"הסכם ממון הוא דווקא כלי פנטסטי לגמישות כלכלית"

הסכמי ממון הפכו בחודשים האחרונים לנושא סיקור חם ומסקרן. אם עד לא מזמן היה מדובר במסמכים שנחתמים בדיסקרטיות אצל עורכי דין, הרי שכיום הם כר פורה לשיח ציבורי, סטוריז וסיקור תקשורתי חסר תקדים. גם בארץ וגם בעולם נראה שכמעט כולם רוצים לדעת את הסכומים שיתחלקו אם תהיה פרידה, להבין את האותיות הקטנות - ולקבל הצצה לאחורי הקלעים של זוגות מפורסמים. זו גם הסיבה שבגללה נראה שלכל אחד יש דעה לגביהם: האם הם מעניקים ערך, איזה יחס הם משקפים לבן או בת הזוג וכיצד הם צריכים להיראות. אבל רגע לפני שמגבשים עמדה נחרצת (ומעלים לרשתות), חשוב להבין מה עומד מאחוריהם, איך נכון לנהל אותם - ומתי דווקא אפשר ואפילו רצוי לוותר עליהם.

"הערך המרכזי שהסכם ממון מעניק הוא קודם כל ודאות ושקט נפשי", אומר עו"ד יוסף גביזון, שותף במשה גביזון משרד עורכי דין ונוטריון. "בעיניי מדובר אולי בדבר הרומנטי ביותר שזוג יכול לעשות. ידוע שהסיבה מספר אחת לגירושים בישראל היא מחלוקות סביב נושאים כספיים. ברגע שבני הזוג מסדירים את הפן הכלכלי מראש, מתוך אהבה וראיית טובת השני, הם למעשה מנטרלים את מוקד החיכוך המרכזי הזה שמפרק משפחות. זה מאפשר להם לחיות חיים משותפים טובים ורגועים, בידיעה שהקשר מבוסס נטו על אהבה ושותפות, ולא על מתחים פיננסיים".

עו"ד ומגשרת לימור חלימי, בעלים של משרד עוה"ד לימור חלימי, מצביעה על כך שהסכם ממון הוא "כלי משפטי ועסקי לחלוטין, שאם נערך נכונה הוא נועד להגן על שני הצדדים ולייצר שקיפות. ולהבטיח שכל צד יוצא מוגן, הוא מונע מראש תחושות של ניצול, מגדיר את כוונות הצדדים בבהירות ומאפשר להיכנס לנישואים מתוך מודעות וביטחון ולא מתוך פחד או ערפל משפטי. כמו כן ההסכם מעניק ודאות וביטחון לבני זוג שנכנסים לזוגיות או לנישואים עם נכסים קודמים, עסקים, תמיכה משפחתית (כמו עזרה מההורים לרכישת דירה) ומייצרים שפה משותפת שמונעת ספקות מראש. ההסכם אף מונע מאבקים משפטיים עקובים מדם. כשמערכת היחסים מסתיימת, היעדר הסכם הופך את הסכסוך לארוך, יקר ופוגעני הרבה יותר. הסכם ממון מציב גבולות ברורים מראש, כששני הצדדים עדיין אוהבים, רואים זה את זה ומאזנים את האינטרסים של שניהם בהוגנות. במקביל, הסכם ממון מאפשר לבני הזוג לנסח בעצמם את הכללים שלהם". במקום לתת למחוקק או לבית המשפט להחליט עבורם".

