חברי צמד הווייט סטרייפס - הגיטריסט והזמר ג'ק ווייט והמתופפת מג ווייט, הוציאו הודעה לתקשורת בה נאמר כי הלהקה מתפרקת באופן רשמי. מתוך ההצהרה שפורסמה באתר הרשמי של הלהקה: "הסיבה היא לא חילוקי דעות, חוסר רצון להמשיך, או בעיות בריאות למיניהן שכאמור ג'ק ומג מרגישים טוב מאוד. הסיבות הן מגוונות, אך עיקרן הוא לשמר את מה שיפה ומיוחד בלהקה ולגרום לכך שזה יישאר באותה צורה".
כמו כן נאמר בהצהרה שהלייבל של ג'ק ווייט "Third Man Records", ימשיך לשחרר הקלטות אולפן וכן הקלטות חיות של הצמד, אך לא חומר חדש. "מג וג'ק מקווים שהמעריצים לא יתעצבו מהחלטתם", נאמר בהצהרה, "אלא יבינו כי זה צעד חיובי שנעשה מתוך כבוד למוזיקה שהלהקה יצרה וכבוד למעריצים גם כן".
"הלהקה שייכת לכם ואתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים איתה"
הווייט סטרייפס יצאו לסיבוב הופעות אחרון בשנת 2007 עם האלבום "Icky Thump", אך הסיבוב נקטע בשיאו כאשר המתופפת מג ווייט החלה לחוות התקפי חרדה קשים. מאז, ההופעה של ההרכב הייתה בתכנית של קונאן אובריאן, שם ביצעו את השיר "We're going to be friends". אירוני.
מאז ההפסקה היחסית לאחר הטור האחרון עסק ג'ק ווייט בלהקות האחרות שלו: |The Raconteurs" ולהקת "The dead weather" (בה חברה גם סולנית The Kills הנהדרת - אליסון מושארט). מג וייט התרכזה בחיי משפחה והתחתנה עם הגיטריסט ג'קסון סמית (בנה של פטי סמית').
"הווייט סטרייפס לא שייכים לג'ק ומג יותר", כותבת הלהקה בסוף ההצהרה לעיתונות, "הלהקה שייכת לכם ואתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים איתה. היופי האמיתי של אמנות ומוזיקה הוא שהיא יכולה להישאר לנצח אם אנשים מעוניינים בכך. תודה שחלקתם עימנו את החוויה הזו, מעורבותכם לעולם לא תישכח ואנו אסירי תודה".
אח ואחות? בעל ואישה?
הווייט סטרייפס שמרו במשך שנים על ערפול בנוגע לחייהם האישיים. השמועות הרווחות היו שהם אח ואחות או בעל ואישה. עיתון בדטרויט פרסם בעבר העתקים של תעודת נישואים ותעודת כירושים שלהם, אולם לא מן הנמנע שתעודות אלה זויפו כדי ליצור "באז" של יחסי ציבור.
בשורת ה"מי צריך בס" שהגיעה ממישיגן
מוזיקלית השפיעו הווייט סטרייפס על צמדים רבים בעולם המוזיקה, ביניהם גם צמדים ישראלים כמו "האנק אנד קאפקייקס" ו"קרוסלה", והביאו לעולם את בשורת הצמד תופים-גיטרה, או בשם העממי "מי צריך בס?". הם יצאו לדרך ב-1997 בדטרויט, מישיגן, מג על התופים וג’ק בגיטרה ושירה. אחרי שנתיים של הופעות בפני קהל מצומצם הגיע אלבום בכורה מינימליסטי בצלילו, עם 17 שירי רוק גאראג’ קצרים ודומים. האלבום לא הצליח ליצור את האפקט הרצוי - פרט ליצירת קהל מעריצים מצומצם בדטרויט.
בשנת 2000 יצא אלבומם השני, De Stijl, ובו שוב כמות גדולה של שירים קצרים ואיכותיים. הרוק שלהם נעשה עדין יותר, וניכרה באלבום השקעה שאולי לא הורגשה בזה הקודם. האלבום הצליח להשיג ללהקה את הכבוד המגיע לה, והוסיף מנה מכובדת של סטייל. המצב החדש של הווייט סטרייפס עורר ציפיות רבות מאוד לקראת אלבומם השלישי, שראה אור ביולי 2001. White Blood Cells יצא בדיוק בתקופה בה רוק בסיסי ומלוכלך חזר להיות אופנתי, הודות ללהקות כמו הסטרוקס וההייבז. בזכות וידאו קליפ מוצלח ל"Fell In Love With A Girl" מן האלבום (שנראה כאילו נבנה כולו מאבני לגו), שהביא לו מועמדויות לפרסי האמ.טי.וי, הגיע הצמד לקהל רחב עוד יותר.
ב-2003 יצא אלבומו הרביעי של הצמד, Elephant. האלבום כלל חידוש ללהיט של ברט בכרך והאל דייוויד, "I Just Don't Know What To Do With Myself", זכה להצלחה גדולה, והגיע למקום השישי במצעד בארה"ב.
ב-2004 הפיק ג'ק וייט לזמרת הקאנטרי לורטה לין את האלבום Van Lear Rose, שזכה להצלחה מסחרית וביקורתית כאחד. האלבום זכה בגראמי בקטגוריית "אלבום הקאנטרי הטוב ביותר". הדואט בין לין לווייט, "Portland Oregon", זכה בקטיגוריית "שיתוף הפעולה הטוב ביותר עם שירה בקאנטרי".
ב-2005 הוציא צמד הווייט סטרייפס את אלבומו החמישי, Get Behind Me Satan, שכלל את הסינגל "Blue Orchid".