למה רוב תביעות הרשלנות הרפואית בישראל מסתיימות בפשרה ולא בפסק דין?

הבחירה בפשרה אינה בהכרח הודאה בטענות התביעה או ויתור על זכויות. במקרים רבים מדובר בהחלטה מושכלת שנועדה לצמצם סיכונים, לקצר הליכים ולהעניק לצדדים ודאות רבה יותר ביחס לתוצאה.

גם נתונים שפורסמו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצביעים על כך שחלק משמעותי מהתשלומים בתביעות רשלנות רפואית נגד מוסדות רפואיים ממשלתיים משולם במסגרת הסכמי פשרה ולא בעקבות פסקי דין. בנוסף, לפי נתוני הנהלת בתי המשפט שנסקרו באותו דו"ח, בין השנים 2010–2016 הוגשו למעלה מ־10,000 תביעות אזרחיות בתחום הרשלנות הרפואית נגד מוסדות רפואיים בישראל.

הסיכון שקיים בכל תביעת רשלנות רפואית

אחת הסיבות המרכזיות לכך שתביעות רבות מסתיימות בפשרה נעוצה בקושי הראייתי המובנה בתביעות רשלנות רפואית.

על פי דיני הנזיקין, התובע אינו נדרש רק להוכיח שנפגע. עליו להוכיח כי הצוות הרפואי חרג מסטנדרט הטיפול הסביר וכי קיים קשר סיבתי בין אותה התרשלות לבין הנזק שנגרם לו.

במילים אחרות, גם אם מתעורר חשד ממשי להתנהלות רפואית לקויה, אין בכך כשלעצמו כדי להבטיח פיצוי. בית המשפט יבחן האם הנזק נגרם כתוצאה מאותה התרשלות או שמא היה מתרחש גם בלעדיה בשל מחלת רקע, מצב רפואי קודם או גורם אחר.

הקושי הזה מוביל לא פעם להערכות סיכון מצד שני הצדדים.

מנגד, גם הנתבעים, בתי חולים, קופות חולים וחברות ביטוח, אינם מנהלים כל תיק עד לפסק דין. אף אם הם סבורים כי הטיפול שניתן היה תקין וכי לא נפלה כל התרשלות, עליהם להביא בחשבון את חוסר הוודאות המובנה בכל הליך משפטי, את האפשרות שבית המשפט או מומחה מטעמו יגיעו למסקנות שונות, את משך ההתדיינות הצפוי ואת העלויות הכרוכות בניהול ההליך.

במקרים רבים, ההחלטה להגיע לפשרה אינה משקפת הודאה באחריות או הכרה בטענות התביעה, אלא הערכת סיכונים מושכלת של שני הצדדים באשר לתוצאה האפשרית של ההליך. לעיתים, גם כאשר כל אחד מהצדדים מאמין בצדקת עמדתו, הוא יעדיף ודאות יחסית בדמות הסכם פשרה על פני הסיכון הכרוך בהכרעה שיפוטית שתתקבל רק שנים לאחר מכן.

איחור באבחון מחלה נדירה והקושי להוכיח את מלוא הנזק

באחד המקרים שטופלו על ידי משרדנו נטען כי במשך כשנתיים לא אובחנה קדחת Q בגופו של מטופל, אף שבוצעו בדיקות מעבדה ייעודיות לאיתור המחלה ואף התקבלו ממצאים חיוביים. לפי הנטען, כתוצאה מהאיחור באבחון נגרמו למטופל פגיעות משמעותיות בלב ובכליות.

אלא שבמהלך השנים שלאחר מכן נפטר המטופל מזיהום שלא היה קשור לכאורה לאירועים שבמוקד התביעה. נסיבות אלה העלו שאלות מורכבות ביחס להיקף הנזק שניתן לייחס לאיחור באבחון ולשיעור הפיצוי שהיה עשוי להיפסק לו אילו התיק היה מוכרע בפסק דין.

בסופו של דבר הסתיים ההליך במסגרת גישור בפיצוי של כ־630 אלף שקל.

מקרים מסוג זה ממחישים מדוע לעיתים גם תובע שמאמין בצדקת תביעתו יעדיף ודאות יחסית על פני הסיכון הכרוך בניהול הליך מלא עד לפסק דין.

לא רק כסף: המחיר של ניהול הליך משפטי מלא

תביעות רשלנות רפואית הן מן ההליכים המורכבים והארוכים ביותר במערכת המשפט האזרחית.

לרוב הן כוללות איסוף תיעוד רפואי רב, חוות דעת של מומחים רפואיים, חקירות נגדיות ולעיתים גם מחלוקות מקצועיות עמוקות בין מומחים מתחומים שונים.

מלבד העלויות הכספיות, ההליך כרוך לא פעם בעומס נפשי משמעותי על התובעים ובני משפחותיהם. כאשר מדובר בפגיעה קשה, אובדן כושר עבודה, נכות או אובדן של אדם קרוב, עצם ניהול ההליך עלול להאריך את ההתמודדות הרגשית במשך שנים.