עו"ד שלי פיירשטיין טייאר, שותפה מייסדת בבקרמן אפרתי פיירשטיין טייאר, מבהירה כי באופן אירוני הסכם המימון מביא גם יתרון מפתיע. "מעבר לתוצאה הברורה מאליה שהסכם הממון מייצר ודאות מבחינת משטר הרכוש כשבני זוג נפרדים ומאפשר להגן על רכוש שמביאים לפני הנישואין, ועל מתנות בזמן הנישואין כמו גם ירושות. הסכם הממון באופן אירוני הוא דווקא כלי פנטסטי ליצירת גמישות בהתנהלות הכלכלית של בני הזוג. ברגע שצדדים יודעים את מנגנוני חלוקת הרכוש קל להם יותר 'לשחרר' שכן הסיכון שלהם מגודר וברור, והם יכולים גם לייצר מתווים מתפתחים לפי שלבי ההתפתחות של הקשר (כגון משך החיים, ילדים וכיוב'). בנוסף, הסכם הממון יכול לשמש ככלי לתכנון מיסויי במקרים שלבני הזוג יש אפשרות להינות מהטבות מיסוי הנגזרות ממצבם האישי בטרם הנישואים. מעניין, להתייחס למצבים בהם מי מבני הזוג שותף או עובד בחברה משפחתית, שאז עריכת ההסכם היא דרמטית על מנת למנוע אתגרים משמעותיים במקרה של פרידה בכל הנוגע לטענות כלפי החברה".

"שיח סביב כסף מפעיל רגשות"

השיח האינטנסיבי שעולה סביב הסכמי ממון, חרף הערך שהם מביאים, נובע בין היתר מהמשמעות שלו בתוך מערכות יחסים. לדברי פיירשטיין טיאר, "השיח סביב כסף תמיד מפעיל אצלנו רגשות. הבקשה לערוך הסכם ממון יכולה להיתפס אצל בן הזוג השני כהבעת חוסר אמון בחוסנו של הקשר ולכן גם משליך על הערך העצמי של בן הזוג ממנו מבקשים לערוך את ההסכם. גם בשוק העבודה, השכר שאני מקבל מבטא את הערך שלי בעולם ביחס לאחרים. המסר שעלול לעבור כשהסכם ממון עולה לדיון הוא שאחד הצדדים לא סומך על הזוגיות. בנוסף בן הזוג, שמבקשים ממנו לערוך את ההסכם מגיע אל הקשר עם הרצון להיות All in ולהיות שותף מלא גם במחיר של וויתורים אישיים אבל חושש שבפרידה יישאר בלי כלום. מהצד השני, עצם הסירוב לבקשה לערוך הסכם ממון עלול להיתפס על ידי הצד השני ומשפחתו כאילו המוטיבציה לזוגיות קשורה במצבו הכלכלי הטוב של הצד השני. לכן נכון לייצר שיח שקוף וגלוי בנושא שמתווך על ידי אנשי מקצוע המיומנים במרחב הרגיש הזה, ויכולים להציע פתרונות מודלריים הרגישים לשלבים השונים של הקשר".

ובאותה נשימה, חשוב לזכור כי הסכם ממון, באופן מתבקש, איננו חתונה קתולית. "בהחלט אפשר לשנות הסכם ממון לאורך הנישואים, וזה מקובל מאוד", מבהיר גביזון. החיים הם דינמיים, ולכן זוגות רבים עורכים או מעדכנים הסכם ממון גם שנים לתוך הקשר, לרוב סביב צמתי חיים כמו קבלת ירושה, פתיחת עסק או רכישת דירה. מעבר לכך, חשוב לדעת שניתן לייצר מראש "הסכם ממון מדורג" - ההסכם לא חייב להיות נוקשה של הפרדה מוחלטת לעד. אפשר לקבוע בו שעם התקדמות החיים המשותפים (למשל אחרי 5 או 10 שנות נישואים) או עם הולדת ילד, אחוז השיתוף בנכסים הולך ועולה. זהו מנגנון פופולרי שמשקף את העמקת השותפות והמחויבות עם הזמן.

חלימי מוסיפה כי "נכון לערוך או לעדכן הסכם ממון כאשר יש שינוי משמעותי במצב הכלכלי ורוצים לעגן הסכמה רכושית לגביו (הקמת עסק מצליח, קבלת ירושה גדולה, צבירת נכסים משמעותית), כשרוצים לעבור ממודל של הפרדה רכושית למודל של שיתוף הדרגתי או כשיש שינוי במארג המשפחתי (למשל פרק ב'). לפני הנישואין ניתן לאשר את ההסכם אצל נוטריון, רשם הנישואין, או בבית המשפט לענייני משפחה / בית הדין הרבני. לאחר הנישואין חובה לאשר הסכם (או שינויים שלו) בבית המשפט לענייני משפחה או לוודא שהצדדים חתמו עליו מרצון חופשה ותוך הבנה מלאה שלו בבית הדין הרבני".

