צריך לדעת ממי להתגרש -ובמיוחד איפה: כך בתי הדין הרבניים מעוותים את הלכות ביהמ"ש העליון בגירושין

חודשים בודדים חלפו מאז הרחבת סמכות בתי הדין הרבניים לדון גם בסוגיות גירושין ומזונות – וכבר נראה שהחששות היו מוצדקים: בישראל הולכת ומתגבשת מערכת משפט מקבילה שחורצת גורלות של משפחות שלמות. למעשה, רבנים, שחלקם אינם מחזיקים בידע הולם, פוסקים לגבי תשלום מזונות, חלוקת רכוש ודיני משפחה, והכל בהתאם להלכה היהודית. כבודה של ההלכה היהודית מונח במקומו, אך בלשון המעטה, היא לא בהכרח מתכתבת עם דיני המשפחה שגובשו בשנים האחרונות ונועדו לייצר הליכים מסודרים, הוגנים תוך הגנה על הזוג המתגרש וילדיו. התוצאה הישירה של כך היא הליכי גירושין מעוותים שמייצרים תקדימים משפחתיים. התוצאה העקיפה, שהולכת ומתבססת בשטח, היא התבססות של מערכת משפט שמקבילה לבתי המשפט למשפחה.

האינטרס קובע, לא המהות

במרץ האחרון, וחרף ביקורת ציבורית, אושר בכנסת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, המאפשר להם לדון גם בסכסוכים אזרחיים, וכן בסוגיית הנוגעות למזונות. בכך, היא הפכה את מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך לאקוטית יותר מתמיד: מספיק שאחד הצדדים מגיש את הבקשה ראשון לבית הדין הרבני – והתיק כולו יתנהל שם, ובהתאם להלכה היהודית.

מציאות זו יוצרת תופעה פסולה של "פורום שופינג" שבה הצדדים אינם מחפשים את הצדק המהותי, אלא את הערכאה שתעניק להם יתרון טקטי על בסיס הדין המיושם בה. כאשר המהות נדחקת מפני האינטרס הדיוני, הנפגעים העיקריים הם עקרונות השוויון וההגינות.

מדובר במצב שמוביל לאפליה, לחוסר אחידות משפטית ואף לפגיעה בוודאות המשפטית. בעוד שבבתי המשפט לענייני משפחה הפסיקה האזרחית והלכות בית המשפט העליון מנסות לקדם חלוקה מאוזנת יותר של נטל המזונות, בבתי הדין הרבניים קיימת אפשרות לפרש את הדין באופן שונה תוך הסתמכות רחבה יותר על הדין הדתי. כתוצאה מכך, עשוי להיווצר תמריץ לבחור את בית המשפט בהתאם לאינטרס המשפטי הרצוי ולא בהתאם למהות הסכסוך. למעשה, גם אם לכאורה הדבר תואם את הצורך המשפטי בתיק כזה או אחר ואף עשוי להיות לטובת צד מסוים, הרי שמדובר במקרה מעוות שמתעלם באופן יסודי מהדין הקיים.

התייעצות מקצועית בזמן הדיון

הפער המקצועי בולט במיוחד כאשר דיינים האמונים על הדין הדתי נדרשים להכריע בסוגיות של סדר דין אזרחי ודיני ראיות – תחומים הדורשים מיומנות והכשרה משפטית ספציפית. הצורך של בית הדין לעצור דיון כדי להיוועץ בגורמים חיצוניים בסוגיה בסיסית בדיני ראיות, כפי שחוויתי בייצוג בתיק לאחרונה, ממחיש את חוסר ההתאמה המובנה שבין הכשרת הדיינים לבין הסמכויות האזרחיות הרחבות שהוענקו להם.

בעת דיון בבית הדין הרבני, שבו ייצגתי את אחד הצדדים, הרבנים נתקלו בסוגיה משפטית שלא הכירו – סוגיה בדיני ראיות שמכיר כמעט כל עו"ד צעיר. באמצע הדיון הם פנו לגורמים המשפטיים שלהם על מנת לבאר את הנושא. רק לאחר התייעצות טלפונית, בעיצומו של הדיון, ניתן היה להמשיך בו.

להלן מתוך פרוטוקול הדיון שהתנהל שם:

מעבר לעובדה שמדובר בהתנהלות שרחוקה מלהיות מקצועית, מדובר בעדות ישירה לכך שלחלק מהרבנים, עם כל הכבוד, אין בהכרח את כל הידע הנדרש לפסוק בעניינים כה רגישים והרי גורל עבור משפחות. בנוסף, ומתוקף כך שהרבנים כלל לא מכירים את דיני המשפחה המקובלים, הרי שזוהי הוכחה כואבת לכך שכבר עכשיו מתבססת מערכת משפט אלטרנטיבית שלא קשורה לחוק הקיים. דוגמה זו אף ממחישה כי הפער המקצועי אינו מסתכם רק בחוסר בקיאות בדין האזרחי, אלא מחלחל גם להיבטים המנהליים והטכנולוגיים של ניהול המערכת.

המידע בבתי הדין הרבניים בסכנת מחיקה

נושא נוסף שראוי לתת עליו את הדעת הוא גם סוגיית המידע. לאחרונה פורסם בתקשורת כי מערכת המידע של בתי הדין הושבתה על רקע חוב כלפי חברת מייקרוסופט. על פי הפרסומים, אף קיים חשש לאובדן המידע (שכאמור כולל נתונים רגישים ואישיים) לנוכח החוב ומצריך, לכל הפחות, הסדרה שלו. לאחר מכן, מן הראוי להסדיר את הנושא, לערוך בקרה לגביו ולהבטיח כי הנושא מתנהל בצורה שקופה, גלויה – וכאמור מוסדרת.

מדיניות אחידה

הפתרון אינו יכול להיות טלאי על גבי טלאי. הגיעה העת לאמץ קודקס אזרחי אחיד לדיני משפחה, שיחייב את כל הערכאות בישראל. חוק אחיד יבטיח כי זכויותיהם של בני זוג וילדיהם לא יהיו תלויות ב'מזל' של זהות הערכאה הדנה, אלא בעקרונות של צדק, שוויון וטובת הילד. רק אחידות משפטית תמנע את עיוות הדין ותשיב את האמון במערכת המשפט בענייני משפחה

מאת עו"ד דקלה סומך קרם, מייסדת ובעלים, דקלה סומך קרם, משרד עורכי דין

***

כתבה שיווקית בחסות דקלה סומך קרם, משרד עורכי דין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.