בגיל 85 ולאחר ניסיון מפואר בתחום הנדל"ן, אבי בן אברהם, יו"ר חברת צמח המרמן, עדיין קם בכל בוקר ויוצא לשטח. "לפעמים אני לא מאמין לעצמי, המוח לא תופס שהגוף הוא לא מה שהיה פעם", הוא משתף לאחר שקיבל את פרס מפעל חיים בטקס מצטייני הנדל"ן של duns 100 מבית דן אנד ברדסטריט ומדגיש, "אין עבודה שאני לא מגיע אליה. אני מסייר כל יום בבניינים, רואה איפה מתעוררות בעיות ופועל כדי לתקן אותן. הסיפוק גדול מאוד".
הטקס מבית d&b (דן אנד ברדסטריט) התקיים בכנס עיר הנדל"ן באילת ואת הפרס העניקו לבן אברהם שר הבינוי והשיכון זאב אלקין, יו"ר ובעלים של d&b דורון כהן וסמנכ"ל המכירות והשיווק של d&b אריאל שרייבר. "לפני כחודש הבן שלי התקשר לספר לי על הזכייה וכל כך התרגש שהתקשה לדבר. לא הבנתי מה רוצים ממני בהתחלה, 'פרס מפעל חיים? על איזה מפעל חיים'?", הוא משתף. ערב הענקת הפרסים, שנחשבים ל"פרסי האוסקר" של ענף הנדל"ן בישראל, הצליח לרגש אפילו אותו: "זה היה מקסים ומאוד מרגש. אני מודה לכל מי שהצביע".
הסיפור של בן אברהם מתחיל במבצע קדש. "שירתתי בחיל התותחנים במהלך המלחמה והמצרים תקפו את הכח שלי. עד לאותו רגע החלום שלי היה ללמוד רפואה, אבל אחרי שראיתי את כל הוואדי מכוסה בפצועים ובגופות, הבנתי שרפואה זה לא בשבילי", הוא נזכר. נדרשה עוד תפנית קצרה בסיפור חייו כדי שהוא יבין שהוא שייך לתחום הבנייה: "התחלתי ללמוד הנדסה כימית בגיל 21, שם הכרתי את אשתי, אבל אחרי חצי שנה הבנתי שקריאה בספרים באנגלית זה לא בשבילי, כשיש לי רקע של בניין במשפחה".
לאחר השלמת לימודי בניין בטכניון, הוא קיבל החלטה נועזת. "טסתי לעבוד בתכנון בשוויץ. אני עד היום לא מבין מאיפה היה לי האומץ לטוס למדינה זרה, כשאני בקושי דובר את השפה ובקושי שולט בהנדסה", הוא משתף ומרחיב, "אחרי הלימודים הגעתי לשם ונתנו לי לתכנן גשר מבטון על אוטוסטרדה. זו עבודה שבישראל נותנים למשרדים הכי רציניים. במשך חצי שנה לא ישנתי בלילה כי לא הייתי בטוח שאני צודק".
אחרי שהיה שותף בבניית בתי מלון, בתי מסחר ומבנים אחרים, הוא נקרא לחזור לישראל. "בתום שנתיים קראו לי לארץ כדי לסייע למשפחה שלה. היה לי מאוד קשה לעזוב, הם הציעו לי הרים וגבעות מבחינת המשכורת והתפקיד", הוא מספר, "אמרתי להם שאין ברירה. אם זה לא היה קשור במשפחה שלי, הייתי נשאר".
הוא חזר לארץ ב-1964 והחל לעבוד כמהנדס ראשי בעבור החברה שבנתה את הטכניון. "הגעתי לתפקיד בלי ניסיון בביצוע, כי עד אז עבדתי רק בתכנון. למרות זאת, לא פחדתי", הוא משתף, "בניתי את הספרייה, את בניין ההנדסה החקלאית ומבנים נוספים".
