רמי פורטיס 60 בבארבי, ברי סחרוף (צילום: גיא פריבס)
זוגיות מיתולוגית. רמי פורטיס מארח את ברי סחרוף ביום הולדת 60 בבארבי | צילום: גיא פריבס

רמי פורטיס 60 בבארבי, ברי סחרוף (צילום: גיא פריבס)
"נעליים! ומקרר! ומקרר שיקרר לי את המוח!" | צילום: גיא פריבס
רמי פורטיס 60 בבארבי, ברי סחרוף (צילום: גיא פריבס)
"אין קץ לילדות" | צילום: גיא פריבס

קשה להאמין אבל עברו יותר משלושים ושש שנים מאז שרמי פורטיס נכנס לאולפן הקלטות ובניסיון אחד יצר את "אינקובטור", השיר ההזוי ביותר באלבום הרועש והפרוע ביותר בשלושים שנות קיומה הראשונים של מדינת ישראל. לימים הוא סיפר שבכה בסיום ההקלטה, כי הבין שטוב כל כך הוא לא יבצע את השיר הזה לעולם. ואכן, אמש במועדון הבארבי, כשחגג שישים שנות קיום וארבעים שנות קריירה, הוא פסח על הלהיט ההוא מאלבומו הראשון "פלונטר", אבל כן ביצע כמות אדירה של להיטים אדירים אחרים, שחלקם נכתב עוד לפני שחלק מהמעריצים בכלל נולד.

מעולם לא חדל ליצור ולהמציא עצמו מחדש

להופעה המיוחדת אמש רמי פורטיס עלה עם ההרכב הכי חזק שלו (כולל גיטריסט אחד בשם גיא פורטיס, קשר כלשהו ביניהם בהחלט אינו מקרי) ועם חולצת פסים שחורה-לבנה, כמו בעטיפה של אלבומו האחרון, "החבר אני", שהזכירה שמדובר באמן אמיתי. כי פורטיס מעולם לא חדל ליצור ולהמציא עצמו מחדש. הוא צחק פעם אחר פעם בהופעה, ואמר שהוא לא בן שישים, אלא בקושי בן שש. וכך הוא מרגיש כשהוא שר ומבצע, כילד קטן ונרגש שמבין שלעמוד על הבמה מול מעריצים נלהבים כל כך, זו לא חובה, זה לא עבודה, אלא זכות גדולה וכיף. הרבה הרבה כיף.

רמי פורטיס 60 בבארבי, קוואמי (צילום: גיא פריבס)
"את לא!" | צילום: גיא פריבס

רמי פורטיס 60 בבארבי, קוואמי (צילום: גיא פריבס)
הפורטיס וקוואמי | צילום: גיא פריבס
ובאמת, מעל להכל ההופעה אמש הייתה כיף אחד גדול. החולצה היתה "החבר אני", אבל 18 מתוך 21 השירים שביצע בהופעה היו להיטי עבר שהוא יכול היה בכל רגע נתון להשאיר לקהל לשיר. ובכל פעם שבדק את האנשים שעמדו מולו ונדם - הם השלימו את החסר בצעקות מסונכרנות. בשלב מסוים הוא אף הגדיל ועשה, ופשוט ירד מהבמה, כדי להחליף חולצה. בזמן הזה הלהקה ביצעה את "שמש לך מצפים", שהיה השיר היחידי שהגיע לרדיו בתקופת "פלונטר". ג׳נגו, הבסיסט המיתולוגי מימי "האחים פורטיס", ועידו אגמון, הגיטריסט שעומד על הבלטה הנחשקת הזו כבר כמה שנים טובות, הובילו את החבורה הנהדרת שהראתה כמה היא ראוייה ללוות את האגדה זו, אגדה שגם ביום הולדתה השישים לא הייתה לחוצה על עוד מנה של תשומת לב ובכל הזדמנות הפנתה את אור הזרקורים לכל מי שאפשר מלבדה.

שירים שגם עוד 60 שנה ירגישו רעננים

כשחזר לבמה, לאחר החלפת החולצה, זה היה הפורטיס של פעם. בלי כובע, עם הקרחת הבוהקת ועם רצף שירים שגם עוד שישים שנה ירגישו רעננים. ביצוע כמו זה שניפקו ל"חדשות מהירח" הוא הדבר האמיתי, רוקנ'רול פראי אך מדויק, רועש אך הרמוני, שיר נהדר שבוצע בצורה מושלמת, צורה שבגללה מגיעים להופעות, בדרך שטובה פי כמה מגרסת האולפן.

