"חוק גישור חובה הפך ברבות השנים לצוואר בקבוק שמנוצל לרעה"

בשנים האחרונות עובר תחום דיני המשפחה שינוי עמוק, המשקף תמורות כלכליות, חברתיות ובין דוריות. אם בעבר הדיון התמקד בעיקר בגירושים, משמורת או חלוקת רכוש, הרי שכיום הוא עוסק יותר ויותר גם בתכנון ארוך טווח של התא המשפחתי, בהגנה על נכסים ובהיערכות למציאות כלכלית משתנה. העלייה בהיקף הסכמי הממון, השאלות סביב התאמתם לעידן של אופציות, אקזיטים ושינויי קריירה, העברת ההון הבין דורית הצפויה בשנים הקרובות והצורך בעדכון המסגרת המשפטית למציאות החדשה - כל אלה הופכים את עורכי הדין לדיני משפחה לשותפים אסטרטגיים בקבלת החלטות, הרבה מעבר לניהול סכסוכים. סוגיות אלו ואחרות יהיו בין הנושאים המרכזיים שיעמדו במוקד פורום ענף המשפט בתחום דיני המשפחה והירושה של Duns 100 מבית דן אנד ברדסטריט שיתקיים ב-14.7 במלון הילטון בתל אביב. לקראתו, התייחסו עורכי הדין המובילים בענף לנושאים אלו ולשינויים המתרחשים בימים אלו בענף.

בכתבה לקחו חלק עו"ד יעל גיל, בעלים של משרד יעל גיל עורכי דין; עו"ד לימור חלימי, בעלים משרד עורכי הדין לימור חלימי; עו"ד רבקה שורץ, מייסד ובעלים, רבקה שורץ משרד עו"ד וגישור; ועו"ד יוסף גביזון, בעלים ביוסף גביזון עורכי דין וגישור.

הסכמי ממון הופכים בשנים האחרונות לנפוצים יותר ויותר. האם זה נכון באמת נכון לכל מקרה? האם נראה הסכמי ממון "דינמיים" (שמשתנים אחת לתקופה) לנוכח שינויים בשוק העבודה, אופציות וכו'?'

לימור חלימי: "התשובה הקצרה היא: לא, הסכמי ממון אינם נכונים באופן גורף לכל זוג. יחד עם זאת, הם בהחלט רלוונטיים להרבה יותר אנשים מבעבר. בעוד שבעבר הסכמי ממון נתפסו כנחלתם של עשירים מופלגים או אנשים המצויים בפרק ב', כיום הם נחשבים למוצר כמעט בסיסי למעמד הביניים, במיוחד לזוגות שמגיעים עם נכסי נדל"ן לנישואין או עם הון ראשוני מההורים לדירה, או כאלו שנכנסים לקשר עם 'נכסי קריירה' משמעותיים. עם זאת, עבור זוג צעיר שמתחיל מאפס, ללא נכסים קודמים ועם פוטנציאל השתכרות דומה, חוק יחסי ממון הקיים (שקובע חלוקה שוויונית של מה שנצבר יחד) לרוב עושה עבודה טובה מספיק, ואין צורך אמיתי לייצר מתח מיותר בתחילת הקשר.

"מבחינת הסכמים דינמיים, להבנתי, אנחנו כבר לגמרי שם. שוק העבודה המודרני, ובפרט עולם ההייטק (עם אופציות, מניות חסומות RSUs, וסטארטאפים), שינה את חוקי המשחק. הסכם ממון מודרני הוא כבר לא מסמך סטטי של "שלי שלי ושלך שלך". עורכי דין יצירתיים מנסחים כיום מנגנונים דינמיים המובנים בתוך ההסכם: למשל, קביעה שהפרדת הנכסים תתפוגג בהדרגה ככל שיחלפו השנים או ככל שייוולדו ילדים משותפים, או הגדרת נוסחאות שמחריגות אופציות שניתנו לפני הנישואין אך מחלקות את אלו שיבשילו במהלכם. במקום לשנות את ההסכם חדשות לבקרים (מה שדורש הסכמה מחודשת של שני הצדדים, אישור של בית המשפט מחדש ועוד), ההסכמים עצמם נכתבים מראש עם "מנגנוני צמיחה" שמתאימים את עצמם לשינויי החיים".

