פוטרתם על ידי אלגוריתם? ברוכים הבאים לעידן הקופסה השחורה בשוק העבודה
חוקי מגן, שימוע כדין וחובת תום הלב נוצרו לעולם שבו המעסיק הוא בן אדם שטעויותיו ניתנות להסבר. מה קורה כשהבינה המלאכותית מחליטה את מי לפטר, לקדם או להוריד בשכר – בלי לתת דין וחשבון לאיש? הגיע הזמן להסדרה שתגן על העובדים מול "המעסיק האלגוריתמי"

דמיינו שאתם מקבלים זימון לשימוע לפני פיטורים. אתם מגיעים לחדר, מבקשים להבין מה הסיבה להחלטה, ומקבלים תשובה מפתיעה: מערכת בינה מלאכותית ניתחה את ביצועיכם, דירגה אתכם בתחתית טבלת העובדים והמליצה לסיים את העסקתכם. המנהל שחתום על ההחלטה לא באמת יודע להסביר כיצד התקבל הציון. הוא רק יודע שהמערכת המליצה.
נשמע כמו תרחיש עתידני? לא בהכרח. מערכות טכנולוגיות כבר מסוגלות לנתח נתוני עובדים, למדוד תפוקה, לזהות דפוסי התנהגות, להעריך ביצועים ולסייע למעסיקים בקבלת החלטות הנוגעות לעתידם המקצועי של עובדיהם.
כאן מתחילה הבעיה המשפטית: מה שווה זכות השימוע כאשר המעסיק מאמץ המלצה של מערכת שאינו מסוגל להסביר את אופן פעולתה או את השיקולים שהובילו לתוצאה? מי אחראי כאשר אלגוריתם מפלה עובד? והאם מעסיק יכול להתנער מאחריות בטענה שהוא רק הסתמך על המלצתה של מערכת חיצונית?
הבינה המלאכותית נכנסת בהדרגה גם למערכת היחסים שבין עובד למעסיק. אלא שדיני העבודה, שנבנו סביב מערכת יחסים אנושית, נדרשים כעת להתמודד עם שחקן חדש – המעסיק האלגוריתמי.
התנגשות חזיתית עם יסודות דיני העבודה
דיני העבודה בישראל מבססים, בין היתר, שני עמודי תווך לבחינת מקרה של פיטורים או שינויים משמעותיים בתבנית העסקה - חובת תום הלב וזכות השימוע.
תום לב - איך אפשר לדרוש תום לב ממעסיק שפועל כ"צינור" עיוור להמלצה של תוכנת בינה מלאכותית צד ג', שנוצרה בכלל בעמק הסיליקון ולא מכירה את שוק העבודה הישראלי?
זכות השימוע - זכות בסיסית זו נועדה לאפשר לעובד "להשמיע את קולו בלב פתוח ונפש חפצה". אך איך מתווכחים עם קוד מחשב? איך אפשר לשכנע אלגוריתם סטטיסטי ובפרט כאשר מדובר במערכת שמתבססת על הטיות סמויות מן העין? במצב זה, השימוע עלול להפוך לפיקציה משפטית ריקה מתוכן, שבה המעסיק מהנהן בראשו, בעוד שההחלטה כבר התקבלה מזמן על ידי שורת קוד.
הטיות סמויות ופרופילים מפלים
מחקרים מראים שאלגוריתמים ניהוליים נוטים לשחזר ואף להעצים אפליה קיימת. אלגוריתם עשוי ללמוד מנתוני העבר של הארגון דפוסים שמשקפים אפליה קיימת. גם אם הוא אינו מתייחס במפורש לגיל, למין או להורות, הוא עלול לתת משקל למשתנים עקיפים המתואמים עם מאפיינים אלה, ולשעתק באמצעותם את אותה אפליה. אמנם, האיסור על אפליה אינו נעלם כאשר ההחלטה מתקבלת באמצעות אלגוריתם. אולם האתגר האמיתי הוא ראייתי: כיצד יוכל עובד להוכיח שהופלה, כאשר אינו יודע אילו נתונים הוזנו למערכת, אילו פרמטרים נשקלו ומה הביא לתוצאה שהתקבלה? במציאות כזו, הפער בין הזכות המשפטית לבין היכולת לממש אותה עלול להפוך למשמעותי במיוחד.
