"הסחר עם אינדונזיה יעבור תוך שנים בודדות את רף מיליארד הדולר"

 מלחמת חרבות ברזל אמנם טרם הסתיימה רשמית, וייתכן שבחודשים הקרובים עוד נראה תקיפות והפרות כאלו ואחרות של הפסקת אש. אולם באותה נשימה, העולם הכלכלי כבר נערך ליום שאחרי: הרחבת הסכמי אברהם, חימום ביחסים עם מדינות נוספות והזדמנויות צמיחה יוצאות דופן, בפרט בתקופה שבה ישראל עשויה להתמודד עם חרמות אירופאיים. אחת המדינות שעשויות להיות משמעותיות במיוחד עבור הכלכלה הישראלית היא אינדונזיה – המדינה הרביעית בגודלה בעולם, שעד סוף העשור גם צפויה להיות הכלכלה השביעית בגודלה.

בדיקה של חברת המידע העסקית הגלובלית דן אנד ברדסטריט מצביעה על כך כי פוטנציאל הצמיחה מגובה בנתונים. על פי הבדיקה, ב-2023 היקף הייצוא של אינדונזיה לישראל הסתכם ב-236 מיליון שקל והסתכם במוצרי עור, שמן דקל ומוצרי ייצור. מאידך, הייצוא של ישראל – לפחות רשמית – נמוך קטן משמעותית והרבה פחות מפותח. "הסחר ההדדי בין ישראל לאינדונזיה לא מתחיל מאפס", מבהירה עו"ד ענת ברנשטיין-רייך, נשיאת לשכת המסחר ישראל אסיה ומנכ"לית בנקאות השקעות בפירמת BDO. "כיום חברות ישראליות מוכרות באינדונזיה פתרונות תקשורת, חקלאות ואנרגיה ויש אפילו מיזמי בריאות ישראליים שאינם מזוהים עם ישראל".

לדבריה, "מיד עם כינון היחסים הדיפלומטים, יחסי מסחר שהתקיימו תחת מסווה של מדינות ביניים כמו סינגפור, הודו או תורכיה, יומרו לסחר ישיר. סביר שכבר בשנה הראשונה יחסי המסחר הבילטרלי (סחר דו צדדי בין מדינות) יגיעו ל-300 מליון דולר ובשנה השניה סכום זה יכפיל את עצמו.  אם מסתכלים על הסחר ההדדי של ישראל עם מדינות ברמת תל"ג לנפש הדומה לאינדונזיה, הסחר יעבור תוך שנים בודדות את רף מיליארד הדולר".

עמיחי עורקבי, מומחה למשפט מסחרי בינלאומי ויועץ למשרד מיתר עורכי דין, מחדד כי "מעבר למספרים היבשים, מדובר בשותפות עם המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. לישראל זו הזדמנות אסטרטגית-כלכלית: אינדונזיה נמצאת בצמיחה והופכת לשחקן מרכזי באסיה. שילוב ישראל במנוע הצמיחה הזה פירושו גיוון השווקים הישראליים, גידול ביצוא והזדמנות להשפעה כלכלית אזורית רחבה יותר, בהיקף שקשה לכמת אך בהחלט עשוי להיות משמעותי מאוד".

במוקד שיתוף הפעולה: טכנולוגיה

שיתוף הפעולה הצפוי בין ישראל לאינדונזיה, ככל שאכן יתממש, צפוי להתמקד במספר עוגנים מרכזיים. על פי בדיקת דן אנד ברדסטריט, ההובלה הטכנולוגית של ישראל צפויה לייצר הזדמנות לייצוא פתרונות בתחומי הסייבר, התשתיות הדיגיטליות, ההייטק ובפרט הפינטק. "שוק הבנקאות האינדונזי מתפתח בשנים האחרונות, ולכן יש עניין בפתרונות פינטק ישראליים", אומרת ברנשטיין-רייך. עורקבי מוסיף כי "סקטור הדיגיטל האינדונזי, המוערך כבר היום בעשרות מיליארדי דולרים, יכול לצמוח מהר יותר בעזרת פתרונות ישראליים בתחומי ענן, בינה מלאכותית, תשלומים אלקטרוניים ולוגיסטיקה. מבחינת ישראל, האינטרס הוא להיות ספקית הטכנולוגיה הזו: להשתלב בבניית פלטפורמות דיגיטליות באינדונזיה, להקים מיזמי בעלות משותפת של חברות ישראליות עם חברות אינדונזיות, ובטווח הארוך, גם ליהנות מפירות הצמיחה של אחד השווקים האינטרנטיים הגדולים בעולם".