בהקשר לפרק ב' פיירשטיין טייאר מחדדת את ההבדלים בגישה בינו לבין מערכת היחסים הראשונה. "בפרק א' השחקנים ששותפים בעריכת ההסכם כוללים גם את ההורים של בני הזוג המעוניינים לתמוך בהם. ולמעשה ההורים לעתים קרובות הם היוזמים של הסכם הממון. ולכן הדרישה לערוך הסכם ממון עלולה להיתפס כהתערבות מאיימת של הורי בני הזוג בקשר, וכתמרור אזהרה למסירותו של בן הזוג להוריו על פני מסירותו לבן הזוג אליו נישא. להבדיל, בפרק ב', קיימים כביכול צידוקים מובהקים לעריכת הסכם הממון, שכן בדרך כלל לכל אחד מבני הזוג ילדים מפרק א' ורכוש מהותי שצבר, באופן המחייב אינהרנטית עריכת הסכם ממון. יחד עם זאת אנחנו שמות לב לאורך השנים, שבני זוג בפרק א' מגיעים כבר עם צבירת נכסים מהותית, באופן שעריכת הסכם ממון הפכה להיות יותר ויותר שכיחה ואינה נתפסת כבקשה חריגה, מרגע שבני הזוג מגיעים לשולחן קיימת אפשרות לטפל בפיל שבחדר, להציף את החששות ולפרק אותם עם טכניקות מגוונות".

"הסכם חד צדדי מסכן את תוקפו המשפטי"

הדיון העיקש סביב הסכמי ממון עשויים לייצר את הרושם שמדובר במהלך הכרחי, אך עשויים להיות מקרים שבהם הוא לא בהכרח נדרש. "אמליץ שלא לערוך הסכם מקיף כאשר מדובר בזוגות צעירים שמתחילים את חייהם מאפס, ללא הון משמעותי או צפי לירושות עתק, ושניהם בונים את העתיד הכלכלי יחד", אומר גביזון. "במקרים כאלה, הסכם ממון עלול להיות הוצאה מיותרת שמכניסה מתח לא רצוי. כמו כן, אם הדרישה להסכם (לרוב מלחץ של הורים) יוצרת משבר אמון עמוק שפוגע בבסיס הקשר רגע לפני החתונה, כדאי לעצור ולשקול אלטרנטיבות נקודתיות".

לדבריו, אחת האלטרנטיבות, נפוצה ויעילה מאוד כשמדובר בסיוע הורים ברכישת דירה, היא "הסכם הלוואה" מול ההורים. "הסכם כזה מבטיח שהכסף יוחזר להורים במקרה של פרידה או מכירת הנכס, ופותר את הבעיה באופן אלגנטי מבלי לגרור את הזוג להסכם ממון כולל ומורכב".

חלימי מציינת כי לא תחתור לעריכת הסכם ממון במקרים שתזהה סימני כפייה, לחץ רגשי או אולטימטום. בהקשר זה היא מזכירה דוגמה שממחישה היטב את התופעה. "לאחרונה פורסם פסק דין חריג של בית המשפט לענייני משפחה מפי השופטת אורית בן דור ליבל אשר ביטלה הסכם ממון שנחתם ואושר שנים קודם לכן. נקבע, כי האישה ניצלה את תלותו הכלכלית והרגשית של הבעל, הציגה לו את המסמך כ"הסכם מגירה" בלבד, וגרמה לו לחתום על הסכם מקפח שהותיר אותו חסר כל. המקרה הוכיח שהסכמי ממון שנחתמים תחת כפייה, אלימות כלכלית או ניצול פערים לא תמיד מחזיקים מעמד בבית המשפט. המקרה הזה ממחיש בדיוק למה הסכם ממון חייב להיעשות בהוגנות ובשקיפות. הסכם שהוא חד-צדדי או נצלני לא רק פוגע ברמה האנושית, אלא גם מעמיד את תוקפו המשפטי בסכנה בעתיד".