רבקה שורץ: "כולם חושבים שהסכם ממון עוסק בכסף, או בתוכנית פרידה למגירה. בעיניי, הוא עוסק ביכולת לנהל שיחה, הוא עוסק באחריות. הוא מאפשר לבני זוג, דווקא כשהם אוהבים ומאמינים זה בזה, לנהל את אחת השיחות החשובות ביותר בחייהם. שיחה שרבים דוחים מתוך אהבה, מתוך מבוכה, או מתוך התחושה ש'יהיה בסדר'. אבל דווקא היכולת לדבר על כסף, על קריירה, על ויתורים, על ירושות ועל שינויים אפשריים, כשהקשר נמצא בשיאו, היא בעיניי אחד היסודות של זוגיות בריאה. במובן הזה, אם בני זוג מסוגלים לנהל את השיחה הזו, הם כבר מניחים יסוד חשוב לא פחות מההסכם עצמו. האם נראה הסכמים דינמיים? אני מקווה שכן, אבל לא רק במובן המשפטי. אני מקווה שנראה זוגות שמבינים שגם אם החיים משתנים, לא צריך לחכות למשבר כדי לעדכן את ההסכמות. בדיוק כפי שמעדכנים תוכנית עסקית או אסטרטגיית השקעה, כך נכון לעצור מדי פעם, לנהל שיחה מחדש ולעדכן גם את ההבנות שבין בני הזוג. בסופו של דבר, הסכם ממון טוב אינו רק מסדיר את האפשרות של פרידה, אלא יוצר תרבות של שיח, אחריות ועדכון מתמיד גם כשהאהבה עדיין במרכז ואולי זה גם המבחן האמיתי לזוגיות".

יוסף גביזון: "הסכמי ממון הם ממש לא "מוצר מדף" שנכון לכל מקרה באותו האופן; הסכם גנרי עלול לעשות עוול לבני הזוג, ולכן המגמה המודרנית והנכונה ביותר כיום היא מעבר להסכמי ממון דינמיים ומבוססי אבני דרך. בעולם שבו שוק התעסוקה דינמי, ויותר בני זוג מחזיקים באופציות, מניות חסומות (RSUs), או נכסי קניין רוחני שערכם עתיד לזנק – הסכם סטטי שנחתם בתחילת הדרך כבר אינו רלוונטי כעבור עשור. כיום, אנו מנסחים מנגנונים מתוחכמים הצופים פני עתיד, כגון שינוי הדרגתי בהפרדת הרכוש ככל שחולפות השנים, פקיעה חלקית של ההפרדה עם הולדת ילדים, או נוסחאות המגדירות מראש כיצד יאוזנו נכסי הייטק וקריירה. הסכם ממון מודרני הוא מסמך נושם, שחייב להתאים עצמו לתמורות הכלכליות של המאה ה-21 כדי להבטיח הגינות ויציבות לאורך זמן".

יעל גיל: "כאשר בני זוג נישאים, קשה להם לצפות את העתיד ואת מהלך החיים יחדיו. כעו"ד במשך כשלושים שנים, נתקלתי בהרבה מקרים בעייתיים, שנוצרו לאחר הנישואין. לדוגמה: בני זוג שהגיעו לנישואין במצב כלכלי דומה ובעבודה קשה רכשו וילה יוקרתית והיו במצב כלכלי איתן. דווקא כשהם הגיעו לגיל חמישים פלוס, הכול התהפך. הם נקלעו לחובות כבדים, נאלצו למכור את הוילה והאישה חזרה להתגורר בבית אמה בגיל מבוגר. בחקירה שבצע חוקר פרטי מטעם הלקוחה התברר, כי הבעל נהג להמר בסכומים אדירים ולהפנות משאבים כלכליים משותפים גם לנערות ליווי. מה שעולה מכאן, הוא הצורך להגן על הצדדים להסכם הממון, מפני חובות עתידיים שיוצר אחד מן הצדדים ובפרט מפני חובות אישיים. דוגמה להגנה נוספת אשר צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכם, היא על מי שבמהלך החיים המשותפים הינה ההורה הבייתי. אותו הורה שמוותרת על קידום הקריירה, בעוד ההורה השני עושה לעצמו. במצב כזה, כשאין שוויון בהורות במהלך הנישואין, הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהסכם, אשר ידאג למי שויתר על הקריירה לעת גירושין, באמצעות איזון משאבים הולם. כמובן, קיימות הגנות רבות נוספות על בני הזוג, אשר צריכות לבוא לידי ביטוי בהסכם הממון".

