"לפני שמעלים פתרון דמוי קיצוץ, יש למצות את אחריות המדינה"

דו"ח חדש של מבקר המדינה שפורסם לאחרונה הצביע על חשש משמעותי ביחס לביטוח הלאומי. על פי הדו"ח, בהעדר צעדים משמעותיים, קופת הביטוח הלאומי (קרן הביטוח הלאומי) צפויה להתרוקן כבר בשנת 2035 – מוקדם יותר משמעותית מתחזיות קודמות. הסיבות לכך הן הזינוק החד בהוצאות הסיעוד, הזדקנות האוכלוסייה והעמקת הגירעון האקטוארי.

יחד עם זאת, לא מדובר בפעם הראשונה שבה מופיעים איומים כאלו ואחרים, ביחס לעתיד הביטוח הלאומי. לדברי שרי דביר, עו"ד בתחום הנזיקין, "לאורך השנים נשמעו שוב ושוב תחזיות על קריסת הביטוח הלאומי ולכן טבעי להתייחס לאזהרה הנוכחית בספקנות. אולם, הפעם מדובר באזהרה הנשענת על נתונים אקטואריים רשמיים ולא רק כותרות תקשורתיות. ללא ספק קיים פער הולך וגדל בין ההתחייבויות העתידיות של המוסד לביטוח לאומי לבין מקורות המימון שלו. גם אם התחזית תתממש בחלקה אין משמעות הדבר שקצבאות יפסקו בין לילה. המשמעות היא שהמדינה תידרש סוף סוף לדון ולקבל החלטות הנוגעות להגדלת מקורות המימון, שינוי חקיקה, התאמות לעניין גיל פרישה ופורמות נוספות. במילים אחרות זו לא אזעקת שווא אך גם לא סוף העולם. זוהי קריאת אזהרה שמחייבת דיון ציבורי מעמיק מבוסס על נתונים ופתרונות אמיתיים".

כשל מתמשך

עו"ד רומי הוניג, מומחית בדיני הביטוח הלאומי ובניהול משבר רפואי-תעסוקתי שמכהנת כיו"ר פורום ביטוח לאומי בלשכת עורכי הדין, מבהירה כי "דו"ח מבקר המדינה בדבר היערכות מדינת ישראל להזדקנות אינו יכול להידחק הצידה כאילו מדובר בעוד תחזית אפוקליפטית. מדובר בדו"ח המבוסס על נתונים אקטואריים המצביעים על צורך אמיתי בהיערכות לאומית ארוכת טווח. עם זאת, חשוב להבהיר שהבעיה אינה נעוצה במבוטחים המממשים את זכויותיהם, אלא בכשל מתמשך של המדינה לתכנן, לתקצב ולנהל את מערכת הביטחון הסוציאלי בהתאם לשינויים הדמוגרפיים ולהזדקנות האוכלוסייה".

מלי ביצור פרנס, מנכ"לית ובעלים פירמת הייעוץ Tefen מצביעה על כך כי הסיכון בפעילות המוסד לביטוח לאומי לא מגיע בחלל ריק. "למלחמה המתמשכת יש גם השפעה ישירה ועקיפה על מצבו הפיננסי של הביטוח הלאומי. מחד, הוצאות המוסד גדלו משמעותית בעקבות תגמולים למפונים, נפגעי פעולות איבה, אנשי מילואים ומשפחותיהם ומאידך, ההאטה בפעילות המשק, הירידה בהכנסות של חלק מהעסקים והפגיעה בתעסוקה מצמצמות את קצב הגידול בהכנסות מדמי הביטוח. שילוב זה מאיץ את השחיקה בעתודות ומחדד עוד יותר את הצורך בתכנון ארוך טווח ובהתאמת המודל למציאות החדשה", היא מבהירה.

"צורך במנגנונים שיבטיחו יציבות"

לנוכח הסיכון, שכאמור עשוי להתממש לפחות במידה חלקית, מתבקש לשאול אלו צעדים נדרשים כעת על מנת למנוע או לכל הפחות למזער סיכונים. לדברי הוניג, "הפתרון אינו צמצום זכויות או הקשחת תנאי הזכאות והיחס כלפי נכים, קשישים וסיעודיים. הדו"ח מצביע על צורך בתכנון, בבקרה וביצירת מנגנונים בני קיימא שיבטיחו את יציבות המערכת לאורך שנים. חברה מתוקנת נבחנת ביכולתה להבטיח את זכויות החלשים גם מול אתגרים תקציביים ולא בהטלת האחריות למשבר על האוכלוסיות הפגיעות ביותר, אשר המדינה עצמה התחייבה להגן עליהן".

דביר מציינת כי "לפני שמבקשים מהציבור לשלם יותר או לקבל פחות יש לבחון לעומק את האחריות של המדינה למצב הפיננסי של המערכת ולוודא שנעשה שימוש מיטבי בכל מקורות המימון שקיימים. הפתרון לא יכול להתבסס על צעד אחד בלבד אלא נדרשים כמה צעדים יחדיו כמו: עידוד תעסוקה והרחבת מעגל משלמי דמי הביטוח, העלאת גיל הפרישה בהתאם לתוחלת החיים, השתתפות המדינה במימון והכי חשוב, הקמת מנגנון פיקוח ובקרה נפרד על הכספים והגמלאות לאוכלוסייה מתבגרת. יחד עם זאת, יש להבטיח שכל רפורמה תשמור על אוכלוסיות מוחלשות ועל הזכויות הסוציאליות שהמוסד לביטוח לאומי בא להגן עליהן. אסור בתכלית שהפתרון לגירעון יבוא על חשבון מי שתלויים בקצבה למחייתם. לכן, לטעמי דרוש שינוי מדיניות שמבוסס על פתרון ארוך טווח ולא על צעדים חפוזים שנועדו לפתור בעיות תקציב נקודתיות. הביטוח הלאומי הוא רשת ביטחון של אזרחי מדינת ישראל ולכן לפני שמעלים פתרון דמוי קיצוץ זכויות יש למצות את אחריות המדינה ולהבטיח שהפתרון לא יוטל באופן אוטומטי על כתפי מבוטחים, נכים וקשישים".

האמון הציבורי נשחק

לדברי ביצור פרנס, "אם אין ודאות סבירה שהאזרח יקבל בעתיד את ההגנה הכלכלית שבגינה שילם לאורך חייו, נשחק האמון הציבורי במערכת כולה. לכן יש לבנות אסטרטגיה ארוכת טווח ותפיסת הפעלה עדכנית, המבוססת על נתונים דמוגרפיים, תחזיות כלכליות ויכולת מימון אמיתית. לצד המחויבות לסייע למי שזקוק, לא ניתן להתעלם מהיכולת של הקופה לממן את ההתחייבויות שהיא נוטלת על עצמה. מדיניות זכאות אחראית חייבת להתחשב לא רק בצורך, אלא גם במקורות הקיימים ובפוטנציאל ההכנסות העתידי. במסגרת זו יש לבחון יצירת מדרוג ברור של זכאויות, התאמת רמות התמיכה ליכולת המימון ארוכת הטווח, חיזוק הקשר בין השתתפות במערכת לבין הזכויות הנצברות בה, וביצוע התאמות הדרגתיות שימנעו זעזועים בעתיד. מעל הכול, נדרש מהלך אסטרטגי כולל שיגדיר מחדש כיצד מבטיחים את יציבות הביטוח הלאומי בעשורים הקרובים. ללא תוכנית כזו, הדיון ימשיך להתנהל סביב משברים נקודתיים והתרעות חוזרות".