"נוסטלגיה היא לא טרנד שאנחנו 'מתלבשים' עליו, אלא חלק עמוק מהמורשת שלנו"
הפרסומת של עלית, שהחזירה לקדמת הבמה 16 מוצרים וטעמים אהובים מהעבר, זכתה השבוע בקקטוס הזהב. מאיה שניידר, סמנכ״לית השיווק של חטיבת הממתקים של שטראוס, מספרת על הביקוש שהגיע מהצרכנים, החשיבה הקריאייטיבית מאחורי "מגירת הממתקים" והניסיון להפוך זיכרונות ילדות לחוויה שמחברת בין דורות

לפעמים מספיק מבט אחד באריזה מוכרת כדי לחזור עשרות שנים לאחור. להפסקה בבית הספר, למכולת השכונתית או לביקור אצל סבא וסבתא. על התחושה הזו בדיוק בנתה עלית את המהלך הנוסטלגי שלה, שהחזיר למדפים שורה של ממתקים אהובים מהעבר והעניק לה השבוע את המקום הראשון בקקטוס הזהב. אלא שמאחורי ההחלטה להחזיר את ג'מייקה, ממולדה ושאר הממתקים המיתולוגיים עומדת אסטרטגיה רחבה יותר, שמבקשת להפוך את הזיכרונות של דור אחד לחוויה חדשה עבור הדור הבא.
"עלית היא מותג ישראלי מוכר ואהוב שמלווה ישראלים לאורך דורות, ולכן מבחינתנו נוסטלגיה היא לא טרנד שאנחנו 'מתלבשים' עליו, אלא חלק עמוק מה-DNA ומהמורשת של המותג", מסבירה מאיה שניידר, סמנכ״לית השיווק של חטיבת הממתקים של שטראוס. "כמעט לכל אחד יש מוצר של עלית שמחזיר אותו לרגע מסוים: להפסקה בבית הספר, למכולת השכונתית, לבית של סבא וסבתא או לרגע משפחתי. החיבור הזה הוא נכס מאוד משמעותי למותג".
לדבריה, המהלך נולד גם מתוך ביקוש צרכני מתמשך: "לאורך השנים קיבלנו שוב ושוב פניות של צרכנים שביקשו מאיתנו להחזיר מוצרים שהם גדלו עליהם. ראינו את זה בצורה מאוד ברורה גם כשהחזרנו את טוב טעם, אחרי שלוש שנים מחוץ למדפים. הצרכנים לא רק זכרו את המוצר, הם חיפשו אותו וביקשו באופן אקטיבי שיחזור". לצד הביקוש, זיהו בחברה גם הזדמנות רחבה יותר. "נוסטלגיה הפכה שוב לרלוונטית מאוד בתרבות, באופנה וברשתות החברתיות. לכן הבנו שיש כאן הזדמנות שהיא גדולה יותר מהחזרה נקודתית של מוצר כזה או אחר: לקחת את ההיסטוריה העשירה של עלית ולהפוך אותה לחוויה עכשווית. המטרה היא לא רק להזכיר מה היה פעם, אלא לחבר בין דורות וליצור סביב המוצרים האלה התרגשות חדשה".

