כשהילדים נכנסים לאולם המשפט: אחריות ההורים לילדיהם בהליכי הגירושין

מה קורה לילד שנכנס לחדרו של השופט כדי לדבר על גירושי הוריו?

בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים נשמעים בבתי המשפט לענייני משפחה – מתוך רצון להגן על זכויותיהם ורצון לתת להם את היכולת להשפיע על חייהם ולהביע את רצונם וצרכיהם.

אלא שלצד הכוונה הטובה, עולה שאלה מורכבת: האם עצם מעורבותם של הילדים בהליך המשפטי אינה מעמיסה עליהם אחריות רגשית כבדה מדי? האם אין בכך כדי לגרום לטראומה לילדים?

כאשר בני זוג מתגרשים, אף שנדמה לעיתים, שמאבק הגירושין מתנהל רק בין שני ההורים, בפועל, הילדים כמעט תמיד נמצאים בלב הסיפור, הם אינם רק ״נושא״ בהחלטות הוריהם, אלא בני אדם בעלי רגשות, צרכים ודעות. ברור שחייהם יושפעו מתהליך זה לעיתים באופן בלתי הפיך.

בהתאם לכך, בפרק ב׳ לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 נקבע מנגנון מסודר לשמיעת ילדים בהליכים המשפטיים. נקבע כי בית המשפט יתן לילד הזדמנות להישמע, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו, וזאת מגיל שש ולעיתים אף מגיל צעיר יותר. הרציונל ברור וחשוב: אם מתקבלות החלטות לגבי חייהם של הילדים - מן הראוי שגם קולם יישמע. הילד רשאי לבחור האם להישמע ישירות בפני השופט או באמצעות עובד יחידת הסיוע.

מפגש זה מאפשר לילדים להביע את תחושותיהם ורצונותיהם בנושאים הנוגעים לחייהם - משמורת, זמני שהות והחלטות משפחתיות נוספות. השיחה נעשית ללא נוכחות ההורים, או עורכי הדין ותוכנה נשמר חסוי.
המשמעות היא, שגם כשהילד מביע בפני השופט מצוקה בשל התנהלות מי מהוריו או חרדות שהוא סוחב עמו – עניינים אלה נותרים חסויים, מתוך רצון להגן על הילד – אך מטבע הדברים לא תמיד ניתן בהליך המשפטי מענה טיפולי או משפחתי לקשיים שהועלו על ידו.

הילד לא אמור להרגיש שהוא צריך לבחור

עבור ילד, גם בתקופות קשות, שני הוריו הם בדרך כלל העוגנים המרכזיים בחייו. כאשר הוא נכנס לחדר השופט, גם אם איש אינו מבקש ממנו לבחור צד - הוא עלול לשאול את עצמו – מה מי מהוריי רוצה שאגיד? האם זה בסדר לומר שהוא רוצה יותר זמן עם אחד מההורים? האם זה יפגע בהורה השני? איך הדברים שלו ישפיעו על החלטת השופט? האם עכשיו האחריות עוברת אלי?

גם כאשר השיחה מתנהלת ברגישות רבה, עצם הכניסה של ילד אל תוך זירה משפטית עלולה להפוך לחוויה מטלטלת ואולי אפילו טראומטית עבורו, שכן בית משפט הוא מטבעו מקום של הכרעה, סמכות ומאבק, אשר לעיתים מלווה בכעס, בכי ומתיחות קשה בין המתדיינים.

גם בגישור – קיימים גבולות מובנים

לא מעט זוגות בוחרים כיום בגישור. זוגות מגיעים לגישור, כדי שאסייע להם כצד שלישי נייטרלי להגיע להסכמות וזאת מבלי שאכריע במחלוקת שביניהם מתוך רצונם להימנע ממאבק משפטי. הגישור אכן מאפשר, במקרים רבים, לנהל שיח רגוע ומכבד יותר, אלא שגם בהליך זה קיימת לעיתים מורכבות שלא תמיד מדברים עליה.

כאשר בני הזוג נמצאים בעיצומו של משבר הגירושין, הם פועלים לא פעם מתוך כאב, פחד, כעס או מתוך תחושת הישרדות. תחושה משברית שבעיצומה צריך לקחת את ההחלטות המשמעותיות ביותר, כגון: איפה נגור, ממה אתפרנס, מי יהיו חבריי, איך אוכל לעמוד בהוצאות של שכירת דירה – החלטות גורליות שעלולות לגרום ללחץ ולהצפה. גם הורים טובים ואוהבים עלולים למצוא עצמם מתקשים לראות את התמונה הרחבה ולשים לב לצרכים הרגשיים העמוקים של ילדיהם.

