רוע, נקמה והיכולת האנושית להשתנות

סכסוכים בין‑אישיים אינם מתרחשים רק במישור הרציונלי של אינטרסים, משאבים או מחלוקות עובדתיות. מתחת לפני השטח פועלים כוחות רגשיים עמוקים, הכוללים תחושות של פגיעה, עלבון, זעם ולעיתים רוע. לכוחות אלה יש אלמנט מפתה במיוחד והם עשויים להתבטא ברצון לנקמה, בשאיפה להשפיל את האחר או בהתעקשות על נרטיב שבו הצד השני מוצג כ"אויב" שעלינו להביס אותו. במאמר זה נבקש לבחון את הדינמיקה הרגשית המורכבת הזו, תוך התמקדות במושגי הרוע, הנקמה וההשפלה, ולנתח כיצד תהליכי גישור ובפרט הגישור הנרטיבי והגישור הטרנספורמטיבי מאפשרים התמרה של אינטראקציות הרסניות לכדי מערכות יחסים המבוססות על העצמה, הכרה הדדית והוגנות.

הפילוסוף עמנואל קאנט הציע כי הרוע הוא רדיקלי, כלומר מושרש בטבע האנושי. הוא ניסח מעין דרגות לרוע השורשי הזה, למשל רוע שקשור בחולשת הרצון כך שאנו יודעים שמוטב לפעמים לשמור מידע מסוים לעצמנו מאשר לרוץ ולספר לאחרים אבל עקב חולשת כוח הרצון אנחנו מוצאים את עצמנו יוזמים ברכילויות. דרגה חמורה יותר מתגלה בכך שאינטרסים זרים מתערבים בשיקול הדעת: אנחנו יודעים שזה נכון, צודק וראוי להגיד את האמת אבל לפעמים נעדיף לפגוע באחר, לשקר לו ולעוות את הדברים ולו כדי להשיג משהו. לבסוף, תיתכן דרגה של היפוך הלב – נקמה הופכת לצדק ועוול לחסד. ישנם עוד פילוסופים, אנשי דת ופסיכולוגים שתיארו כיצד הרוע טבוע בנו ומפתה, לוחש לנו לנהוג בדרכיו למשל במקרים של פגיעה בערך העצמי. התנהגויות אגרסיביות, נקמניות או משפילות נובעות לעיתים קרובות ממה שמכונה "פגיעה נרקיסיסטית" מצב שבו האדם חש שמעמדו, זהותו או כבודו נפגעו. במצב כזה, התגובה הזדונית מבקשת להשיב לאדם תחושת יציבות, חשיבות ושליטה.

הנקמה והפגיעה באחר, בהקשר זה, מבקשות להשוות מעין מאזן הכאב בין הצדדים, מתוך אמונה מוטעית שסבלו של האחר ירפא את הפצע הפנימי שלנו. בפועל, הנקמה יוצרת לולאת היזון חוזר המנציחה את הסכסוך, מעמיקה את הפגיעה ומרחיקה את הצדדים מהיכולת לייצר תיקון רגשי אמיתי. מעבר לכך, היא מונעת מאיתנו להתקדם בריפוי הפנימי שלנו, בלי קשר לצד השני. לא לחינם הבינו דמויות כמו סוקרטס וויקטור פראנקל כי אין להשיב בעוול על עוול. גם ההשפלה, המופיעה לעיתים כפעולה כוחנית, היא ביטוי לצורך עמוק בהכרה: בקשה סמויה שיראו את הכאב, שיבינו את עומק הפגיעה ושיחזירו לאדם את תחושת הערך שלו.

מכאן עולה שאלת 'הרוע' בסכסוך - האם זו התגלות מהות האדם או שמא סימפטום של מצב רווי-כאב ושל צורך שלא קיבל מענה. במובן הזה, מתבהר כי תפקיד הגישור והמגשר לאפשר מרחב שבו ניתן לזהות את השורשים הללו, לפרק אותם ולהמירם באינטראקציה בונה.

הגישור הנרטיבי: פירוק סיפור ה"אויב" בניית סיפור חדש

גישת הגישור הנרטיבי, שפותחה על ידי ווינסלייד ומונק, מציעה להבין סכסוכים כתוצר של סיפורים. אנשים מפרשים את המציאות דרך נרטיבים, ובתוך סכסוך נוטים לייצר סיפורים רוויי‑בעיה שבהם הצד השני נתפס כגורם מאיים, פוגעני או רע במהותו. כל צד תופס את "האחר" כאחראי לתוצאה השלילית, ועל כן מבנה את עצמו כקורבן ואת האחר כתוקף. מגשר נרטיבי מסייע לצדדים לפרק את הסיפור שבו הבעיה טמונה באדם ולעזור לצדדים לראות כי הכעס, הנקמה או ההשפלה הם בגדר תופעות שנכנסו למערכת היחסים או לסכסוך ואינם בהכרח מגדירים את האחר שיושב מולנו. הפרדה זו מאפשרת לצדדים להתאחד מול הדינמיקה ההרסנית, במקום להילחם זה בזה.

