ניכור הורי הוא לא מילת קסם: למה אסור להדביק את התווית הזו לכל משבר בין הורה לילד?

גירושין הם מההליכים המטלטלים ביותר שמשפחה יכולה לעבור. גם כאשר ההחלטה להיפרד מתקבלת בהסכמה, היא משנה את התא המשפחתי כולו ומחייבת את בני הזוג לקבל שורה ארוכה של החלטות שישפיעו על חייהם למשך שנים קדימה: היכן יגורו הילדים, כיצד יתחלקו האחריות והזמן, ואיך ימשיכו לקבל החלטות משותפות כהורים גם לאחר שהזוגיות הסתיימה.

בתוך המורכבות הזו, אחת הסוגיות הרגישות ביותר היא כל מה שנוגע לילדים. מזונות, זמני שהות, אחריות הורית והחלטות יומיומיות הופכים לא פעם למוקד המרכזי של המחלוקת. בניגוד לסכסוכים כלכליים, שמסתיימים בדרך כלל עם חתימת ההסכם, היחסים בין ההורים ממשיכים להתקיים עוד שנים רבות. לכן, לכל מחלוקת יש פוטנציאל להשפיע לא רק על ההורים עצמם, אלא גם על הילדים שנמצאים במרכז הסכסוך.

דווקא על הרקע הזה, מושג אחד הפך בשנים האחרונות לשכיח במיוחד: ניכור הורי. די בכך שילד מסרב להגיע לאחד ההורים, מבטל מפגש או מביע כעס, כדי שהמונח יעלה כמעט באופן אוטומטי. אלא שבפועל, המציאות מורכבת הרבה יותר. לא כל התרחקות של ילד מהורה היא ניכור הורי, ולא כל משבר משפחתי מחייב את התווית הזו.

הסתה אינה בהכרח ניכור

כמי שעוסק שנים בדיני משפחה, ובפרט בסוגיות של ילדים, מזונות, אחריות הורית וזמני שהות, אני פוגש לא מעט הורים שמגיעים למשרד כשהם משוכנעים שהם מתמודדים עם ניכור הורי. לעיתים הם צודקים. אולם, לא פעם הם מגלים שמדובר במשהו אחר לחלוטין. זו אולי הנקודה החשובה ביותר: ההתמחות בניכור הורי אינה מתחילה בזיהוי של ניכור. היא מתחילה דווקא ביכולת לזהות מתי הוא אינו קיים.

ילדים שחווים גירושי הורים עוברים טלטלה רגשית. הם כועסים, מתבלבלים, בוחנים גבולות ולעיתים גם מעדיפים להיות אצל אחד ההורים בתקופה מסוימת. אלו תגובות טבעיות למציאות מורכבת. אם כל אחת מהן תוגדר כניכור הורי, אנחנו עלולים לפספס את מקור הבעיה ולפגוע בילד במקום לסייע לו.

כדי להבין מהו ניכור הורי, צריך להבין קודם מה הוא אינו. ניכור הורי אינו ילד שקם בבוקר ומחליט שלא מתחשק לו ללכת לאבא או לאמא. הוא גם אינו ויכוח חד פעמי, ריב או תקופה של ריחוק. ניכור הורי הוא התוצאה של תהליך. התהליך הזה מתחיל בדרך כלל בהסתה. אחד ההורים, במודע או שלא במודע, חושף את הילד למחלוקות שלא אמורות להיות חלק מעולמו. הוא משתף אותו במאבקים המשפטיים, בפרטים כלכליים או בטענות כלפי ההורה השני. הילד, שמוצא את עצמו בלב הסכסוך, מתחיל לאמץ את המסרים הללו עד שהם הופכים לעמדה שלו.

אפשר לזהות זאת גם בדוגמאות פשוטות. ילד שמספר למטפל כי "אבא לא משלם לאמא את ההצמדה של המזונות" אומר משפט שאינו שייך לעולמו. ילד אינו אמור לדעת מהם מזונות, מהי הצמדה או כיצד מתנהלת ההתחשבנות בין הוריו. כאשר מידע כזה עובר אליו באופן עקבי, הוא עלול להפוך לכלי במאבק שבין המבוגרים. אלא שגם כאן חשוב לדייק. הסתה אינה בהכרח ניכור הורי.

מקור ההתנהגות הוא המפתח

הניכור מתחיל כאשר ההסתה כבר משנה את מערכת היחסים של הילד עם ההורה האחר. כאשר הילד אינו רק חוזר על מסרים ששמע, אלא מאמץ אותם עד כדי דחייה, נתק או סירוב מוחלט לקשר. זהו השלב שבו התהליך כבר משפיע על הקשר ההורי עצמו. זו גם הסיבה שאבחון נכון הוא קריטי. לפני שממהרים להשתמש במונח "ניכור הורי", צריך להבין מה מקור ההתנהגות של הילד: האם מדובר במשבר זמני, בקושי רגשי, בהשפעה סביבתית או בתהליך עמוק ומתמשך של הסתה שהוביל לניכור.

בסופו של דבר, המטרה אינה לנצח בוויכוח משפטי או להוכיח מי מההורים צודק. המטרה היא להחזיר את הילד למקום שבו הוא יכול להיות ילד, מבלי לשאת על כתפיו את הסכסוך של הוריו.

לכן, בעיניי, ההתמחות האמיתית בניכור הורי אינה היכולת לזהות כל מקרה כניכור. היא היכולת להבחין בין משבר משפחתי טבעי לבין תהליך אמיתי של ניכור, ולהתאים לכל משפחה את המענה הנכון. לפעמים זה יהיה הליך משפטי, לפעמים טיפול, ולפעמים דווקא הורדה של גובה הלהבות. ההבדל בין האפשרויות הללו עשוי להשפיע על מערכת היחסים בין ההורה לילד לשנים רבות קדימה.

עו"ד ישי מויאל הוא מומחה לדיני משפחה ומעמד אישי, מגשר משפחתי מוסמך, ומייסד משרד ישי מויאל - עורכי דין וגישור. המשרד מתמחה בדיני משפחה, ייצוג בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, ובכלל זה בתיקי ניכור הורי.

***

כתבה שיווקית בחסות משרד ישי מויאל - עורכי דין וגישור; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.