בהליכי הגישור המידע לגבי הילדים מגיע אלי כמגשרת באמצעות ההורים עצמם, בין היתר כשהם מצויים במצוקה ובסערה רגשית משמעותית ולעיתים קרובות אינם פנויים לילדים כברגיל. עם זאת, ההורים עלולים שלא לראות את מצוקת הילדים שיתכן שחווים בדידות, כעס, חרדה או בלבול – ולכן לא אקבל מידע משמעותי לגבי צרכי הילדים.

הליך ה"גירושין בשיתוף פעולה" וקולם של הילדים

לעומת זאת, בהליך ה״גירושין בשיתוף פעולה״ המצב שונה משני ההליכים הקודמים שסקרנו. בהליך זה המטרה אינה אך ורק ״הגעה להסכם״ אלא גם בניית תהליך, שמאפשר קבלת החלטות מתוך הבנה מעמיקה של צרכי ההורים וילדיהם.

לכן, כאשר עולה צורך להבין טוב יותר את עולמם של הילדים, הדבר נעשה בדרך שונה לחלוטין. במקום להזמין ילד אל חדר של השופט, או להסתמך על מה שההורים מספרים, בהליך ה״גירושין בשיתוף פעולה״ קולם של הילדים מבוטא באמצעות איש מקצוע מיומן מתחום הטיפול - פסיכולוג, פסיכותרפיסט או עובד סוציאלי - בעל ניסיון ומומחיות בתחום הטיפול בילדים. תפקידו של מומחה הילדים להקשיב לילדים באופן מותאם ורגיש ולהביא את צרכיהם אל ההורים ואל חברי הצוות המקצועי, המורכב מעורך דין לכל צד ומומחה המשפחה – היועץ הרגשי.

מומחה הילדים מסייע להורים להבין:
* מה הילדים חווים
* למה הם זקוקים בתקופה הזו
* אילו פחדים או קשיים הם לא תמיד מצליחים לבטא
* ואיך ניתן לבנות ״תוכנית הורית״ ולהגיע להסכמות שישמרו עליהם טוב יותר.

בדרך הזו, הילדים נשמעים - מבלי להישאב לתוך הסכסוך. ככל שיעלה צורך כלשהו של הילדים במהלך השיחה עם מומחה הילדים, ההורים ביחד עם הצוות הרב מקצועי יקבלו מידע זה ויוכלו לבדוק כיצד לתת מענה לצורך זה.

כך בעצם במקום לקבע את המצב הקיים ניתן לשפר, לשנות ולתקן את הדינמיקה המשפחתית או התנהלות מסויימת שאינה לטובת הילדים.

זהו אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר – בהליך ה״גירושין בשיתוף פעולה״ ההקשבה לילדים אינה נעשית רק כדי להבין את מצבם – אלא גם כדי לאפשר שינוי בזמן אמת. אם מתברר שאחד ההורים אינו פנוי רגשית לילדים או שילד חווה מאחד ההורים הסתגרות או חרדה או אם הדינמיקה המשפחתית פוגעת בו – ניתן להציף זאת בתוך ההליך עצמו ולבנות מענה מותאם.

שינוי תפיסתי עמוק

ההבדל בין הליך משפטי רגיל, גישור להליך ה״גירושין בשיתוף פעולה״ הוא בתפיסת העולם. בהליך משפטי, בית המשפט נדרש להכריע. בגישור, המטרה המרכזית היא לסייע לצדדים להגיע להסכמות. לעומת זאת בהליך ״גירושין בשיתוף פעולה״ מייצרים מעטפת רחבה יותר - כזו שמבינה שהסכסוך המשפטי הוא רק חלק מהסיפור, ושמאחורי ההסכם יש מערכת משפחתית שתצטרך להמשיך להתקיים גם אחרי הגירושין.

פעמים רבות השאלה אינה רק האם יחתם הסכם ומה יהיו תנאיו אלא גם איזה תהליך המשפחה תעבור בדרך אליו. בסופו של דבר, ילדים אינם זקוקים להורים מושלמים בתקופת הגירושין. הם זקוקים להורים שמסוגלים לראות אותם גם בתוך המשבר.

לעיתים הדרך שבה הורים אלה בוחרים לנהל את הפרידה ביניהם - היא זו שתקבע האם הילדים ישארו מחוץ למאבק או יישאבו אליו.

דנה דרזנין, עו״ד ומגשרת ועורכת דין לגירושין בשיתוף פעולה, משרד עו"ד דנה דרזנין, מגשרת ומרצה בבר אילן ולשכת עורכי הדין
לאתר של הכותבת: https://dana-dlaw.com
לאנשי מקצוע (עורכי דין, פיננסים ומטפלים) שמעוניינים להירשם בהכשרה הקרובה ב״גירושין בשיתוף פעולה״ – https://collaborative-courses.com/

***

כתבה שיווקית בחסות משרד עו"ד דנה דרזנין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.