לאחר פירוק הסיפור הישן, נבנה נרטיב חדש המבוסס על ערכים של הוגנות, כבוד הדדי ושיתוף פעולה. ההשפלה, במבט נרטיבי, אינה נתפסת כ'רוע' אלא כפרק בסיפור של חוסר הערכה או של צורך שלא קיבל מענה. גם אם הרוע מושרש עמוק בלב האנושי, אנו מבקשים בגישור למצוא את הנתיב ההולם לקראת ערכים ומעשים שאינם כרוכים בפגיעה באחר, גם אם אנחנו בעצמנו חשים פגועים. השיח הגישורי האלטרנטיבי מאתגר את ההנחות של השיח הדומיננטי של הסכסוך. ומאפשר לכתוב מחדש את הסיפור כך שלכל צד יהיה מקום, קול וכבוד ובכך מתאפשרת תנועה מהאשמה להבנה ואולי אף לבקשת סליחה.

גם גישת הגישור הטרנספורמטיבי, כפי שהוצגה על ידי בוש ופולג'ר, אינה מתמקדת בהשגת הסדר טכני בלבד, אלא בשינוי איכות המפגש האנושי. היא נשענת על שני עקרונות יסוד: העצמה והכרה.

העצמה - העצמה מתייחסת לשיקום תחושת הערך העצמי והיכולת של כל צד לקבל החלטות מתוך בהירות ולא מתוך פגיעה. כאשר אדם מרגיש מועצם, הצורך שלו בנקמה כדרך להשיב לעצמו כוח פוחת באופן משמעותי. העצמה מאפשרת לאדם לפעול מתוך חוזק פנימי ולא מתוך תגובתיות. המגשר הטרנספורמטיבי מעודד תהליכי שיקול דעת, התלבטות ובחירה. הוא נמנע מלהציע פתרונות או "לדחוף" להסכם, ובמקום זאת הוא משקף לצדדים את כוחם להחליט. באמצעות שאלות פתוחות, מחזיר המגשר הטרנספורמטיבי לצד את ה"מושכות" על חייו, ומחלץ אותו מהעמדה של הקורבן הפגוע הזקוק לנקמה כדי להרגיש קיים. טיפוח החוזקות הטובות ביותר שבנו לא מבטל את הרוע אבל בהחלט יכול לסייע להתגבר על הפיתוי שבנקמה, שבגרימת העוול ושבפגיעה באחר.

הכרה - הכרה זו היכולת לראות את האחר כאדם שלם, בעל רגשות, צרכים ופגיעות. היא האנטיתזה להשפלה. כאשר אדם זוכה להכרה, הוא אינו זקוק עוד להשפיל את האחר כדי להרגיש בעל ערך. המגשר יוצר מרחב שבו בטוח להוריד את השריון, וכשהשריון יורד, ה"רוע" מאבד את הצידוק המוסרי שלו והופך חזרה לכאב אנושי שניתן לדבר עליו. הכרה הדדית מחזירה את האנושיות למרכז המפגש, ומאפשרת לצדדים לראות זה את זה מעבר לנרטיב של אויבות.

סיכום

בין אם הרוע מושרש ברוח האנושית ובין אם לא, הוא מתגלה בזעם הכואב, בדחף המפתה לנקום ובחוסר הוויסות הרגשי שמלווה סכסוכים. הגישור, באמצעות כליו הנרטיביים והטרנספורמטיביים, מאפשר לזהות את השורשים הללו, לפרקם ולבנות אינטראקציה חדשה המבוססת על העצמה, הכרה והוגנות. בכך הגישור אינו רק כלי ליישוב מחלוקות, אלא התערבות פסיכו-חינוכית ומוסרית ומרחב שמאפשר לאדם לבחור מחדש - לבחור בטוב, באנושיות ובקשר. כשגישור נעשה נכון, הוא הופך למרחב אנושי שבו אנו פוגשים מחדש את עצמנו ואת האדם שמולנו, ופותחים פתח לשינוי אמיתי ותובנות חדשות. בתוך המרחב הזה מתפוגגים בהדרגה הכוחות הכבדים והחשוכים שמזינים את הסכסוך, ומתגלים הגרעין הטוב, הערכים והמצפן המוסרי שחיים בכל אחד מאיתנו.

***

כתבה שיווקית; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.