צוואה או מבצע השפעה? הגיע הזמן לקריטריונים ברורים

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסל לאחרונה צוואה של אדם מבוגר, לאחר שקבע כי לא שיקפה את רצונו החופשי - אלא הייתה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצד אחייניתו ומצד חברו של בנו. לכאורה, מדובר בעוד פסק דין העוסק בסכסוך ירושה אולם הוא מציף תופעה מטרידה בהרבה: הניסיון להשתלט על ירושתו של אדם אינו מתחיל לאחר מותו ואפילו לא במעמד חתימת הצוואה. הוא מתחיל בעודו בחיים, וכשהוא לא בהכרח מסוגל להגן על עצמו. למעשה, פסק הדין עוסק בשאלה מהותית וחשובה במיוחד: כיצד נוצרת השפעה בלתי הוגנת, ובעיקר עד כמה נדרשים קריטריונים ברורים להגדרה שלה ולא הסתמכות על שיקול דעת של שופט כזה או אחר, מדויק ככל שיהיה.

במקרה שנדון, בית המשפט הצליח לראות את התמונה במלואה. המנוח, שסבל מדמנציה קלה, אפשר במשך שנים לחברו של בנו ולבני משפחתו להתגורר בדירת שני החדרים שברשותו. הוא עצמו חי בחדר קטן, שהיה עמוס בקופסאות ובחפצים שלהם. בהמשך, כשהפך תלוי בהם בניהול ענייניו האישיים והכספיים, הוא חתם על צוואה שהורישה להם את דירתו. בית המשפט לא הסתפק בבחינת הצוואה עצמה. הוא בחן את מערכת היחסים שנוצרה לאורך השנים, את התלות שהלכה והעמיקה, את המעורבות של הנהנים בעריכת הצוואה ואת מכלול הנסיבות, והגיע למסקנה כי הצוואה לא ביטאה את רצונו של המנוח אלא את רצונם של מי שהשפיעו עליו.

לא ליפול "בין הצוואות"

עם זאת, לא בכל מקרה משפטי ניתן להגיע למסקנה כזו. השפעה בלתי הוגנת מתחילה הרבה לפני הצוואה. במקרים רבים מדובר בתהליך הדרגתי: אדם מבוגר נעשה תלוי באדם אחר לצורך ניהול חייו, והוא אף מעניק לו גישה לחשבון הבנק, לטלפון הנייד ולאמצעים דיגיטליים. במידה רבה, אותו קרוב הופך להיות איש הקשר היחיד בינו לבין העולם. אין בכל פסול, אך באותה נשימה עשויה להיווצר כאן מערכת יחסים של תלות ושליטה שעשויה גם להשפיע על שיקול דעתו של האדם המבוגר ולהשפיע על צוואתו ואופן חלוקת ירושה כזו או אחרת.

לכן, הראיות החשובות ביותר אינן תמיד נמצאות בצוואה. הן נמצאות במה שקדם לה ובשינויים ההדרגתיים שבוצעו מרגע ההידרדרות של אותו אדם. במקרים רבים, רק בחינה של אותה תקופה מאפשרת להבין האם מדובר בסיוע לגיטימי לאדם מבוגר או בניצול של חולשתו. בנקודה הזו עשוי להיווצר פער שראוי לתת עליו את הדעת: כיום אין אמות מידה ברורות בשאלה מתי נכון לאפשר ליורשים לעיין בהתנהלות הכספית של המנוח בתקופה שקדמה לפטירתו. בתי המשפט מפעילים כאמור שיקול דעת אך בהעדר קווים מנחים וברורים, מקרים רבים עשויים ליפול בין הכיסאות – או ליתר דיוק, בין הצוואות.

אין פירוש הדבר שיש לאפשר לכל יורש לפתוח באופן אוטומטי את חשבונות הבנק של אדם שנפטר. הזכות לפרטיות היא זכות יסוד, והיא אינה מתבטלת עם המוות. מנגד, גם אי אפשר להתעלם מהמציאות. כאשר קיימות אינדיקציות ממשיות לכך שאדם סבל מירידה קוגניטיבית ומתלות מובהקת בניהול שגרת חייו. במקרים כאלה, צריכה להיות לבית המשפט אפשרות ברורה לבחון גם את מה שקדם לה. בהתאם לכך, נדרשים קריטריונים ברורים לבחינת ההתנהלות הכספית של המנוח בתקופה שלפני פטירתו. כך, יוכל בית המשפט לתת מענה נכון כאשר עולה חשד ממשי שהצוואה אינה משקפת את רצונו החופשי של המצווה.

הדרך חשובה לא פחות מהצוואה

פסק הדין הזה הסתיים בפסילת הצוואה, אך הלקח העולה ממנו רחב הרבה יותר. אם נמשיך לבחון רק את המסמך שעליו חתם אדם בסוף חייו, נפספס לא פעם את הסיפור האמיתי. במקרים רבים, ההשתלטות על הירושה כבר הושלמה הרבה לפני שהצוואה נכתבה. דווקא משום כך, מערכת המשפט זקוקה לכלים שיאפשרו לה לבחון לא רק את הצוואה עצמה, אלא גם את הדרך שהובילה אליה.

מאת עו"ד רות דיין וולפנר, מייסדת ובעלים, רות דיין - משרד עורכי דין

***

כתבה שיווקית בחסות רות דיין - משרד עורכי דין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.