הסכם פשרה מאפשר במקרים רבים לקבל פיצוי מוקדם יותר, להימנע מחלק ניכר מההליך הראייתי ולצמצם את חוסר הוודאות שמלווה את ההמתנה להכרעה.

היקף התביעות והעלויות הכרוכות בהן אינו משפיע רק על הצדדים להליך, אלא גם על מערכת הבריאות והמערכת הציבורית. דו" מבקר המדינה עסק לאורך השנים בעלייה בהיקף תביעות הרשלנות הרפואית ובהשלכותיהן הכלכליות.

כך מתנהל המשא ומתן מאחורי הקלעים

קיימות מספר דרכים שבאמצעותן ניתן להגיע להסכם פשרה.

האפשרות הראשונה היא משא ומתן ישיר בין הצדדים ועורכי הדין לרשלנות רפואית המייצגים.

אפשרות נוספת היא הליך גישור, שבמסגרתו צד שלישי ניטרלי מסייע לצדדים לבחון את הסיכונים והסיכויים בתיק ולנסות להגיע להסכמות. במקרים רבים משמשים כמגשרים שופטים בדימוס או עורכי דין בעלי ניסיון רב בתחום הרשלנות הרפואית.

דרך נוספת היא הגשת תחשיבי נזק לבית המשפט וקבלת הערכה בלתי מחייבת לגבי טווחי הפיצוי האפשריים. לא אחת הערכה זו משמשת בסיס להמשך המשא ומתן ולהשגת פשרה.

חשוב להדגיש כי גם כאשר בית המשפט מציע לצדדים מתווה פשרה, איש מהם אינו מחויב לקבלו.

דוגמאות מהשטח: כשהמחלוקת המשפטית יוצרת אי ודאות

מטופל ששוחרר מאשפוז כפוי וקפץ למותו למחרת

במקרה אחר שטופל על ידי משרדנו נטען כי צעיר בשנות ה־20 לחייו הגיע לחדר המיון הפסיכיאטרי כשהוא במצב מאני־פסיכוטי, לאחר שהוצאה בעניינו הוראת בדיקה כפויה.

לפי הנטען, למרות הנתונים שעמדו בפני הצוות הרפואי וההמלצה לאשפוז כפוי, המטופל שוחרר לביתו. למחרת קפץ אל מותו ממרפסת ביתו.

התביעה העלתה שאלות מורכבות הנוגעות להערכת מסוכנות, חובת הפיקוח של הצוות הרפואי והקשר הסיבתי בין ההחלטה לשחרר את המטופל לבין מותו.

גם תיק זה לא הגיע להכרעה שיפוטית מלאה והסתיים במסגרת הליך גישור בפיצוי של כ־1.2 מיליון שקל.

על מה חשוב להסתכל לפני שחותמים על הסכם פשרה?

לצד היתרונות שבפשרה, חשוב לבחון בקפידה את תנאי ההסכם.

לפני חתימה על הסכם פשרה חשוב לבחון לא רק את סכום הפיצוי אלא גם שאלות נוספות, ובהן אופן תשלום הכספים, השפעת תגמולים מגורמים אחרים כגון המוסד לביטוח לאומי, ניהול כספי הפיצוי כאשר מדובר בקטין, וכן הוראות סודיות וסילוק סופי של טענות.

לסעיף הסופיות חשיבות מיוחדת. בדרך כלל משמעותו היא שלאחר קבלת הפיצוי לא ניתן יהיה לשוב ולהגיש תביעה נוספת בגין אותם אירועים, גם אם בהמשך יתגלו נסיבות חדשות או תחול החמרה במצב הרפואי.

לכן, לפני חתימה על הסכם פשרה, חשוב להבין לא רק את סכום הפיצוי המוצע אלא גם את המשמעות המשפטית הרחבה של ההתחייבויות הכלולות בו.

פשרה אינה בהכרח פשרה על הצדק

הציבור נוטה לעיתים לראות בפשרה ויתור או פתרון ביניים שנובע מחולשה של אחד הצדדים. בפועל, המציאות מורכבת יותר.

בתביעות רשלנות רפואית קיימים לא פעם קשיים ראייתיים, מחלוקות רפואיות ושאלות משפטיות מורכבות שקשה לחזות כיצד יוכרעו בבית המשפט. במצבים כאלה, הסכם פשרה עשוי לשקף הערכת סיכונים ריאלית של שני הצדדים ולא בהכרח פשרה על עצם הצדק.

עבור חלק מהנפגעים ובני משפחותיהם, פשרה מאפשרת לקבל פיצוי בתוך זמן סביר, להימנע מהליך משפטי ממושך ולהשיג ודאות במקום שבו תוצאת המשפט אינה מובטחת.

מאת רפאל אלמוג, עו"ד, מייסד ובעלים של רפאל אלמוג ושות', עורכי דין

***

כתבה שיווקית בחסות רפאל אלמוג ושות', עורכי דין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.