חמש שנים עברו מאז "Damon Days", האלבום השני של הגורילאז, שהוציאו השבוע את הפרויקט השלישי. דיימון אלברן (גם סולן Blur) וג'יימי האוולט (יוצר הקומיקס Tank Girl) גייסו לאלבומם השלישי "Plastic Beach" הרבה חברים טובים כמו לו ריד, סנופ דוג, מוס דף ודה לה סול.
הפעם לא הסתפקו חברי ההרכב ב"רק" אורחים בודדים וגייסו להפקה תזמורות כמו סימפוניית VIVA מאנגליה, מחלקת כלי הנשיפה של תזמורת שיקאגו והתזמורת הלבנונית הלאומית למוזיקה ערבית - גרנדיוזי אש. האלבום, שהתפתח מפרויקט "Carousel", יצא יותר עמוק, יותר פופי ויותר רטוב מקודמיו. לקחת אוויר ולצלול.
עוד באינטרו מבינים שברדק לא הולך להיות פה. הכינורות וכלי הנשיפה של סימפוניית VIVA, שיחזרו לבצע בשלב יותר מאוחר את השיר "Cloud of the Unknowing", מבשרים לנו על מידת העומק שאליו אנו צפויים להגיע. כבר בשיר הראשון "Welcome to the World of the Plastic Beach", שוחה סנופ דוג עם הכרישים ונותן פתיחה נושכת ששוברת את החסקה.
הברקה של התזמורת הלאומית הלבנונית
בשיר הבא הגורילאז כבר תופסים אותך עם המכנסיים למטה. בפתיחה של השיר "White Flag" נשמע קטע מוזיקלי ערבי-קלאסי שאותה מבצעת התזמורת הלאומית הלבנונית - קטע מבריק של דקה וחצי שמוביל לכניסה של הביט. בשיר עצמו מתארים לנו הראפרים הבריטיים Bashy ו- Kano את אג'נדת הדגל הלבן - בלי מלחמות, בלי רובים רק כיף וסמים. עולם מושלם.
אר כך מגיע הלהיט "Stylo", בשיתוף עם מוס דף וזמר הנשמה מהסיקסטיז בובי וומאק. לשיר עצמו, אגב, לא נכתבו מילים. וומאק התבקש לשיר כל העולה ברוחו, ואחרי סשן של שעה קיבלו גורילאז את הווקאל המושלם לטראק. לסינגל נעשה כידוע "קליפ גורילאז" גאוני בשיתוף עם ברוס וויליס, שרוצח את חברי ההרכב אחד אחד.
את הקרנבל התת-ימי ממשיכים הראפרים דה לה סול ו- Gruff Rhys בשיר "Superfast Jellyfish". את הצלילה למעמקים נעבור עם אלברן והזמרת השוודית Yukimi Nagato בשיר "Empire Ants" - טראק אלקטרוני אייטיזי, שמאפיין את הצד היותר מלנכולי של הגורילות.
לו ריד שר על חיות שמתקיימות מפסולת של בני אדם
"Some Kind Of Nature", שהוקלט עם לו ריד, מתאר תמונה אבסורדית אך אופטימית אליה נחשף דיימון, בה בעלי חיים מתקיימים בזכות הפסולת שבני האדם משליכים, מה שמזכיר שלא מזמן באמת ראיתי ג'ירפה שלובשת חולצה עם ההדפס "ו' 3 נותנים בראש, וכל השאר שילכו לבחוש".
את רצף האלקטרו-פופ המצוין של האלבום ממשיכים השירים "On Melancholy Hill", "Broken" ושיר הנושא "Plastic Beach", שמתאר בפאנקיות את אווירת החוף.
הדאון-סייד של האלבום היא הדרך בה הוא נגמר. אחרי כל הלהיטים, בהם מתארחים כל המי ומי, נשארים עוד שלושה שירים באווירה די איטית ומשעממת. הכוונה טובה אבל לא משאירה טעם של קלמארי על הפלנצ'ה. שני כוכבי מישלן.