"לחתימה על הסכמי ממון לפני הנישואין, קיימת חשיבות גדולה ביותר. את הסכם הממון חייבת לערוך עו"ד מנוסה, הבקיאה בפסיקה האחרונה, שהיא בעיתית ולעיתים פוגעת ברצון הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם. הניסוח צריך למנוע התערבות עתידית של בתי המשפט בהסכם. עוד יש לנסח את ההסכם, בצורה אשר תדע לצפות את המרבית קשיים העתידיים בחיי בני הזוג, כולל הפחות צפויים, כך שההסכם אכן יגן עליהם במקרה של גירושין. ניתן לחתום על הסכמי ממון דינמיים וערכתי הסכמים כאלו כבר לפני שנים רבות. זאת, בהתאם לצרכיהם ולבקשותיהם של הצדדים להסכם. הסכם ממון דינמי ורגיש לשינויים הוא חשוב, בין היתר, מאחר שהמצב הבטחוני במדינה משתנה מאוד בשנים האחרונות ומשליך על כושר ההשתכרות של רבים ומכאן על מצבם הכלכלי. יחד עם זאת, אני מאמינה שעו"ד בעלת ניסיון רב תוכל בהסכם ממון אחד, לענות על מרבית הצרכים, הבעיות והשינויים, שבני הזוג עתידים להיתקל בהם ולחוות במהלך חייהם".

ישראל עומדת בפני העברת העושר הגדולה בתולדותיה, כאשר דור המייסדים מתחיל להעביר נכסים לילדיו. האם עורכי דין לדיני משפחה הופכים בפועל גם ליועצים אסטרטגיים של המשפחה?

לימור חלימי: לשיטתי, אנחנו נמצאים בעיצומו של שינוי רדיקלי שבו תפקידו של עורך הדין לענייני משפחה וירושה משתנה מקצה לקצה ועורכי הדין לדיני משפחה הופכים בפועל גם ליועצים אסטרטגיים של המשפחה.. אם בעבר הגישה הייתה 'תגובתית' – כלומר, לקוחות היו מגיעים אלינו לאחר שכבר נוצר סכסוך או כדי לנסח צוואה סטנדרטית, הרי שגל העברת העושר הנוכחי מחייב אותנו להפוך ליועצים אסטרטגיים ומניעתיים. משפחות מבינות כיום, שכדי לשמור על ההון (ולא פחות חשוב, על שלום הבית ושלמות המשפחה), אי אפשר להסתפק במסמך משפטי יבש. העברת עושר מודרנית, הכוללת נדל"ן מורכב, חברות משפחתיות או נכסים דיגיטליים, דורשת תכנון ארוך טווח, הבנה עסקית ורגישות פסיכולוגית עצומה. בפועל, עורך הדין מתפקד כיום כ'אדריכל אסטרטגי' של העתיד המשפחתי. אנחנו בונים קונסטרוקציות משפטיות מתוחכמות, כמו נאמנויות, הסכמים בין-דוריים ו'אמנות משפחתיות' שמגדירות את חזון העסק והנכסים לדורות הבאים. הדגש עבר מניהול משברים משפטיים למניעתם מראש, תוך שיתוף פעולה הדוק עם רואי חשבון ויועצים פיננסיים. המטרה היא כבר לא רק מי יקבל מה, אלא איך להעביר את המקל לדור הבא בצורה חלקה, שתמנע מהעושר המשפחתי להפוך למלכודת של סכסוכים בבתי משפט".