אחד האתגרים המרכזיים היה להפוך את הנוסטלגיה לרלוונטית גם עבור מי שלא גדלו על הממתקים. "האתגר הגדול מבחינתנו היה לא לייצר 'מוזיאון של פעם'. נוסטלגיה עובדת כשהיא לא מסתפקת בשחזור העבר, אלא מקבלת משמעות חדשה בהווה. אנחנו מתייחסים לזה כאל Newstalgia: לקחת משהו מוכר, אהוב ובעל מטען רגשי, ולתת לו חיים חדשים באופן שרלוונטי לצרכן של היום".
"כשמחזירים מוצר נוסטלגי, למעשה מדברים עם שני קהלים במקביל. מצד אחד, יש את מי שגדלו עליו וזוכרים את הטעם, האריזה והרגעים שליוו אותו. עבורם החוויה היא מאוד רגשית. מצד שני, יש דור צעיר שפוגש את המוצר בפעם הראשונה. אין לו את אותו זיכרון אישי, אבל יש לו סקרנות מאוד גדולה כלפי עולמות של רטרו, וינטג' והסיפורים של הדור שקדם לו".
מבחינת שניידר, כאן נמצא החיבור הבין-דורי שמניע את המהלך: "מוצר שהיה חלק מהילדות של ההורים יכול פתאום להפוך לנושא לשיחה עם הילדים. לכן מבחינתנו ההצלחה היא לא רק שמישהו אומר 'איזה כיף, אני זוכר את זה', אלא שגם מישהו בן 20 שטועם ג'מייקה או ממולדה בפעם הראשונה אומר 'עכשיו אני מבין על מה כולם דיברו'. ברגע שזה קורה, הנוסטלגיה מפסיקה להיות רק זיכרון של דור אחד והופכת לזיכרון חדש של הדור הבא".
אותה תפיסה הובילה גם את גיבוש הקונספט הקריאייטיבי של הפרסומת הזוכה, שנשען על "מגירת הממתקים" של עלית. "היה לנו חשוב שהפרסומת לא רק תדבר על נוסטלגיה, אלא ממש תגרום לצופה להרגיש אותה. לכן רצינו להישאר בתוך השפה התקשורתית שלנו ובתוך 'מגירת הממתקים', שכבר הפכה מבחינתנו לנכס מותגי".
"הרעיון הוא מאוד פשוט ואוניברסלי: אתה פותח מגירה, רואה פתאום מוצר שלא ראית שנים, וברגע אחד חוזר לתקופה אחרת. לפעמים לא צריך סיפור גדול. מספיק טעם, אריזה, שיר או חפץ כדי להציף זיכרון שלם. לכן בנינו את העולם הקריאייטיבי מאותם פרטים קטנים שמיד זורקים אותך אחורה: המטבח, הרדיו, הטלפון, הקלטות, העיצוב והשפה של התקופה".
אלא שבעלית לא רצו שהפרסומת תישאר רק בעבר. "אנחנו לוקחים את אותו רגע מתוק שהיה פעם ומאפשרים לו לקרות שוב היום, גם למי שזוכר וגם למי שפוגש אותו בפעם הראשונה. זה מתחבר גם לסלוגן של המהלך,'חיים שלמים של רגעים מתוקים': אותם מוצרים מלווים רגעים בתקופות שונות ובדורות שונים".
המהלך כלל 16 מוצרים וטעמים, ובהם ג'מייקה, טורטיני, ממולדה אננס ופטל, נשיקולדה, מסטיק לימון, סוכריות דבש וזיפ, לצד מוצרים כמו פסק זמן, טוויסט וקפה טורקי שחזרו באריזות נוסטלגיות. "הבחירה התחילה קודם כל ממוצרים שיש להם מקום אמיתי בזיכרון הישראלי ושלאורך השנים ראינו סביבם געגוע וביקוש מצד הצרכנים. היה לנו חשוב לבחור מוצרים שמזוהים מאוד עם עלית ושנוכל להחזיר אותם בצורה שתהיה נאמנה ככל האפשר למה שאנשים זוכרים, לא רק בטעם אלא גם בנראות ובאריזה".

אבל המהלך לא הסתכם במדפי החנויות. לצד המוצרים הושק מארז נוסטלגיה ונוצר גם פופ-אפ שכלל עמדות צילום, גלויות, משחקי וידאו, דמויות מהילדות ובר משקאות נוסטלגי. "די מהר הבנו שאם כבר עושים את זה, לא נכון לעצור במדף. רצינו להפוך את הזיכרון לחוויה שאפשר ממש להיכנס אליה", מספרת שניידר. "זה גם ההבדל מבחינתנו בין 'להחזיר מוצר' לבין לבנות מהלך מותגי. רצינו שהצרכן לא רק יראה מוצר שהוא זוכר על המדף, אלא ירגיש שהוא פוגש מחדש חלק מהילדות שלו. ומי שלא היה שם אז, יוכל להיכנס לעולם הזה ולחוות אותו בפעם הראשונה".
אילו תגובות קיבלתם ומה לדעתכם עומד מאחורי ההצלחה?
"התגובות שהכי מרגשות אותנו הן דווקא אלה שחורגות מהמוצר עצמו. אנשים לא אומרים רק 'אהבתי ממולדה' או 'התגעגעתי לג'מייקה'. הם מספרים לנו איפה הם היו כשהם אכלו את זה, מי קנה להם את הממתק, באיזו מכולת הם היו קונים אותו, עם מי הם חלקו אותו. פתאום מוצר הופך לדלת לזיכרון שלם.
זה משהו שאנחנו רואים כבר שנים. למשל, סביב החזרה של טוב טעם הגיעו פניות דרך שירות הלקוחות, הרשתות החברתיות והקהילות, עד שהבקשה להחזיר אותו הפכה לדרישה צרכנית שחזרה שוב ושוב. גם סביב ממולדה ראינו עד כמה השיח והציפייה לחזרה של מוצר יכולים לחצות גילאים ולהתקיים אצל קהלים מבוגרים וצעירים כאחד.
בעיניי, שם גם נמצא ההסבר להצלחה של המהלך. זה לא רק 'פעם היה פה מוצר ועכשיו הוא חוזר'. המוצרים האלה מחזיקים בתוכם זיכרונות אישיים וקולקטיביים. כשאנחנו מחזירים אותם, אנחנו נותנים לצרכנים הזדמנות לפגוש מחדש חלק מהסיפור שלהם.
ומה שמאוד מעניין אותנו הוא לראות שגם צעירים שלא גדלו על המוצרים מפתחים אליהם קשר. מבחינתנו זו אולי ההוכחה הטובה ביותר שהנוסטלגיה עבדה: לא רק שחזרנו לעבר, הצלחנו להפוך אותו לרלוונטי בהווה. בסופו של דבר, מותג עם היסטוריה חזקה צריך לדעת לשמור על הנכסים האייקוניים שלו, אבל במקביל להמשיך לחדש. השילוב ביניהם הוא מה שמאפשר למותג ותיק להמשיך להיות חי ורלוונטי גם עבור הדור הבא".

