איך המשטרה מנהלת קמפיין תקשורתי נגד חשודים?

לפני שבועות מספר, עוד לפני שהוגש כתב אישום, כבר ידע הציבור הישראלי הכול: שם החשוד, פרטי החקירה, תמונות ממעצרו ואפילו ציטוטים מחקירתו במשטרה. מצלמות חיכו לרכב המשטרה בשעת בוקר מוקדמת, כתבים דיווחו "מבפנים" על מהלכי החקירה, ופרשנים משפטיים כבר הכריעו, על מסך הטלוויזיה, בשאלת אשמתו. כל זאת, כאשר בית המשפט טרם קיים אף דיון. זהו תיאור מוכר, וההולך ומחריף בשנים האחרונות: ההליך הפלילי בישראל מתנהל, לעיתים קרובות מדי, במקביל בשתי זירות - באולם בית המשפט ובאולפני התקשורת, רק שעוד לא ברור – מי משפיע על מי?

זה כבר לא חשש תאורטי – אלא מציאות חיינו

במשרדנו ייצגנו לאחרונה נאשמת בתיק סחר בסמים, ועוד בטרם הספקנו לקבל את חומר החקירה המלא, כבר שידרו כלי תקשורת קטעי וידאו ממעקב סמוי שנוהל אחריה, תמונת פנים שלה, וצילומים של "סמים שנתפסו" לכאורה בדירתה - כשהכיתוב שליווה את הפרסום כבר קבע, בלשון עובדתית ונחרצת, שמדובר בסוחרת סמים. חלק מהחומרים הללו לא הועברו כלל לידי ההגנה. זו לא תקלה טכנית ולא "דיווח עיתונאי" מקרי, זהו מסר מכוון: המשטרה בחרה למי היא מוסרת מידע, מתי, ובאיזו מנה - וההחלטה הזו נעשתה כדי לצייר תמונה של אשמה עוד לפני שהתנהל הליך משפטי, ולא כדי לשרת שום אינטרס חקירתי לגיטימי.

צריך לקרוא לדברים בשמם: כאשר גוף חקירה מוסר לתקשורת חומר רגיש בטרם מסירתו להגנה - הוא מנהל קמפיין. המטרה היא לגייס את דעת הקהל כבורג נוסף בלחץ על ההליך המשפטי: לחץ על הפרקליטות שלא לוותר, לחץ על בית המשפט שלא להקל, ולעיתים אף לחץ פסיכולוגי על הנאשם עצמו ועל משפחתו, עוד לפני שנשמעה מילה אחת בבית משפט .

מסיבות עיתונאים ומעצרים לפני מצלמה

התופעה אינה מסתכמת בהדלפות פרטניות. מסיבות עיתונאים של גורמי אכיפה, בהן מוצגים ממצאי חקירה כעובדה מוגמרת ולעיתים בליווי הבעות סיפוק גלויות, והזמנת צלמים למעמד המעצר עצמו אינן משרתות שום מטרה מבצעית. אדם שטרם הורשע, ולעיתים אף טרם נחקר כדין, מוצג לציבור כפות ומובל, כשתמונתו נותרת ברשת לנצח - גם אם בסופו של דבר יזוכה או שהתיק ייסגר מחוסר ראיות. זו הפקה תקשורתית, לא צורך חקירתי, שנועדה אך ורק לחזק את תדמית המשטרה על חשבון כבוד האדם וזכויות החשוד.

חזקת החפות כקורבן השקט

חזקת החפות אינה סיסמה משפטית ריקה - זהו עיקרון יסוד שעוגן חזור ושוב בפסיקת בית המשפט העליון, ולפיו אדם ייחשב חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר, בהליך תקין. כאשר התקשורת, בשיתוף גורמי חקירה, ממסגרת חשוד כאשם עוד לפני שהוגש כתב אישום - כפי שקרה במקרה שתיארתי - נוצרת אווירה ציבורית שקשה מאוד לבטל, גם אם בהמשך יתברר שהראיות רעועות או שהחקירה נגועה בפגמים חמורים. שופטים הם בני אדם החיים בתוך אותה חברה שצרכה את הכותרות; עדי תביעה חשופים לאותו סיקור; ולעיתים אף גורמים מקצועיים נוספים בהליך מושפעים - במודע או שלא במודע - מהתמונה שכבר צוירה. זהו נזק אשר משפיע ישירות על תוצאת המשפט.

אין באמור לעיל קריאה להגבלת חופש העיתונות - ציבור דמוקרטי זקוק לפיקוח על גופי אכיפה. אך יש הבדל מהותי בין סיקור עיתונאי המבוסס על מקורות גלויים, לבין שיתוף פעולה שיטתי שבו גוף חקירה מזין את התקשורת בחומר סודי כדי לנהל את דעת הקהל במקביל להליך - ולעיתים אף להקדים אותו.

מאת עו"ד בן מעוז, בן מעוז ושות' – חברת עורכי דין