רבקה שורץ: "בעיניי, המבחן האמיתי של תכנון ההורשה אינו רק בהעברת הנכסים, אלא בשמירה על היחסים. נכסים אפשר להעביר בצוואה או בהסכם, אמון בין אחים אי אפשר. מניסיוני, רוב הסכסוכים אינם נולדים מפגם משפטי, אלא מתחושת אי צדק. פעמים רבות אין מחלוקת על מה שנכתב, אלא על מה שלא נאמר, לא הוסבר ולא תואם בזמן. לכן, בוודאי שעורך דין לדיני משפחה נדרש להיות קודם כל יועץ אסטרטגי. תפקידו אינו מסתכם בבניית מנגנון משפטי שיחזיק מעמד בבית המשפט, אלא בבניית מהלך שיחזיק מעמד סביב שולחן החג גם שנים אחר כך. לעיתים זה מחייב שיחה משפחתית שקשה ליזום, לעיתים שקיפות גדולה יותר, ולעיתים פתרון משפטי שהוא פחות ״מושלם״ על הנייר, אבל נכון יותר למשפחה. בסופו של דבר, המטרה אינה רק להשאיר עושר לדור הבא, אלא להשאיר לו גם – משפחה".

יוסף גביזון: "התשובה היא חד-משמעית כן. עורך הדין לענייני משפחה המסורתי, שהיה נכנס לתמונה רק ברגע המשבר ומתמקד בניהול "מלחמות" בבתי המשפט, מפנה את מקומו לטובת היועץ האסטרטגי המשפחתי. העברת העושר הגדולה הניצבת לפתחנו דורשת תכנון מקדים, מניעתי ורב-תחומי. משפחות מבינות כיום שסכסוך ירושה מורכב עלול לא רק לפרק את ההון והעסק המשפחתי, אלא גם להרוס לחלוטין את התא המשפחתי עצמו. עבודתנו כיום מתחילה שנים רבות לפני המעבר בפועל של הנכסים. היא כוללת ניסוח צוואות מורכבות, הקמת נאמנויות, עריכת הסכמי ממון לדור ההמשך, ולעיתים אף גיבוש "אמנה משפחתית" שמסדירה את השילוב בין העסק המשפחתי למרקם הרגשי. אנו נדרשים להבנה עמוקה לא רק במשפט, אלא גם בפסיכולוגיה, במיסוי ובמבנים תאגידיים, במטרה לייצר העברה חלקה ושקטה ששומרת על הנכסים – ובעיקר על הקשרים בין הילדים".

יעל גיל: "תפקידם של עורכי הדין לענייני משפחה, לא מסתכם בניהול סכסוכים או בהליכי גירושין. עורכי דין נדרשים לסייע למשפחה לתכנן קדימה והם אכן הופכים ליועצים אסטרטגיים של המשפחה. הן באמצעות הסכמי ממון הצופים פני העתיד, טיפול בהסכמים כשהורה רוצה להעניק מתנה לילד שעתיד להינשא, ניסוח צוואות והסכמי נאמנות, כתיבת ייפוי כוח מתמשך ועוד. בהתאם לכך, עורכי דין נדרשים לזהות מוקדי סיכון ובעיות עתידיות אפשריות, לבנות מנגנונים שיגנו על נכסים משפחתיים ולייצר וודאות משפטית, שתשאיר את העושר המשפחתי בידי המשפחה. דוגמה מן העת האחרונה הם דבריו של אייל ולדמן אשר אמר בראיון טלוויזיוני, כי הוא דורש מילדיו להחתים כל בן/בת זוג על הסכם ממון, אחרת ינושל מן הירושה. דבריו מובנים לאור מקרים רבים בהם נתקלתי במהלך הקריירה כעו"ד. לדוגמה: הורים העבירו מאות אלפי שקלים לבני זוג לשם רכישת דירה, כחודש לפני שהאישה הגישה לביהמ"ש לענייני משפחה תביעות נגד הבעל. משהכסף הועבר ללא הסכם הלוואה וללא כל תנאי, נקבע כי יש לחלקו בין הצדדים שווה בשווה. מי שמבקש לתכנן את העתיד, מגיע/ה למשרדנו ואנחנו דואגות להדריך אותו ולכתוב הסכמים מתאימים, אשר לעת גירושין ישאירו את הרכוש ואת הכספים, אצל מי שהם יועדו לה/לו מלכתחילה".

