"צריך להסתכל על הצרכים בעוד עשרים ושלושים שנים"

תחום הביטוח הסיעודי נמצא בכותרות בשנים האחרונות. זאת, על רקע המכרזים התקופתיים שעורכות המדינה וקופות החולים, במטרה לבחור את חברות הביטוח שיעניקו מענה ויפעילו את הפוליסות עבור הזכאים. המכרז הנוכחי צפוי לפוג בסוף השנה האזרחית הקרובה, ובימים אלו נערך מכרז נוסף. אלא שעד כה, ניגשה אליו חברה אחת בלבד.

לדברי מאור אליאסי, מנכ"ל ומייסד סוכנות הביטוח אוריינט, ההיענות הנמוכה לא מבשרת טובות. "הדבר מעיד על כך שענף הביטוח הסיעודי עדיין נתפס כמורכב, לא רווחי ובעל אי-ודאות גבוהה וזאת חרף השינויים שבוצעו בשנתיים האחרונות. לכאורה מדובר במוצר שיכול לייצר הכנסה קבועה אבל הפרמיות של החברות מוגבלות, הרגולציה גבוהה במיוחד והפיקוח עליהן גבוה. בנוסף, תוחלת החיים של הציבור עולה, ההערכה של הסיכון מורכבת וקשה לחיזוי וכל הערכה שגויה עשויה להוביל את חברות הביטוח להפסדים כבדים במיוחד. בתרחיש כזה אין פלא שהן לא רואות בביטוח הסיעודי תחום אטרקטיבי לטווח הארוך. למעשה, וחרף כל ההתרעות, לא רק שהבעיות המבניות של הביטוח הסיעודי לא נפתרו, הן בעיקר נדחו".

שרי דביר, עורכת דין בתחום הנזיקין, מצביעה על כך שהנזק אולי לא בהכרח יהיה מיידי אך הוא אמור להדליק נורות בקרב מקבלי ההחלטות. "לכאורה, וברמה המיידית, לא חל שינוי. המבוטחים ימשיכו לקבל את הכיסוי שלהם. הבעיה מתחילה כשמסתכלים לטווח ארוך יותר. כל המהות של ביטוח סיעודי היא היציבות והביטחון שהוא מעניק לאורך זמן ובנקודה שהוא באמת נדרש. העובדה שרק חברה אחת ניגשה אליו מעלה ספק ביכולת להבטיח את אותו הביטוח גם בעתיד.

לדבריה, "ההשלכה המשמעותית ביותר היא שחיקה בחוסן של המערכת. שוק שבו פועל מספר מצומצם של שחקנים הוא שוק פגיע יותר, עם פחות גמישות להתמודד עם שינויים כלכליים, דמוגרפיים או רגולטוריים. לכן, כל זעזוע עתידי עלול להשפיע על מיליוני מבוטחים. זו גם הסיבה שבגללה לצד ההתייחסות למכרז הנוכחי, נדרש כבר עכשיו לגבש פתרון ארוך טווח שיעניק מענה מקיף לסוגיה. בהעדר מודל כזה, עלולים להיווצר בעתיד שינויים במבנה הביטוח, בתנאי ההצטרפות של מבוטחים חדשים או באופן שבו המדינה תידרש לממן את המערכת. לכן, דווקא עכשיו חשוב לנצל את חלון ההזדמנויות כדי לבצע רפורמה שתייצר יציבות אמיתית ולא רק פתרון זמני".

"ודאות רגולטורית לטווח ארוך"

אליאסי מציין כי הגישה לביטוח הסיעודי והפתרון שמגבשים עבורו צריך להיות ארוך טווח. "ההסתכלות צריכה להיות כיצד יראה הביטוח הסיעודי בעוד 10, 20 ו-30 שנה כשרבים מאתנו יזדקקו לו. הסיכון המרכזי הוא קריסה מוחלטת של מערך הביטוח הסיעודי הקבוצתי והשתת עול כלכלי כבד על המשפחות בישראל. הפתרון דורש התערבות ממשלתית רוחבית: מעבר מפתרונות מדף זמניים לרפורמה לאומית, הכוללת איגום משאבים בין ביטוח לאומי, משרד הבריאות והאוצר, ויצירת רשת ביטחון מטעם המדינה, שתבטיח סיעוד בסיסי לכל אזרח תוך ייצוב השוק הפרטי".

דביר מבהירה כי מן הראוי לזכור כי מצבים סיעודיים הולכים והופכים למורכבים ולעמוקים יותר. "השלכות של מצבים רפואיים כאלו ואחרים עשויות להתברר רק אחרי שנים ארוכות ואף להסתבך ככל שהזמן עובר. אין סיבה לייצר עוד מורכבות וקושי עבור אלו שבלאו הכי מתמודדים עם מצבים שכאלו, בייחוד שהם קורים בגיל מבוגר יותר וכשהתפקוד מורכב יותר. בהתאם, נדרשת חלוקת סיכונים מאוזנת יותר בין המדינה, קופות החולים וחברות הביטוח. מצב כזה יוביל לכך שחברת הביטוח לא תישא לבדה בסיכון שהולך וגדל ככל שתוחלת החיים עולה. בנוסף, נדרשת ודאות רגולטורית לטווח ארוך, שתאפשר לחברות לתמחר את הסיכון ולהתחייב לפעילות לאורך שנים, במקום להתמודד עם חוסר ודאות בכל מכרז מחדש. חשוב גם לבחון עדכון של מנגנוני המימון כך שישקפו את המציאות הדמוגרפית והכלכלית של ישראל, לצד יצירת מנגנון בקרה שיבחן באופן שוטף את איתנות המודל ולא רק כאשר מתפתח משבר".

לדבריה, "ברגע שאדם הופך לסיעודי, המשפחה ניצבת מול הוצאות עצומות ודווקא בשעת המשבר הקשה ביותר. ללא מענה ציבורי הולם, מדובר בהוצאות שעשויות למוטט משפחה מבחינה כלכלית. לכן, התערבות במנגנון ביטוחי שמבטיח שהמבוטחים יקבלו מענה וכיוסי על ידי המדינה הוא לא רק חובה מוסרית, אלא גם השקעה בחוסן הכלכלי של ישראל".