוח השאלה. במקרה אחר, שינוי בניסוח הוביל לתשובה שונה ביחס לקשר בין תרופה לדימום מוחי. מכאן שהשימוש האחראי בכלי אינו יכול להסתפק בשורה התחתונה. יש להציג את השאלה המלאה, את רצף השאלות, את התשובות ואת המקורות. שקיפות אינה תוספת טכנית; היא תנאי לאמינות.

כמו כן בחנו את פסק הדין שדחה את תביעת הצוללנים והדייגים בקישון שחלו במחלות סרטן שונות. ביהמ"ש המחוזי והעליון דחו את התביעה בעיקר בשל הכשלון להביא חוות דעת שתוכיח קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין השחייה בקישון והחשיפה למחלות סרטן. לעומת זאת כאשר הצגנו את אותן שאלות למערכת OpenEvidence התשובות הפנו תוך דקות למאמרים שהוכיחו את הקשר הסיבתי. הנגישות המהירה למידע עשויה לסייע רבות למומחים להגיע תוך זמן למידע הרפואי מהימן, ובכך להפחית הטיות מובנות ומכוונות הקיימות בחוות דעת מומחים המוצגות לביהמ"ש שמשקפות את המדע.

פער בין חוות הדעת למכלול הידע המדעי

הכלי גם אינו “מאתר הטיה” במובן הפסיכולוגי. הוא לא יודע לקבוע אם מומחה פעל מתוך נאמנות לצד ששכר אותו. השימוש בכלים מקצועיים וסגורים של בינה מלאכותית מסוגל לחשוף פער בין חוות הדעת לבין מכלול הידע הרפואי, לזהות מחקרים או הנחיות שאינן בחזית המדע, ולחייב את המומחה להסביר מדוע בחר להסתמך על מקור אחד ולא על אחר. בכך הוא הופך הטיה אפשרית ממשהו סמוי וקשה להוכחה לשאלה מקצועית שאפשר לבחון.

עבור עורכי דין, ה OpenEvidence או דומיו הוא כלי עבודה שעשוי לקצר באופן דרמטי את שלב איתור הספרות הרפואית והצלבתה, בעיקר בעבודה משותפת עם מומחה רפואי. הוא יכול לסייע למקד את השאלות רפואיות הנדרשות לבחינת היתכנות של עילת תביעה ברשלנות רפואית: מה היה סטנדרט הטיפול במועד האירוע? אילו חלופות אבחוניות או טיפוליות עמדו על הפרק? האם קיימות אסכולות רפואיות שונות? מה ידוע באמת על שאלת קשר סיבתי? האם אבדו סיכויי ההחלמה של התובע ובכמה? הכלי אינו מייתר שנים של הכשרה רפואית או משפטית, אך יכול לתת מענה מהיר לשאלות רפואיות ומשפטיות שבעבר הצריכו עבודה ארוכה של שנים, ובכך להפוך את הדיון למהיר, ממוקד ומבוסס יותר שייתן מענה ללקוח ולעוה"ד המייצג.

גם לבית המשפט עשויה להיות תועלת ממשית משימוש בכלים מקצועיים של תוכנות AI. לא כדי למנות אלגוריתם כמומחה רפואי נוסף, ובוודאי לא כדי להחליף את שיקול הדעת השיפוטי, אלא כדי ליצור נקודת ייחוס מדעית שקופה. במחלוקת מרכזית אפשר, למשל, לנסח שאלות באופן מוסכם או בנוכחות הצדדים, לבחון ניסוחים חלופיים, לצרף את מלוא הדיאלוג ולוודא שהמקורות נבדקו. השופט יוסיף להכריע בשאלות של מהימנות, נטל הוכחה, מדיניות משפטית והערכת נזק. אך יהיה בידיו כלי טוב יותר להבחין בין מחלוקת מדעית אמיתית לבין מחלוקת שנולדה מבחירה סלקטיבית של מידע.

בחינה מחודשת ושיטתית של כלי AI

מדובר במחקר חלוץ, המבוסס על מדגם מצומצם, ואינו מתיימר לטעון כי נמצא פתרון סופי לבעיית חוות הדעת המוטות. גם מערכת המבוססת על ספרות רפואית עלולה להיות מושפעת מהטיות בפרסום מחקרים, מחוסרים במידע ומהשפעתו של ניסוח לא מדויק. לכן ההבטחה הגדולה של הכלי אינה אוטומציה של צדק, אלא אפשרות להעמיד את הטענות המקצועיות למבחן שקוף, מהיר ושיטתי יותר.

במקום שבו מומחה מרשים יכול לעתים "למכור סיפור" שאיש באולם אינו מסוגל לבחון את אמינותו, השימוש הנכון בכלים מקצועיים של בינה מלאכותית יוכל להביא למהפכה של ממש, לייתר חוות דעת מוטות המכבידות על הכיס, לקצר הליכים משפטיים באופן משמעותי, ולאזן באופן גלוי וראוי יותר לאמון בין טענות הצדדים באופן שייעשה צדק בזמן סביר.

מאת עו"ד יונתן דייויס, מייסד ובעלים, יונתן דייויס ושות' עורכי דין