מה לדעתכם השינוי הדחוף ביותר שמצריך התייחסות כיום מצד המחוקק בתחום דיני המשפחה?

לימור חלימי: "השינוי הדחוף והקריטי ביותר בעיני הוא יצירת רפורמה מקיפה בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, הידוע בקרב הציבור כ'חוק גישור חובה'. החוק נולד מתוך כוונה מבורכת להוריד את מפלס הלהבות בין בני זוג ערב פרידה או גירושין, אך ברבות השנים הוא הפך לצוואר בקבוק שמנוצל לרעה. אמנם, החוק מאפשר פנייה לערכאות לקבלת סעדים דחופים וזמניים בתקופת עיכוב ההליכים, אך בפועל, הגדרת ה'דחיפות' מצומצמת מאוד, ותקופה זו מנוצלת לא פעם על ידי הצד החזק כלכלית לטקטיקות שחיקה, הברחת נכסים מתוחכמת או יצירת עובדות בשטח, בעוד הצד השני מתקשה לקבל מענה שיפוטי מקיף בזמן אמת. לשיטתי, המחוקק חייב להתערב כדי לאזן מחדש את יחסי הכוחות. התיקון הנדרש בעיני אינו ביטול הגישור, אלא הפיכתו לגמיש וחכם יותר: מתן שיקול דעת רחב בהרבה לבתי המשפט להחריג מהחוק מקרים של פערי כוחות קיצוניים, קיצור של תקופת ההמתנה, ובעיקר-יצירת מנגנון מהיר ויעיל לחשיפת נתונים פיננסיים כבר בשלב הראשון. רק כך החוק יגן באמת על התא המשפחתי ברגע המשבר ויצמצם את חוסר הוודאות והשחיקה הכלכלית והנפשית".

רבקה שורץ: "בעיניי, השינוי הדחוף ביותר הוא קיצור משמעותי ומעוגן בתקנות, של משך ניהול ההליכים בדיני משפחה. הזמן הוא הגורם ההרסני ביותר בסכסוכים משפחתיים. ככל שההליך מתמשך, כך העמדות מתקבעות, האמון נשחק, הילדים נפגעים והפתרון הופך קשה יותר. לא פעם, עד שנקבע קדם המשפט הראשון, המשבר כבר העמיק משמעותית. אני מאמינה שהצלחתו של ההליך המשפטי אינה נמדדת רק באיכות פסק הדין, אלא גם בעיתוי שלו. גם ההכרעה הצודקת ביותר עלולה להגיע מאוחר מדי. לכן הייתי רוצה לראות הרחבה של מנגנונים שמקדמים טיפול מהיר בסכסוכי משפחה, בדומה לרוח העומדת בבסיס נוהל נשיא בתי המשפט בענייני מוגנות קטינים: זיהוי תיקים המחייבים קדימות, קיצור לוחות זמנים ומתן מענה כשהמשבר עדיין ניתן לריפוי. בסופו של דבר, בדיני משפחה, לא די שהניתוח יצליח, צריך גם שהמטופל יישאר בחיים והמטרה אינה רק להכריע בסכסוך, אלא לעשות זאת בזמן שעוד נותרה משפחה להציל".

יוסף גביזון: "הצורך הדחוף ביותר כיום הוא רפורמה מקיפה ויסודית בחוק הירושה, שנחקק בשנת 1965 ואינו תואם עוד את מציאות החיים המודרנית. החוק הקיים מפגר מאחור בארבעה היבטים מרכזיים: אופן עריכת צוואה בוידאו\ דיגיטלי\ בטלפון (במיוחד לאור המלחמה), המבנה המשפחתי החדש, נכסים דיגיטליים ומורכבות פיננסית. המציאות שבה אנשים מנהלים פרק ב' ו-ג', מולידים ילדים במבנים משפחתיים מגוונים או חיים בזוגיות ללא נישואין (ידועים בציבור), מייצרת אינספור לאקונות משפטיות שמובילות להתדיינויות קשות וממושכות בבתי המשפט.

