החגים מתקרבים: כך עושים חלוקה חכמה בזמני השהות בהורות משותפת

חגים בישראל הם לב ליבה של המשפחתיות, הם הזמן שבו המשפחות מתכנסות סביב שולחן חג, יוצאות לטיולים משותפים ומעצבות את זיכרונות הילדות שילוו את הילדים לאורך חייהם. כאשר ההורים גרושים, מצטרף אל ההתרגשות גם אתגר לא פשוט: איך מחלקים את זמני השהות של הילדים בצורה שתאפשר להם ליהנות משני עולמות מבלי להיקלע למתח או לתחושת קרע? אחת הטעויות הנפוצות היא חלוקה טכנית בלבד של ימים, מתוך רצון "שיהיה שוויוני". אלא שמה שנראה לכאורה צודק על הנייר, עלול ליצור עבור הילדים חוויה של ניתוק וחוסר רצף דווקא ברגעים המשמעותיים ביותר.

בפועל, הניסיון מלמד שדווקא חלוקה של ערב חג וחג עם הורה אחד, ולאחר מכן חצי מחול המועד עם אותו הורה ורק אז מעבר לחצי השני של חול המועד וחג הסיום עם ההורה השני – היא הדרך שמשרתת בצורה הטובה ביותר את טובת הילדים. כך נוצר לכל אחד מההורים רצף משמעותי שבו הוא יכול באמת להעניק לילדים תחושת בית ומשפחתיות, מבלי שהחג יהפוך לנסיעה מתישה בין שני בתים.

דמיינו למשל את ערב פסח. הילד יושב עם אמא או אבא בליל הסדר, שר שירים ומרגיש חלק ממשפחה. אם למחרת בבוקר צריך להעביר אותו לבית השני, הזיכרון מתערבב בתחושת מעבר מלאכותית, ולעיתים נוצרת תחושה של "לא סיימתי פה וכבר צריך להתחיל שם". כאשר הילד נשאר גם ביום החג עצמו עם אותו הורה, הוא זוכה לרצף של חוויה – גם ארוחת ערב חג וגם בוקר חג עם המשכיות של מסורת ובילוי רגוע. רק לאחר מכן, כשהוא כבר שבע חוויות, מגיע הזמן לעבור להורה השני כדי להמשיך את החג ולהרגיש שגם שם יש לו מקום משמעותי.

גם בחול המועד הגישה הזו חשובה. זהו זמן של טיולים, בילויים ופעילויות משפחתיות. אם ההורה מקבל רק יום פה ויום שם, קשה לבנות חוויה אמיתית: לא יוצאים לטיול רחוק, לא מתכננים לינה מחוץ לבית, הכול נשאר קצר, מקוטע ולעיתים מלווה במתחים. לעומת זאת, כאשר ההורה מקבל חצי חול המועד ברצף, הוא יכול לבנות תכנית מלאה עם הילדים, לצאת איתם לטיול ארוך, לשהות במלון או אצל קרובי משפחה, ולחזור הביתה עם תחושה של חופשה אמיתית. אחר כך הילדים ממשיכים לחצי השני עם ההורה האחר, וגם שם נהנים מרצף של פעילויות והרגשה שהיו בחופשה נוספת. בדרך הזו, במקום שחול המועד יהפוך לתחרות על כל יום, הוא הופך לשתי חוויות רצופות ונפרדות, שכל אחת מהן מעניקה לילדים תחושת בית וחיבור.

המשכיות חשובה גם בסוף החג. חגי ישראל לרוב נמשכים יותר מיום אחד, ובמיוחד בחגים שבהם יש "חג שני" או ימים נפרדים של שמחת תורה, חשוב לאפשר לכל הורה לחגוג עם הילדים רצף מלא ולא להרגיש שהחג נקטע באמצע. כך למשל, אם הילדים התחילו את ראש השנה עם אחד ההורים, הם ממשיכים איתו את יומו השני של החג ולא מתנתקים פתאום באמצע. אם הם התחילו את סוכות עם הורה אחד, הם ממשיכים איתו עד אמצע חול המועד ורק אז עוברים. ברגע שהסדר ברור ושניהם יודעים מראש מי מקבל את החצי הראשון ומי את החצי השני, נעלמים מקורות המתח.