רמי פורטיס 60 בבארבי (צילום: גיא פריבס)
"אני מרגיש בן 6" | צילום: גיא פריבס

רמי פורטיס 60 בבארבי (צילום: גיא פריבס)
"חדשות מהירח!" | צילום: גיא פריבס
שמעתי את הרפרטואר הפורטיסי מאות פעמים, כשהתגוררתי בדירת שותפים עם חבר טוב, שביצע אותו פעם אחר פעם, ואיכשהו הוא לא נמאס. משהו בטירוף ובתמימות ובתשוקה של ה"משוגע" הזה מתחברים לנימים של המקום המטורף ומלא התשוקה שהוא המדינה המשוגעת הזו. וכדי להוכיח שאין לו בעיה לחלוק את אור הזרקורים, בחצות בדיוק פורטיס הזמין לבמה את אותו חבר מהדירה, לנגן איתו את "על המשמרת". לומר לכם שזה היה ביצוע נפלא? אכן. האם אני אובייקטיבי? לא כל כך, אבל הקהל היה בטירוף ופרגן לאחד משלהם, למעריץ, לאחד מאלה שהיו בהופעה של "הרולינג סטונס" וחשבו שבמבט מפוכח ואובייקטיבי, החימום ההוא של פורטיס היה לא פחות טוב, ואולי אף יותר, מזה של המנה הראשית שהגישו ג׳אגר, ריצ׳רדס וחבריהם.

מחובר ליצירה שלו כפי שהיה לפני ארבעים שנה

כי פורטיס, שכבר לא זוכר את כל המילים, עדיין מחובר ליצירה שלו כפי שהיה לפני ארבעים שנה. הצורה שבה הוא קופץ, הצורה שבה הוא שר ומנגן, האנרגיות שבהן הוא מתאפיין, שיכולות להזרים חשמל לעיר בגודל בינוני, הובלטו עוד יותר כשקוואמי קפץ לבמה בהפתעה לשיר האחרון לפני ההדרן. ביחד הם נתנו את "את לא" בצורה הטובה ביותר ששמעתי. ולאחר שסיימו והלהקה ירדה לקול התשואות, הגיע הרגע שהיה ברור לכולם שיגיע: השותף המיתולוגי של פורטיס עלה לבמה ונתן את הסימן לשיגעון שלו חיכו כל האנשים בקהל.

רמי פורטיס 60 בבארבי (צילום: גיא פריבס)
החבר ואני | צילום: גיא פריבס

רמי פורטיס 60 בבארבי (צילום: גיא פריבס)
"זכות גדולה וכיף" | צילום: גיא פריבס
ברי סחרוף ורמי פורטיס הם יותר משני אמנים, הם פורטיסחרוף, צמד שייזכר כבולט והאיכותי בתולדות היצירה המקומית (לצד איינשטיין וחנוך, שטרית ודוכין). ביחד הם ביצעו אמש חמישה שירים, כל אחד מהם פגז בפני עצמו. פתחו עם "ניצוצות" הנצחי (שפורטיס כתב על הקשר ביניהם), המשיכו עם "רד מעל למסך הטלוויזיה" הבועט, הפגיזו עם "תחת אש" מהאלבום המשותף האחרון שלהם "על המשמרת", ועצרו לשנייה לפני המכה הכמעט אחרונה.

שיר המחאה האולטימטיבי נגד הטירוף של העולם

כמו בביצוע שעשה במופע החימום ל"סטונס", גם הפעם פורטיס השתיק את הלהקה באמצע "נעליים". את הבית השני הוא שר לבדו. כי יש משמעות לבליל המילים של השיר הזה, שלא נכנס לשום פלייליסט, אבל אין הופעה של פורטיס בלעדיו. כי זה שיר המחאה האולטימטיבי נגד הטירוף של העולם, נגד האלימות חסרת ההיגיון, נגד העבדות לפוליטיקאים ולשליטים, נגד העריצות הקפיטליסטית המודרנית של התאגידים, נגד כל החרא שאנחנו זורקים אחד על השני כקופים משועממים וממושמעים. ואז הלהקה חזרה ופוצצה את עור התוף של כל האנשים שרק רצו לצעוק. והמלך מפה והמלכה משם לנצח טובחים עצמם עמוק בתוך דם.

בלי השתהות הם המשיכו ל"אין קץ לילדות". וכשהפזמון האחרון של השיר נוגן בפעם האחרונה, הבארבי כולו קפץ עם פורטיס, סחרוף והלהקה. קפץ כדי להגיד תודה, קפץ כדי לשכוח את השבוע הנורא, קפץ כי נעורים זה רק בראש, קפץ כי 60 השנים הראשונות של רמי פורטיס הפכו אותו לאגדת רוק מקומית, אורגינאלית, שונה, אחרת, ליצנית, מוטרפת, "משוגעת" ובדרכה הייחודית - כל כך חכמה וצודקת.

רמי פורטיס 60 בבארבי (צילום: גיא פריבס)
הבארבי מריע לו | צילום: גיא פריבס

רמי פורטיס 60 בבארבי, קוואמי (צילום: גיא פריבס)
פורטיס וקאוומי בשחור אמנותי | צילום: גיא פריבס
רמי פורטיס 60 בבארבי (צילום: גיא פריבס)
הבארבי קופץ לכבודו | צילום: גיא פריבס
רמי פורטיס 60 בבארבי (צילום: גיא פריבס)
להתראות ב-60 השנים הבאות | צילום: גיא פריבס