המחוזי הפך את ההחלטה: במקום מאסר בכלא - עבודות שירות לנאשם בפרשת חשבוניות פיקטיביות

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על גזר דין בתיק מס, והמיר עונש של 11 חודשי מאסר בפועל ב-9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. פסק הדין ניתן בעניינו של יגאל שם טוב, שהורשע על פי הודאתו בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, במסגרת פרשה שעניינה הפצת מסמכים שנחזו להיות חשבוניות מס, ללא ביצוע העסקאות שעמדו לכאורה בבסיסן.

לפי פסק הדין, במהלך שנת 2017 פעל שם טוב יחד עם אחרים להוצאת עשרות מסמכים שנחזו להיות חשבוניות מס לארבעה עוסקים שונים. המע"מ הגלום במסמכים הללו עמד על כ-961 אלף שקל. בבית משפט השלום, שדן תחילה בתיק, הורשע שם טוב על פי הודאתו בעשרות עבירות, ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 48 אלף שקל.

אלא שההליך לא הסתיים שם. שם טוב ערער לבית המשפט המחוזי, ובמוקד הערעור עמדה הטענה כי נוצר פער בלתי מוצדק בין עונשו לבין העונשים שנגזרו על שני שותפיו לפרשה, שנדונו, כל אחד בעניינו, ל-9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי בחן את הטענה, ובסופו של דבר קיבל את הערעור.

בפסק הדין עמד ההרכב על כך שעבירות מס, ובפרט עבירות הנוגעות לחשבוניות פיקטיביות, הן עבירות חמורות הפוגעות בקופה הציבורית, בערך השוויון בנשיאה בנטל המס, בשלטון החוק ובמרקם החברתי. השופטים חזרו על העיקרון המושרש בפסיקה, שלפיו במקרים כאלה נקודת המוצא העונשית היא ענישה מוחשית, ולעיתים קרובות אף מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

יחד עם זאת, המחוזי קבע כי בתיק זה נוצר מצב חריג המצדיק התערבות. הנימוק המרכזי לכך היה עקרון אחידות הענישה. על פי עיקרון זה, כאשר כמה נאשמים מעורבים באותה פרשה או במערכת עובדתית דומה, יש לשאוף לכך שהפערים בענישה ביניהם יהיו מבוססים ומוצדקים. בית המשפט הדגיש כי לא מדובר בכלל אוטומטי, וכי ייתכנו מקרים שבהם קיימים הבדלים מהותיים בין נאשמים המצדיקים ענישה שונה. עם זאת, במקרה שנדון נקבע כי הפער שנוצר בין עונשו של שם טוב לבין עונשי שותפיו הפך למשמעותי מדי, בעיקר משום שלא בא לידי ביטוי רק במשך המאסר, אלא גם באופי ריצויו.

לפי פסק הדין, שני המעורבים האחרים בפרשה לא נשלחו למאסר מאחורי סורג ובריח, אלא נדונו ל-9 חודשי עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם קיימים הבדלים מסוימים בין חלקם של המעורבים, וגם אם נסיבותיהם האישיות אינן זהות לחלוטין, עדיין נוצר פער ענישתי רחב שקשה ליישבו עם הדרישה להלימה בין שותפים לאותה פרשה.

אחד הנתונים שנשקלו במסגרת ההכרעה היה השינוי שחל לאחר מתן גזר הדין בבית משפט השלום. בפסק הדין צוין כי לאחר שנגזר דינו, הצליח שם טוב להסיר חלק מן המחדל בסך 400 אלף ש"ח. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מדובר בנתון שלא עמד בפני הערכאה הדיונית בעת שניתן גזר הדין המקורי, וכי בנסיבות שנוצרו יש לו משקל במסגרת בחינת העונש בערעור.

המחוזי נדרש גם לשיקולים נוספים שעמדו ברקע גזר הדין המקורי, ובהם עברו הפלילי של שם טוב והעובדה שלא הסיר את מלוא המחדל. בפסק הדין צוין כי בית משפט השלום ייחס משמעות לכך שלשם טוב הרשעה קודמת בעבירות מע"מ. ואולם, בערעור נבחנה התמונה הכוללת, לרבות השוואה למצבם של יתר המעורבים. בית המשפט המחוזי עמד על כך שגם בעניינם של האחרים לא מדובר היה בנסיבות "נקיות" לחלוטין, וכי במבחן התוצאה הפער בסוג העונש שנגזר עליהם לעומת זה שנגזר על שם טוב היה גדול מדי.

עוד צוין כי עקרון אחידות הענישה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בנאשמים שהיו חלק מאותה פרשה. השופטים עמדו על כך שגם אם כל אחד מהנאשמים נשפט בהליך נפרד ובפני שופט אחר, עדיין יש משמעות להשוואה בין תוצאות ההליכים כאשר מדובר במעורבים באותה מערכת עובדתית. לצד זאת, הם ציינו כי המדינה לא ערערה על גזרי הדין שניתנו בעניינם של שני השותפים האחרים, ונתון זה היווה חלק מהרקע להכרעה.

בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעמיד את עונשו של שם טוב על 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, במקום 11 חודשי מאסר בפועל.

ההכרעה ממחישה פעם נוספת את המתח הקיים בדיני הענישה בין הצורך בהרתעה ובהחמרה בעבירות כלכליות לבין החובה לשמור על יחס ענישתי הוגן בין מעורבים באותה פרשה. מצד אחד, בתי המשפט ממשיכים להבהיר כי עבירות מס אינן עבירות טכניות, וכי הן מחייבות בדרך כלל ענישה מוחשית. מצד שני, גם במסגרת מדיניות מחמירה נדרש בית המשפט לבחון אם התוצאה הסופית עומדת בעקרונות של שוויון, עקביות ומידתיות.

במקרה זה מצא בית המשפט המחוזי כי אף שחומרת העבירות מצדיקה, ככלל, ענישה של מאסר בפועל, מכלול הנסיבות שנוצר, ובעיקר הפער שנוצר בין שם טוב לבין שותפיו לאותה פרשה, לצד ההתפתחויות שחלו לאחר גזר הדין, מחייב תיקון של התוצאה. על כן, התקבל הערעור ועונשו הומר לעבודות שירות.

עו"ד ורו"ח יעקב דהן, שייצג את יגאל שם טוב, מסר בתגובה: "מדובר בהחלטה נכונה וחשובה של בית המשפט המחוזי. פסק הדין נותן משקל ראוי לעקרון אחידות הענישה ולצורך לבחון את נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בית המשפט קבע כאן כי גם בתיקי מס, שבהם המדיניות היא מחמירה, יש מקום לבחון אם נוצר פער עונשי שאינו מוצדק בין שותפים לאותה פרשה. זו הכרעה משמעותית שמבטאת איזון בין חומרת העבירות לבין הדרישה להוגנות בענישה."