השקיע בישראל כשכולם יצאו: "אנחנו לא בורחים מהסיכון - אנחנו משקיעים בו"

הקרן שייסד עזרא גרדנר, Varana Capital, הזרימה בזמן המלחמה יותר מ־50 מיליון דולר - דווקא כשהרוב ברח. היום הוא אחד המשקיעים הזרים הפעילים ביותר בישראל. בריאיון ל-N12 Business הוא מסביר מדוע המשיך להשקיע דווקא עכשיו, איך בינה מלאכותית משנה את כללי המשחק ולמה מודל הספאק רלוונטי כיום יותר מתמיד.

כשביקשתי ממנו להקליט את השיחה, גרדנר רק חייך. "ברור. אני לא מבין למה אנשים נבהלים מזה", הוא אומר. "פעם הייתי רושם כל מילה בפגישות, עד שהבנתי שאני עסוק בלכתוב במקום להקשיב. כשאתה באמת מקשיב אתה שומע דברים אחרים לגמרי".

כאן הוא מספר על ההחלטה של Bridgewater, קרן הגידור הגדולה בעולם, להקליט כל ישיבה ואז להשוות למה שכל אחד זכר. "זה היה הלם", הוא אומר. "הפער בין מה שנאמר למה שאנשים חשבו שנאמר היה עצום. כל אחד שומע רק את מה שמתאים לו".

"אנשים מקבלים החלטות לפי מה שהם רוצים לשמוע", הוא מסביר. "מי שלא יודע להבחין בין אות לרעש מפסיד".

גרדנר חי על הקו בין קולורדו לישראל. מאז 7 באוקטובר, בזמן שרבים מהמשקיעים הבינלאומיים נסוגו, Varana עשתה את ההפך. "מאז פרוץ המלחמה הזרמנו לישראל מעל 50 מיליון דולר", הוא אומר. "זה יותר מכל קרן זרה אחרת". במקביל הם הקימו את Chai Fund, קרן חירום ללא עמלות לתמיכה בחברות טכנולוגיה מקומיות. "רוב העולם עצר", הוא אומר. "אנחנו החלטנו לא לברוח מהסיכון - אלא להשקיע בו".

הוא מתאר סצנה קטנה אך מהותית: "באחד הביקורים שלי ראיתי תאונה. שלושה אנשים קפצו מהרכב: אחד כיוון תנועה, אחד טיפל בפצוע, אחד הניח משולשים. בלי שאף אחד ביקש מהם". אותן תכונות הוא ראה גם בחברות שלו: "חברות שאיבדו 50% מהעובדים למילואים. בפועל התפוקה עלתה. אנשים עבדו בפוקוס, בלי תלונות, בלי פאניקה. במקומות אחרים זה היה משתק ארגון שלם".

לדבריו, המגמה ברורה. "האירופים נבהלים", הוא אומר. "משקיעים מוכרים אחזקות בגלל לחץ ציבורי. היום מנכ"ל של חברה גדולה סיפר לי שהמשקיע האירופי שלו פשוט נאלץ למכור". אבל בארה"ב קורה בדיוק ההפך. "אמריקה מבינה שחדשנות זה ביטחון לאומי", הוא אומר. "שבבים, אנרגיה, תעשייה, הגנה - ישראל נמצאת בדיוק במרכז".

הוא נותן דוגמה: "חברת רחפנים ישראלית שסיפקה לאוקראינה, כל הרחפנים שם נפלו בגלל שיבושים רוסיים - חוץ מהרחפן הישראלי. הוא היה היחיד שלא נפל. אחרי זה כל נאט"ו רצתה לקנות".

לדבריו, גם על אדמת ארה"ב נרשם שינוי. "בעבר, לחברות ישראליות היה קשה לפתוח פעילות בארה"ב כדי למכור ישירות ל-DoD", הוא מסביר. "היית צריך מבנה משפטי מסובך ואישורים אינסופיים. עכשיו פלורידה, טקסס וקולורדו פתוחות יותר. זה שינוי אסטרטגי. אמריקה רוצה את הטכנולוגיות של ישראל אצלה בבית".

פירוש אותות

כאן גרדנר נכנס לאחת התיאוריות המרכזיות שפיתח: "פרשנות אותות". "כל תעשייה משדרת אות", הוא אומר. “השאלה היא האם המנכ"ל יודע לפרש אותו. יש תעשיות עם אות ברור, למשל נפט, כימיקלים, תעשייה. יודעים כמה מיוצר, כמה נצרך, מה מחיר הבסיס". לעומת זאת, יש תחומים שמבחינתו הם כמעט הימור: "אנרגיה עתידית, חיזוי רוחות ושמש, עולמות שבהם חצי מהמשתנים תלויים במדינות או בטכנולוגיה שלא קיימת עדיין. זה רעש, לא אות".

ומה תפקיד המשקיע? "לבדוק לאורך זמן את מה שהמנכ"ל חשב שיקרה מול מה שבפועל קרה. זו מיומנות. זו איכות הניהול. זו פרשנות אותות".

כאן מגיע החלק היותר אישי שלו. "בתור משקיע ציבורי, תמיד יכולתי להשקיע בכל תחום", הוא מספר. “אבל היו שני תחומים שפשוט לא נגעתי בהם: Retail ו-Enterprise Software".

למה?

"אני לא יודע לחזות טעם של צרכן", הוא אומר. "לא יודע להגיד מה הצבע הבא של העונה או למה CTO יחליט לזרוק מערכת אחת ולעבור לאחרת".

