המכתב האחרון: מה עושים כשהצוואה שוברת את הלב

השולחן של ראש השנה היה ערוך כמו תמיד, רק שהכיסא בראשו נשאר ריק. בין החגים מישהו הזכיר בזהירות את המילה "צוואה". ואז, אחרי סוכות, הגיעה ההודעה: הוגשה בקשה לקיום צוואה. אתם קוראים, וקוראים שוב. הדירה לאחות. החסכונות לבת הזוג השנייה. ושמכם מופיע, אם בכלל, בשורה אחת.

צוואה היא המכתב האחרון שאדם משאיר. כשהמכתב הזה מקפח, הוא לא רק מחלק רכוש; הוא כאילו אומר משהו עליכם. ולכן לפני שמחליטים מה לעשות איתו, צריך לקרוא אותו נכון.

לקרוא את המכתב: הכאב אינו העילה

המשפט הישראלי מכבד את רצון המת. אדם רשאי להוריש את רכושו כרצונו, גם באופן שנראה לכם לא הוגן, וגם אם בחר לנשל את אחד מילדיו. "זה לא צודק" היא תחושה אמיתית, אבל בית המשפט אינו בודק אם המכתב הוגן. הוא בודק בעיקר שאלה אחת: האם הוא באמת שלו.

(חריג חשוב: בן זוג, ילדים או הורים של המנוח שזקוקים למזונות יכולים, בתנאים שקבע החוק, לתבוע מזונות מן העיזבון, גם כשהצוואה מתעלמת מהם.)

לבדוק מי החזיק בעט

כאן עובר הקו בין אכזבה לבין טענה משפטית.

ארבע שאלות מרכזיות שכדאי לבדוק:

האם מישהו עמד מאחוריו? זו טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. בית המשפט העליון (ע"א 1516/95, פרשת מרום) בוחן עד כמה היה המצווה תלוי באחרים, מי סייע לו ביום־יום, מה היו קשריו עם שאר המשפחה, ובעיקר מה היו נסיבות הכתיבה: מי הביא את עורך הדין, מי ישב בחדר, מי שילם. תלות לבדה אינה מספיקה. טבעי שאב ירצה להיטיב עם הבת שטיפלה בו. השאלה היא אם התלות נוצלה כדי להכתיב לו את הצוואה.

האם הוא היה מסוגל לכתוב? זו שאלת הכשרות: האם ידע להבחין בטיבה של צוואה ביום החתימה. החזקה היא שכן, ומי שטוען אחרת צריך להוכיח זאת, לרוב בתיעוד רפואי ובעדויות על מצבו באותה עת.

האם הנהנה החזיק בעט בעצמו? החוק קובע שהוראה בצוואה שמזכה את מי שערך אותה, היה עד לה או נטל חלק בעריכתה, או את בן זוגו של אחד מאלה, בטלה. הפסיקה בוחנת כל מקרה לגופו, ולא כל עזרה טכנית תיחשב "נטילת חלק".

האם החתימה והמעטפה תקינות? יש להבחין בין טענת זיוף לבין פגם צורני, כגון היעדר תאריך. הדרישות משתנות לפי סוג הצוואה, ולא כל צוואה מחייבת עדים. במקרים המתאימים ניתן לקיים צוואה למרות פגם צורני, אך רק אם התקיימו מרכיבי היסוד הנדרשים לסוג הצוואה ואין ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. זיוף או חסר במרכיב יסוד אינם פגם טכני שאפשר לרפא בדרך זו.

ככל שהצוואה תקינה מבחינה צורנית, נטל הוכחת עילות ההתנגדות מוטל בדרך כלל על המתנגד. פגמים בצוואה ונסיבות מסוימות עשויים לשנות את חלוקת הנטלים.

לא מחכים: המועד להגשת התנגדות

אחרי הגשת בקשה לקיום צוואה מתפרסמת הודעה, ובדרך כלל יש 14 ימים מיום הפרסום להגיש התנגדות. עם הגשת ההתנגדות עובר התיק מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט לענייני משפחה. אחרי שניתן צו אפשר עדיין לבקש לבטלו, אך זו דרך קשה יותר.

לכן, אם יש ספק, היוועצו מוקדם. אספו את מה שמספר את הסיפור האמיתי: רשומות רפואיות, צוואות קודמות (שינוי חד לעומת מכתב קודם הוא נתון שבית המשפט שוקל), ועדויות של מי שהכירו את המנוח באותה תקופה.

לכתוב את התשובה

התנגדות היא כלי חשוב, ולעיתים הדרך היחידה לכבד את רצונו האמיתי של מי שהלך. אבל יש לה מחיר: אחים זה מול זה על דוכן העדים, תיקים רפואיים שנחשפים, חגים שנגמרים.

והנה מה שרבים לא יודעים: התנגדות ושיחה אינן סותרות. אפשר להגיש התנגדות כדי לשמור על הזכויות במועד, ובמקביל להרים טלפון.

למשל:

"אני לא מתקשר כדי לריב על הדירה. אני מתקשר כי הרגשתי שנמחקתי, ואני רוצה שנדבר על זה לפני שעורכי הדין ידברו במקומנו."

ואם תגיעו לגישור, אל תחששו לומר את מה שבאמת כואב: "הייתי לצידו עד הסוף, ואף אחד לא אמר לי תודה."

לפעמים המשפט הזה הוא הבקשה האמיתית, ולפעמים הוא גם הפתח להסכמה.

מילה לסיום: איך מתחילים?

אתם אולי חושבים: "אחרי מה שהיא עשתה? אין סיכוי שאני מדבר איתה." זה מובן. אינכם צריכים להסכים איתה, וגם לא לסלוח.

הצעד הראשון קטן יותר: דף אחד ושלוש שורות.

מה אני יודע, ולא רק מרגיש?

מה אני באמת רוצה להשיג: כסף, הכרה או חפץ בעל ערך רגשי?

איזה קשר אני רוצה שיישאר בעוד עשר שנים?

עם הדף הזה הולכים לייעוץ, והוא כבר מכוון את הדרך.

הצוואה היא המכתב האחרון שכתב מי שהלך.

את המכתב הבא במשפחה הזו כותבים מי שנשארו.

עו"ד עמרי דליהו הוא שותף במשרד דליהו רונן ושות', ועוסק בדיני משפחה, צוואות וירושות ובגישור.

***

כתבה שיווקית בחסות משרד דליהו רונן ושות'; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.