האיחוד האירופי כבר הכיר במערכות בינה מלאכותית המשמשות לגיוס עובדים, לניהול עובדים, להערכת ביצועיהם ולקבלת החלטות על קידום או סיום העסקה כמערכות בסיכון גבוה במסגרת חוק הבינה המלאכותית האירופי. בהתאם לכך נקבעו דרישות של פיקוח אנושי, ניהול סיכונים ושקיפות. בישראל, לעומת זאת, אין עדיין מסגרת חקיקתית מקיפה וייעודית המסדירה את השימוש בבינה מלאכותית ביחסי עבודה.
איך מגינים על העובד בעידן שבו המעסיק הוא שורת קוד?
אי אפשר לעצור את הטכנולוגיה, וגם אסור. אבל חייבים לעדכן את ארגז הכלים של פסיקת בתי הדין לעבודה בישראל. לטעמי, הגיע הזמן להסדרת הדברים באמצעות מהלך רוחבי שיכלול שלושה צעדים:
- חובת שקיפות אלגוריתמית במקום עבודה - עובד זכאי לדעת מתי מערכת אוטומטית משמשת באופן מהותי לקבלת החלטה בעניינו, ולקבל הסבר על המדדים המרכזיים שנשקלו ועל השפעתם על ההחלטה.
- היפוך נטל הראיות בתביעות אפליה ופיטורים - בכל מקרה שבו פיטורים או פגיעה בתנאי השכר התקבלו בעזרת מערכת אוטומטית, וכאשר עובד מציג אינדיקציות ראשוניות לכך שהחלטה אוטומטית פגעה בו באופן מפלה – יש מקום לשקול העברת נטל ראייתי משמעותי למעסיק.
- "זכות להחלטה אנושית – ולא רק לחתימה אנושית" - החלטה על פיטורים או פגיעה מהותית בתנאי העסקה לא תתקבל על בסיס המלצה אלגוריתמית בלבד. אדם בעל סמכות ושיקול דעת עצמאי חייב לבחון את ההמלצה, את הנתונים ואת נסיבותיו של העובד.
אציין, כי את ההסדרה המוצעת ניתן להחיל בחקיקה או בהסדרה קיבוצית רוחבית על המשק כולו, על כלל ענפיו.
אז מה השורה התחתונה?
המהפכה הדיגיטלית בשוק העבודה אינה מחייבת לבחור בין חדשנות לבין זכויות עובדים. אפשר וצריך ליהנות מיכולות הניתוח והייעול של הבינה המלאכותית, אך אסור לאפשר לה להפוך למקבלת החלטות שאין עליה ביקורת ושאיש אינו נושא באחריות לתוצאותיה. בסופו של יום, האלגוריתם יכול להמליץ, לנתח ולדרג – אבל האחריות להחלטה על עתידו של עובד חייבת להישאר אנושית.
לצד הצורך בהגנה על העובדים, מדובר גם באתגר משמעותי עבור המעסיקים. ארגון המטמיע מערכות AI לניטור עובדים, להערכת ביצועים או לקבלת החלטות הנוגעות להעסקתם, מבלי לבחון מראש את חוקיות איסוף המידע, את אמינות המדדים, את החשש להטיות ואת מנגנוני הפיקוח האנושי, עלול למצוא את עצמו חשוף לתביעות ולסכסוכי עבודה מורכבים. דווקא בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת לייעל תהליכים ולקבל החלטות במהירות, נדרשת בחינה משפטית מוקדמת שתבטיח כי החדשנות אינה באה על חשבון זכויות העובדים וחובות המעסיק.
מאת עו"ד נעם שוק, מוביל תחום הליטיגציה המורכבת במשרד עורכי הדין בן נתן ושות' – דיני עבודה ויחסי עבודה.
***
כתבה שיווקית בחסות משרד עורכי הדין בן נתן ושות'; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.