בנוסף, על פי הבדיקה, תחום החקלאות טומן גם הוא הזדמנות לשיתוף פעולה על רקע ידע וטכנולוגיות ישראליות בתחום האגרו-טק, לצד מעמדה של אינדונזיה כספקית חשובה של חומרי גלם ומוצרים חקלאיים. סקטורים נוספים שעשויים לעמוד במוקד שיתוף הפעולה הם אנרגיה מתחדשות לנוכח הידע הישראלי שנצבר בתחום וכן השקעות משותפות בפרויקטים, וכן שירותי בריאות דיגיטליים.

ברנשטיין רייך אף מעריכה כי "קרוב לוודאי שגם נראה בישראל כוח אדם אינדונזי בנוסף לאלו שהגיעו הנה מהודו, סרי לנקה ותאילנד. טיסות ישירות בין שתי המדינות יתנו דחיפה לתיירות הדדית, וסביר שהישראלים ימצאו מהר מאד את האיים האינדונזים כתחליף לחופשות מקבילות באסיה".

"הפוטנציאל יתממש תוך חמש שנים"

אבל רגע לפני שמזמינים את החופשה הבאה לג'קרטה, בירת אינדונזיה ומתחילים לסגור עסקאות, חשוב לזכור שלא הכל ורוד. לדברי ברנשטיין רייך, "אי אפשר להתעלם מהעובדה שזו מדינה מוסלמית עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם וזאת בדומה להודו (המדינה השנייה בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה המוסלמית) אך המוסלמים בה אינם ערבים ואינם שונאי ישראל. עם זאת, חימום היחסים בין ישראל ואינדונזיה עשוי לגרור התערבות של מדינות כגון אירן או תורכיה שלא כל כך יאהבו את היחסים המתהווים ויבחשו כדי לפגוע בהתקדמותם. גם היום, כאשר ההנהגה האינדונזית עושה מחוות לישראל דוגמת הקריאה 'שלום' של נשיא אינדונזיה בעצרת האו"ם האחרונה, יש קבוצות שמתנגדות ליחסים עם ישראל ומופעלות על ידי גורמים החיצונים לאינדונזיה".

הסתייגות זו מעלה שאלה האם הפוטנציאל אכן יתממש ובמידה וכן- מתי. בהקשר זה, עורקבי אופטימי. "ייתכן שנראה התקדמות עוד לפני החתימה החגיגית על נורמליזציה מלאה", הוא אומר. "אם המגעים המדיניים יבשילו  - ויש רמזים שזה יכול לקרות, במיוחד במציאות של מעורבות אמריקנית דוחפת - , אז בפועל כבר בשנה הקרובה יכולים להופיע שיתופי פעולה ראשונים גלויים: הסכמים בילטראליים ואמנות שיעגנו בין היתר את מערכת בנקאית והעברת כספים, מיסוי והסרת חסמי סחר. נראה שיתופי פעולה בענפי הטכנולוגיה או החקלאות, פיילוט באינדונזיה עם מעורבות חברות ישראליות, והרחבה הדרגתית של הקשרים הכלכליים".

ברנשטיין רייך סבורה כי "הפוטנציאל יתממש תוך חמש שנים. השנים הראשונות ליחסי מסחר בין מדינות הן שנים של יצירת אימון, בניית קשרים ואינטרסים משותפים. על פי רוב, הזמן בו שתופי פעולה משתכללים לעסקים משמעותיים הוא מינימום חמש שנים. אפשר להקיש מהיחסים עם איחוד האמירויות אשר על אף ששתי הקהיליות העסקיות התלהבו מאוד מהפוטנציאל ההדדי, עדיין, לקחו מספר שנים כדי להתחיל להבין את התחומים המתאימים לשיתוף פעולה ולהבין איך עובדים זה עם זה".