אחרי מלחמת ששת הימים, במסגרתה נלחם בשורות חיל התותחנים, הוא קיבל הצעה נוספת. "מהנדס שהכרתי פגש אותי ברחוב ואמר לי שמשרד הביטחון מחפשים מהנדסים בנרות. הלכתי אתו לפגישה ותוך 5 דקות החתימו אותי על חוזה לא רע", הוא מספר ומרחיב, "למעשה, לאחר שעבדתי כמתכנן וכאיש ביצוע, הפכתי למפקח. הייתי מפקח על עבודות הבינוי של מחנות צה"ל".
ב-1969 המשפחה קראה לו לדגל. "החותן שלי, המרמן, ביקש שאעזור למשפחה בחברת הבנייה. הודעתי למשרד הביטחון שאני עוזב, ושוב הבטיחו לי הרים וגבעות, אבל אמרתי להם שזאת המשפחה שלי", הוא נזכר. במשך כ-30 שנה הוא היה שותף בבניית תעשיית הכימיקלים בחיפה ובבניית ווילות.
במהלך הדרך הצטרף אליו גם בנו, רן. "אני עובד אתו בערך 30 שנה ומעולם לא היה לנו ויכוח, ולו הקטן ביותר", הוא מספר, "למדתי איך להתנהג ולעבוד עם ילדים שצעירים ממך". ב-1996 רן הציע לו להצטרף לחברת צמח, ומשם הוקמה חברת צמח המרמן: "הכרתי את חיים פיגלין, מנכ"ל צמח, ונוצרה בנינו כימיה. קיבלנו מספר פרויקטים גדולים, בין היתר יחד עם חברת דניה בחיפה, ולאט לאט התחלנו לגדול".
מאז, השאר היסטוריה. "חברת צמח המרמן גדלה לחברת ביצוע. ביצענו מספר רב של פרויקטים גדולים עם שותפויות. בנינו, בין היתר, מגדל בנווה צדק יחד עם משפחת ברונר ופרויקט גדול של קניון בכניסה לבית שמש עם מאות דירות צמודות", הוא מספר ומדגיש, "האווירה עם השותפים תמיד הייתה כל כך נעימה. יש לנו גישה מיוחדת ולא מתנשאת. חוות הדעת תמיד הייתה טובה לשני הצדדים". במהלך השנים הוא גם מילא תפקידים ציבוריים משמעותיים, בין היתר כחבר בהתאחדות הקבלנים ובנשיאות התאחדות בוני הארץ. "תמיד טוב להיות במרכז העניינים", הוא מודה.
העבודה היא שגרת חייו עד היום. "אני אוהב לשבת עם יזמים על פרויקטים בשלב התכנון המוקדם והגישה שלי היא שאם אני לא מוכן לגור בדירה מסוימת, מבחינתי היא לא טובה. עם הניסיון שלי אני יודע בדיוק מה מהנדס צריך לעשות, כי כבר עשיתי את כל הדברים האלו בעבר", הוא מסביר ומשתף, "אני מדבר על העבודה כל הזמן, גם בימי שישי. כשרן היה קטן, התחביב שלנו בשבת היה ללכת עם צינור מים ולהשקות בטון".
הוא רואה חשיבות גדולה באנושיות במקצוע. "עבדתי בעבר עם קבלן שעשה טעויות מקצועיות, ולמרות שאמרתי לו לאורך הדרך שהוא צריך לפעול אחרת הוא המשיך. יום אחד הוא התיישב אצלי במשרד ובכה. הוא קיבל פיצוי ואמר לי אלף פעמים תודה אחר כך", הוא מספר ומדגיש, "זה לא יקרה עם כל קבלן, אבל לפעמים צריך להיות גם עם נשמה".
למהנדסים צעירים בתחילת דרכם הוא ממליץ לצאת כמה שיותר לשטח. "בן אדם שמגיע לשטח צריך לעבור אימון וללמוד את הבניין. הוא לא יכול ליפול מספסל הלימודים, שם ישב עם עפרון ושרטוט, ישר לתוך משרה של מהנדס ביצוע ולתת הוראות", הוא מסביר וממליץ, " חשוב להסתובב כמה שיותר בזמן הלימודים בבניינים וללמוד מהשטח. ביום הראשון לעבודה חשוב לומר למנהל העבודה שאתה מוכן ללמוד כל דבר, ושאתה לא מנסה להתחרות אתו".