הפלונטר הרפואי והמשפטי שיצר סעיף הליקוי 92 לתקנות הביטוח הלאומי - עייפות כרונית/ פיברומיאלגיה, וקיפוח זכויותיהם של המבוטחים

פיברומיאלגיה, או בשמה העברי "דאבת שרירים", הנה מחלה שהאטיולוגיה (מערך סיבות) אינה ידועה, והפתופיזיולוגיה לא באמת ברורה. בהתאם למחקרים שנעשו בתחום ישנן אינדיקציות שפיברומיאלגיה היא למעשה הפרעה ברגולציה של הכאב- דהיינו מערכת העצבים המרכזית מעצימה את הגירוי העצבי, והחולה חש בתחושה תמידית שמשהו לא תקין אצלו. עוד נלמד שהפיברומיאלגיה עלולה להתפתח כתוצאה מנזק פתאומי כגון תאונת דרכים, או ממצב דחק קיצוני ( דוגמת ניצולי הטבח ב7.10.23). הסימפטומים לפיברומיאלגיה הנם כאב ברקמות רכות, רגישות לגירויים כמו רעש ואור, כאבי ראש, חוסר ריכוז, מעי ושלפוחית רגיזים ועוד.

בהתאם לחוזר המוסד לביטוח לאומי לעניין תק' 92, התסמינים בגינם יש לקבוע את הנכות לפיברומיאלגיה, כוללים תסמיני דכאון, כאבי גב, כאבי ראש/מיגרנות, בעיות זיכרון ועוד. הגם שאין מחלוקת שתסמינים אלו הנם חלק מביטוייה של המחלה, אלו יכולים להתפתח אצל אדם באופן עצמאי שלא כתוצאה מהתפרצותה של הפיברומיאלגיה, ובוודאי אצל אנשים שעברו תאונה קשה, ולצורך ההדגמה סובלים מנזקים בעמ"ש.

ל- ד', גבר בשנות ה-50 לחייו אירעה תאונת עבודה וכשנפל מסולם מגובה 2.5 מ' וניזוק מפגיעה בעמ"ש הצווארי והמותני ( בלטים ופריצות דיסק) משולבת בפגיעה עצבית. בעקבות התאונה נאלץ ד' לסגור את בית העסק בבעלותו. כתוצאה נלווית ישירה לתאונה, החל ד' לחוש תחושות של ייאוש, חרדה ודכאון. במהלך החודשים שעברו מהתאונה, החל ד' לסבול מעייפות כרונית, כאבים מופשטים, כאבי ראש, חוסר ריכוז וירידה קוגנטיבית. לאחר סדרה של בדיקות שעבר אשר שללו תחלואות שיש בהן לגרום לסימפטומים לעיל, אובחן ד' כמי שסובל מפיברומיאלגיה בדרגת חומרה קשה ביותר.

לימים, מצבו הנפשי של ד' החמיר ועד כדי שנדרש לטיפול בנזעי חשמל ולאשפוז פסיכיאטרי, כשהביטויים לכך הנם הפרעה תפקודית קשה במישור התעסוקתי, החברתי והאישי. זאת ללא קשר למגבלה בעמ"ש המותני והצווארי. על פניו ומאחר וקיימות עדויות וסממנים אובייקטיבים לנזקיו של ד' כאמור, וכפי שהודגמו בבדיקות ההדמייה, תכיפות ועצימות הטיפולים הרפואיים ונטילת התרופות, נכותו של ד' הייתה אמורה להיקבע לפי כל סע' בנפרד. וכדי לסבר את האוזן, בהתאם לסע' 34(ב)(6) לתקנות המל"ל, בהתאם לנסיבותיו של ד' כפי שפורטו לעיל, נכותו בתחום הנפשי לבדו הנה בשיעור של בין 70 ל-50 אחוזים, זאת ללא קשר להגבלה בגב ובצוואר.

ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי, אומנם הכירה ל ד' בהתפתחות הפיברומיאלגיה על רקע התאונה, אלא שייחסה את כל הנזקים- הפיזיולוגים, הנוירולוגיים והנפשיים וכחלק מביטוייה של הפיברומיאלגיה. נכותו של ד', למרבה האבסורד, נקבעה בשיעור של 19% ( שמשמעות הדבר שהוא אינו זכאי אפילו לגמלה חודשית הגם שאיבד לחלוטין את יכולתו להתפרנס). בבסיסה של קביעה זו של הוועדות הרפואיות, לא עמדה קביעה רפואית מבוססת, כי אם שיקולי רוחב מלאכותיים שעיקרם חלוקת משאבי ציבור מקופה שגם ככה הולכת ומתרוקנת.

רק לאחר מספר סבבים של ערעורים בשאלת חוק לבית הדין האזורי לעבודה, ולאחר פסילת הרכבי הוועדות הרפואיות בסבב הראשון, הוחלט להכיר בחלק מהנזקים כפגיעות נפרדות לפיברומיאלגיה.

ד' הוא רק אחד מיני אלפי מבוטחים שקופחו בשל אותו פלונטר רפואי ומשפטי שיצרה תקנה 92 באופייה הבולע, כשעבור רבים מהם השלם נמוך לאין שיעור מסך חלקיו.

אף פגמיה המובנים של התקנה, לא נראה כי מישהו "ירים את הכפפה" ירענן את ההנחיות, ובוודאי שלא יביא לשינוי התקנה. לפיכך וכשמדובר בליקוי מורכב הכולל התפרצות פיברומיאלגיה, נכון וראוי לתת את הדעת לעניין מועד האבחנות, הביטויים הבלתי תלויים לכל פגימה ופגימה. בתוך אלו קיימת חשיבות קרדינלית לרציפות המעקב הרפואי ולתלונות הקליניות, לדאוג לקבלת טיפול רציף ועקבי במרפאות המומחים ובמכונים הרלוונטיים, לחדש מרשמים וליטול את התרופות. מעבר לכך בוודאי שנכון וראוי להתייעץ עם עורכי דין שזהו תחומם ועיסוקם, אשר ייצגו אתכם נאמנה בוועדות הרפואיות ושידעו לדרוש עבורכם את מלוא זכויותיכם.

מאת עורך הדין אוריה פריינטה ועורך הדין אריאל ברוכים- משרד עורכי הדין פריינטה ברוכים המתמחים בתחומי הביטוח, הנזיקין והביטוח הלאומי.

***

כתבה שיווקית בחסות משרד עורכי הדין פריינטה ברוכים; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.