"ארגונים צריכים לנהל את התלות שלהם": בעקבות רעידת האדמה בוונצאולה

רעידת אדמה חמורה במיוחד פקדה את ונצואלה לפני כשבועיים, אבל כבר עכשיו ברור שהנזק שנגרם כתוצאה ממנה ימשיך ללוות את המדינה עוד שנים ארוכות. אלא שבזמן שהמשלחת הישראלית שנשלחה לשם התבקשה להישאר בוונצואלה לעוד כשבועיים, עולה תהיה חשובה לא פחות: האם ישראל אכן ערוכה לרעידת אדמה דומה וכיצד הדבר עשוי להשפיע.

לדברי נועם פרקש, שותף בפאהן קנה ניהול בקרה GT Israel, הסיכון האמיתי אינוו הרעידה, אלא סוגיית התלות. "רעידת האדמה הקשה שפגעה לאחרונה בוונצואלה היא בראש ובראשונה טרגדיה אנושית. אולם מבחינה כלכלית, היא ממחישה תופעה עמוקה הרבה יותר: בעולם גלובלי, הנזק הגדול ביותר אינו תמיד זה שנגרם במוקד האסון, אלא זה שמתפשט דרך התלות הכלכלית שנבנתה במשך שנים. ונצואלה היא אולי לא אחת הכלכלות הגדולות בעולם, אך היא עדיין שחקנית משמעותית בשוק האנרגיה. פגיעה בתשתיות, בנמלים, בכבישים או בשרשרת האספקה אינה נשארת בגבולות המדינה. היא עלולה להשפיע על יצוא נפט, על עלויות הובלה וביטוח, על ספקים בינלאומיים ועל חברות ברחבי העולם שתלויות, לעיתים מבלי לדעת, באותן חוליות בשרשרת, וזו בדיוק הנקודה. ניהול סיכונים במאה ה־21 כבר אינו מתמקד רק בזיהוי איומים, אלא בזיהוי תלות".

עוד מציין פרקש כי "רוב הארגונים יודעים למפות את הספקים שלהם, אך מעטים יודעים למפות את התלות האמיתית שלהם. שני ספקים שונים יכולים להשתמש באותו נמל, באותה חברת שילוח, באותו ספק ענן או באותו מקור אנרגיה. לכאורה קיימת חלופה, אך בפועל קיימת נקודת כשל אחת. זהו שינוי תפיסתי מהותי. במקום לנהל רק סיכונים, על ארגונים לנהל גם את התלות, בשרשרת האספקה, בתשתיות, במידע, במקורות האנרגיה ובשותפים העסקיים

"מבחן של כלל מערכות המבנה"

אריאל פוקוטינסקי, מנכ"ל ECOWALL ומומחה לבנייה מתועשת, מפנה את הזרקור לנקודה לא פחות חשיבה, הנוגעת ליציבות של מבנים. לדבריו, נדרשת בהקשר הזה תשומת לב למעטפת המבנה ולא רק לחוזק שלו. "כשמדברים על היערכות לרעידות אדמה, השיח הציבורי מתמקד כמעט תמיד בחוזק שלד המבנה ובממ"דים. אלה כמובן רכיבים קריטיים, אבל יש מרכיב נוסף שלא זוכה למספיק תשומת לב - מעטפת הבניין. כאשר החיפוי משולב כבר בשלב יציקת קירות הבטון, הוא הופך לחלק אינטגרלי מהמבנה באמצעות עיגון ישיר למעטפת הבטון. לעומת זאת, בחיפויים יבשים, הנפוצים כיום בישראל, האלמנטים מחוברים רק לאחר סיום עבודות השלד באמצעות מערכות עיגון מכניות. במדינות רבות באירופה מערכות כאלה מחויבות לעמוד בתקנים מחמירים במיוחד לעמידות ברעידות אדמה, בעוד שבישראל במקרים רבים ניתן להסתפק באישור הנדסי נקודתי, ללא תקינה ייעודית מחייבת.

לדבריו, "המשמעות היא שלא די לשאול אם המבנה יישאר עומד לאחר רעידת אדמה. צריך לשאול גם מה יקרה למעטפת שלו. גם כאשר שלד המבנה שומר על יציבות, כשל במערכת החיפוי עלול לגרום להתנתקות של לוחות ואלמנטים במשקל של עשרות ואף מאות קילוגרמים, ולהפוך אותם לסכנה ממשית עבור הדיירים והציבור במרחב הסמוך. רעידת אדמה היא מבחן של כלל מערכות המבנה, לא רק של השלד. אם אנחנו רוצים לייצר בניינים בטוחים באמת, הגיע הזמן שהרגולציה תבחן גם את עמידות מעטפות המבנים באותה רמת חומרה שבה היא בוחנת את היסודות והשלד".

"גל תביעות בהיקפים חסרי תקדים"

ובמדינה רוויית סיכונים כמו ישראל, רעידת אדמה עשויה לייצר "רעש" חזק גם בתחום הביטוח. מאור אליאסי, מנכ"ל סוכנות הביטוח אוריינט, מסביר כי "רעידת אדמה משנה בן לילה את כל תפיסת הסיכון של מדינה. מבחינת שוק הביטוח, לא מדובר רק באלפי מבנים שנפגעים, אלא באירוע שמאלץ את כל שרשרת ניהול הסיכונים להתעדכן מחדש".

לפי אליאסי, "ככל שהנזק רחב יותר, כך גדל הסיכון שמייחסים לישראל בשוקי ביטוח המשנה העולמיים, וזו עלולה להיות נקודת מפנה שתתגלגל לעלויות גבוהות יותר עבור הציבור והעסקים. אחרי כל אירוע קטסטרופלי כזה נשאלות אותן שאלות: האם היקף הכיסוי הקיים מספיק, האם המחירים משקפים את הסיכון האמיתי והאם המשק ערוך להתמודד עם גל תביעות בהיקפים חסרי תקדים. בסופו של דבר, רעידת אדמה אינה רק מבחן לתשתיות ולכוחות ההצלה, אלא גם למידת החוסן הפיננסי של המדינה וליכולת של שוק הביטוח לספוג זעזוע מבלי להעביר את מלוא העלות למבוטחים".