בנוסף, המחוקק חייב להסדיר בדחיפות את מעמדם של נכסים דיגיטליים (מטבעות קריפטוגרפיים, חשבונות מסחר דיגיטליים וקניין רוחני ברשת) ואת היכולת להתנות תנאים כלכליים מורכבים בצוואות. הצעות חוק לתיקון חוק הירושה מונחות על שולחן הכנסת כבר שנים; הגיעה העת להשלים את החקיקה כדי להתאים את המשפט למאה ה-21 ולמנוע מראש סכסוכים קורעי משפחות".

יעל גיל: "קיימים ארבעה שינויים חשובים ביותר אשר דורשים התייחסות מצד המחוקק. הראשון הוא ביטול חזקת גיל הרך. מאז שנת 2003, פעלתי באופן ציבורי (כתבתי מאמרים רבים, ארגנתי כנסים, הרציתי, השתתפתי כולל נאומים בועדות הכנסת, קיימתי ישיבה עם מי שהיתה שרת המשפטים אילת שקד, אליה הגעתי עם פרופ' שניט ועם כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי זצ"ל), בנושא ביטול "חזקת הגיל הרך" ועוד. שינוי החקיקה המבוקש הנו, מחיקת החזקה מספר החוקים וקביעת ברירת מחדל חוקית, כך שבהתאם לטובת הילד הספציפי, תהיה אחריות הורית משותפת של שני ההורים על ילדיהם מרגע הפירוד ביניהם. יש בכך חשיבות חברתית עליונה. הגיעה העת, שעפ"י חוק, יתממש שוויון מגדרי במדינת ישראל. אב יהיה חייב להכיר בחובותיו ההוריות כלפי ילדיו ולא רק דרך הארנק ואם תוכל לפתח קריירה ולשלב בין קריירה לבין אימהות. כשדברים יעוגנו בחקיקה, יתרחש גם שינוי חברתי ומהותי, מה שיהיה התווית דרך חשובה גם לדורות הבאים. השינוי הנדרש הנו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות משנת 1962 שלא השתנה עד היום, למרות דו"ח שניט שהוגש בשנת 2011 לשר המשפטים דאז. השני הוא שינוי בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות). לפי החקיקה והפסיקה שהיתה קיימת, בתי המשפט היו משיתים את מלוא תשלום דמי המזונות על האב, בלי להתחשב בזמני השהות שלו עם הילדים ובמצבו הכלכלי. החקיקה לא השתנתה עד היום, למרות דו"ח שיפמן שהוגש בשנת 2012 לשר המשפטים. ביולי 2017, בהעדר חקיקה הולמת ומשהמצב היה בעייתי ביותר, נתן בית המשפט העליון פסיקה בבע"מ 919/15, אשר שינתה את המצב באופן חלקי. ביהמ"ש העליון נאלץ להחליף את המחוקק, על מנת לאפשר לצדק ולהגינות, להוות תשתית לקביעת מזונות הולמים ולהתאים את הדין, למציאות המשפחתית העכשווית. מן הראוי לשנות את החקיקה כך שלא יקבעו עוד מזונות על פי מגדר, אלא בהתאם לזמני שהות - לטיפול דה פקטו בילדים, כושר ההשתכרות האמיתי של ההורים ומצבם הכלכלי. המטרה היא ליצור ביטחון כלכלי עבור הילדים, כזה שלא פוגע במי מן ההורים, על מנת שלא יווצר בית עשיר ובית עני. השלישי הוא קביעת האפשרות להינשא בנישואים אזרחיים במדינת ישראל לכולם. במדינה שמכבדת את זכויות הפרט וכל אזרח הוא שווה זכויות וחובות, מגיע לכלל האזרחים להינשא גם בנישואין דתיים וגם בנישואין אזרחיים כרצונם, כפי שהדבר מקובל במדינות ליברליות ונאורות. הרביעי הוא חקיקה מיוחדת לעניין הניכור ההורי. נושא חמור מאוד הפוגע פגיעה אנושה לאורך שנים בילדים ובהוריהם".