לעומת זאת, היו תחומים שמשך אליו באופן טבעי - תעופה ותעשייה. "תמיד אהבתי דברים שעפים", הוא צוחק. "כשהייתי ילד רציתי להיות אסטרונאוט. בתעשייה אתה יכול למדוד הכול. עלויות ייצור, חומרי גלם, תשומות אנרגיה. זה עולם עם חוקי פיזיקה וכלכלה".

"אוהב להשקיע במה שאפשר להרגיש בידיים"

המונח שלו הוא Dirty Tech - טכנולוגיית עומק תעשייתית. "השותף שלי שונא את המונח", הוא מחייך. "אבל בשבילי זה אמיתי. מים, אנרגיה, שבבים, ייצור. דברים שאפשר למדוד, לגעת, להבין". הוא מסביר את ההיגיון: "יש שני משאבים שהעולם יילחם עליהם בעשורים הקרובים מים ואנרגיה. מי שחוסך בהם מנצח". גם כאן הוא מותח ביקורת על ההייפ סביב השקעות ESG. זה nice to have, אבל לא תמיד כלכלי. עדיף לקנות S&P 500, לקחת את ההפרש בתשואה ולתרום אותו לגרינפיס. זה הרבה יותר יעיל".

כשהשיחה מגיעה ל-AI, גרדנר נהיה חד: "היום יש רק שאלה אחת לגבי כל השקעה: האם AI יעזור לה או יפגע בה. זו לא תעשייה זו שכבת מציאות חדשה". כאן הוא חוזר לסיפור על ג’נסן הוואנג (מייסד אנבידיה. "הוא בנה שבבים למשחקי וידאו, אבל כבר הרגיש שיש לזה שימוש רחב בהרבה", הוא מסביר. אז הוא התחיל לחלק כרטיסי GPU לאוניברסיטאות כדי לראות מה יקרה. הוא לא ידע שזה יהפוך למנוע של מהפכת ה-AI - אבל הוא היה בטוח שזה ישנה משהו. זו אינטואיציה הנדירה של יזם שמקשיב לאות לפני שהוא מבין אותו".

כשהשוק הפרטי לא מספיק

"אחרי שנתיים של דממה, שוק ההנפקות נפתח", הוא אומר. "יש מאות חברות שמוכנות לצאת ל-IPO, אבל הבנקים פשוט לא מסתכלים על שווי של פחות מ־5 מיליארד דולר". המשמעות: רוב חברות ה-Deep Tech לא יקבלו גישה לשוק הציבורי. "אלה לא אפליקציות. אלה פרויקטים תעשייתיים שדורשים מאות מיליוני דולרים לבנייה. השוק הפרטי כבר לא מסוגל לממן את זה".

וכאן מגיע הקאמבק של ה-SPAC: "לא מדובר בקיצור דרך, אלא ככלי אמיתי. גשר לחברות אסטרטגיות מתחומי אנרגיה, תעשייה, ביטחון, מחשוב. זה לא טריק פיננסי זה צורך מבני".

מבט קדימה: גרעין, דאטה סנטרים וישראל כמוקד כוח

"הדור הבא של תחנות הכוח הגרעיניות קטן יותר, בטוח יותר, ומשתמש ברמות נמוכות בהרבה של אורניום", אומר גרדנר ומסמן את החזון שלו לעשור הקרוב. "אם ישראל תצליח לבנות תחנות מהדור הזה בלי להיכנס להסכמי אי־הפצה ישנים זה יכול לשנות לחלוטין את המעמד האנרגטי והטכנולוגי שלה".

לדבריו, המשמעות חורגת בהרבה מאנרגיה בלבד. "גוגל, מטא ואמזון חייבות כמויות אדירות של חשמל כדי לבנות את הדאטה סנטרים הבאים. זה לא מותרות - זה הבסיס לתעשייה שמנהלת את האינטרנט של העולם. ואז מגיעה השאלה האמיתית: איפה עדיף להקים את התשתית הזו בצרפת או בישראל?"

"בצרפת יש רגולציה כבדה, פוליטיקה שמקשה על כל תהליך ואיגודים שיכולים לעכב פרויקט עשור. בישראל הדברים זזים", חורץ גרנדר. "זו מדינה יציבה, פרו-אמריקאית, כזו שוושינגטון סומכת עליה ברמה אסטרטגית. אם ארה"ב צריכה לבחור איפה תוקם התשתית שתפעיל את העולם הדיגיטלי - ישראל היא בחירה טבעית יותר מצרפת".

הוא מחבר את זה ישירות לעולמות השבבים. "תסתכל על מפעל אינטל בדרום", הוא אומר. "זה נראה כמו ספינת חלל שנחתה באמצע המדבר. אבל זה לא במקרה: שבבים הם ביטחון לאומי. זו הסיבה שאמריקה רוצה את המפעלים האלה כאן ולא במקומות פחות יציבים. אותו היגיון אמור לחול גם על אנרגיה וגם על דאטה סנטרים".

לקראת סיום, גרדנר חוזר לנקודה שמבחינתו מסבירה הכול. "סיכון תמיד קיים", הוא אומר. "השאלה היא לא איך להימנע ממנו - אלא איך לספוג אותו. וישראל היא המקום הכי טוב בעולם לזה. כשבאמת מקשיבים לאנשים, למציאות, לזמן - אתה שומע את האות הנכון. וישראל? היא האות הכי חזק שיש".