מעבר לצד המעשי, יש כאן גם היבט רגשי עמוק. ילדים זקוקים ליציבות. המעבר בין בתים אמנם חלק משגרת חייהם של ילדים להורים גרושים, אבל בחגים, שבהם הרגש מועצם והמסורות משחקות תפקיד חשוב, המעברים צריכים להיות מצומצמים ככל האפשר. רצף יוצר ביטחון, רצף משרה תחושת שייכות. הילד מבין שגם אם ההורים נפרדו, כל אחד מהם מעניק לו חווית חג שלמה, ולא רק "חצי ארוחה".

גם להורים עצמם יש יתרון ברור בגישה הזו. במקום לריב על כל ערב חג בנפרד, יודעים מראש שהשנה אחד פותח את החג, נהנה מהערב והיום הראשון וגם מהחצי הראשון של חול המועד, בעוד השני מקבל את ההמשכיות של החצי השני והחג הבא. בשנה שלאחר מכן מתחלפים, וכך נשמר איזון הוגן. ברגע שיש הסכמה על מתווה כזה, נחסכים ויכוחים אינסופיים, וכל אחד מהצדדים יכול לתכנן את זמניו בשקט ובביטחון.

אין ספק שהפרידה בין הורים משנה את חוויית החגים, אבל היא לא חייבת לקלקל אותה. כשניגשים לנושא בגישה בוגרת ומבינים שהחגים הם של הילדים לא פחות מאשר של ההורים, אפשר לבנות חלוקה שמכבדת את כולם. חלוקה של ערב חג וחג ראשון להורה אחד, המשך בחצי הראשון של חול המועד, ולאחר מכן מעבר לחצי השני ולחג הסיום אצל ההורה האחר – היא חלוקה שמביאה בחשבון גם את הצרכים הרגשיים של הילדים וגם את הצרכים הארגוניים של ההורים.

הפסיקה מכירה בכך כי בחגים הילדים ישהו לסירוגין עם הורה אחד בשנה אחת ועם ההורה האחר בשנה לאחר מכן. על ההורים להסדיר ביניהם בהסכמה את חלוקת שהות הילדים בחגים. עקרון השוויוניות מלמד כי יש לקיים חלוקה שוויונית של חופשות וחגים, כך שחג שאותו יחגגו הילדים עם הורה אחד בשנה נתונה, בשנה העוקבת יחגגו אותו עם ההורה האחר. הסדרי שהות בחגים גוברים על הסדרי השגרה, וזאת משום חשיבותם הייחודית. ההורים מחויבים גם לשמור על קו תקשורת פתוח, זמין ומכבד, ולהימנע מחסימות הדדיות באמצעים הטכנולוגיים. במקרים קיצוניים שבהם לא מתגבשת הסכמה, בתי המשפט נוהגים להסתמך על חוות דעת של מומחים, תסקירים של עובדים סוציאליים או עדכונים של אפוטרופוסים לדין.

בדרך זו אפשר לראות בחג הזדמנות להראות לילדים שאפשר להתנהל בצורה רגועה וגם אחרי פרידה לשמור על ערכים של הוגנות, שותפות ואחריות הורית. ובעיקר, שאפשר להעניק להם חוויות ילדות מלאות ומשמעותיות, שיזכרו תמיד באהבה – לא משנה באיזה בית הם בילו בכל חג.

מאת עו"ד ליאת זך בעלים של חברת עו"ד, חברת עו"ד ליאת זך

כתבה שיווקית בחסות חברת עו"ד ליאת זך, הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.