הסכנות הטמונות בנוהל החדש של בתי הדין הרבניים

המושג "ניכור הורי", מופיע כיום כמעט בכל תביעה לאחריות הורית ולקביעת זמני שהות, ולעיתים נדמה שהוא הפך לחלק בלתי נפרד מהליכי גירושין. דווקא משום שמדובר בתופעה אמיתית וכואבת, שבמרכזה נזק עמוק לקשר שבין ילד להורה, השימוש במונח "ניכור הורי" בהליכי גירושין חייב להיעשות בזהירות רבה ובמשורה בדיוק כפי שיש לעשות שימוש בצווי הגנה. שימוש יתר בטענת "ניכור הורי" עלול לרוקן אותה מתוכן ובבחינת "זאב זאב".

על הרקע הזה יש לבחון את הנוהל החדש של בית הדין הרבני, שנועד להתמודד עם טענות לניכור הורי במהירות ובנחרצות. הנוהל מבקש לתת מענה מהיר ואינטנסיבי למצבים שבהם אחד ההורים טוען כי ההורה האחר מסכל את הקשר, מסית את הילד או יוצר ניתוק מכוון בינו לבין ההורה השני, מתוך הבנה כי מימד הזמן הוא קריטי ויש לו השפעה מכרעת על היכולת לשקם את הקשר שנפגע.

לפי הנוהל החדש, בית הדין יקבע דיון בתוך שבעה ימים, או ייתן החלטות דחופות בתוך 72 שעות על בסיס טענות הצדדים. החלטות כאלה עשויות לכלול סנקציות כספיות, הוראות טיפוליות ואף שינוי מיידי בהסדרי השהות או במשמורת. מחד, יש בכך מסר חשוב וחד משמעי נגד תופעת הניכור ההורי; מנגד, דווקא עוצמתו של הנוהל מחייבת זהירות מיוחדת.

וכל זאת מדוע?

המציאות המשפטית והאנושית מורכבת יותר מהכותרת "ניכור הורי". לא כל סירוב של ילד לפגוש הורה נובע מהסתה, מניפולציה או השפעה פסולה של ההורה האחר. לעיתים סירובו של הילד להיות בקשר עם אחד ההורים מוצדק, שכן הוא נעוץ בפחד אמיתי, בחוויה קשה, או בפגיעה ואלימות. לעיתים מדובר בכלל בסרבנות קשר, שהיא תופעה שונה לחלוטין.

לכן, קבלת החלטה מהירה וגורלית ושימוש בסנקציות כל כך חריפות על בסיס טענות שעלולות להתברר כחלקיות ומגמתיות, עלולה להביא לתוצאה הפוכה מזו שנועדה להגן על טובת הילד.

לכן, המבחן האמיתי של הנוהל לא יהיה בעצם קיומו, אלא באופן יישומו. יש לוודא שהנוהל לא יהפוך לכלי ניגוח בין הורים במסגרת הליכי גירושין אלא יופעל בזהירות ולאור טובת הילד, על מנת שלא יהפוך לכלי מסוכן בהליכי גירושין.

מאת עו"ד דלית יניב מסר, עו"ד דלית יניב מסר, דיני משפחה

***

כתבה שיווקית בחסות עו"ד דלית יניב מסר, דיני משפחה; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.