שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
יופי שמסנוור כל מצלמה. שרי גבעתי בהופעה | צילום: ראובן שניידר

שרי גבעתי היא מסוג האמנים שאין להם מה לחפש בישראל מבחינה מוזיקלית. בדומה לתמר אייזנמן היא שרה באנגלית, אבל מה שמשמעותי הרבה יותר הוא שהמולדת הנפשית של המוזיקה שלה לא נמצאת כאן, אלא עשרת אלפים ו-12 אלף קילומטר מערבה. האנגלית טבעית לגבעתי, היא נשמעת בה טוב, והבחירות המוזיקליות שלה הן בראש ובראשונה אמריקניות. בכל סגנון בו היא שרה אמש, במופע ההשקה ל-E.P הבכורה "The Monkeys Are Here", בין אם זה בלדת פסנתר, רית'ם נ' בלוז, רוק-ג'אז, גרוב מאריאצ'י, רוקנ'רול, רוק פסיכדלי, קאנטרי-פולק או טראנס-רוק - אפשר היה לחוש באלמנטים דוד סמיים, ולהבין שגבעתי נועדה לשיר את השירים האלה באולם אלגנטי בניו יורק או במועדון לוהט בלוס אנג'לס (עם כל הכבוד ל"האזור" בין המסגר לאיילון, ויש כבוד).

שרי גבעתי היא זמרת נעימה לאוזן ויוצרת בעלת כישרון, אבל היא לא ווקאליסטית מהממת. היא זקוקה לסאונדמן שיעשה קסם ויגרום לקול הלא גדול שלה להגיע ולגעת גם במי שנמצא בקצה החדר. אמש זה לא קרה, אבל אולי בהמשך הנס יתרחש. ואולי זה עניין של בחירה. לקראת הסוף, בשני השירים האחרונים לפני ההדרן, פתאום היא פתחה את הגרון וקצת הגבירה ווליום. צריך בשביל זה אומץ וביטחון, ונדמה שגבעתי מתחילה לקבל אותם. כרגע היא זמרת שמתאימה הרבה יותר לטלוויזיה וקליפים מאשר להופעות חיות. היופי הטבעי העז שלה חורך כל מצלמה, הקול שלה עובד יותר טוב בקטן, ויש לה עוד הרבה ללמוד מבחינת פרפורמנס. יש לה את היכולת להפוך ללנה דל ריי הישראלית.

שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
המולדת הנפשית המוזיקלית לא נמצאת כאן. שרי גבעתי | צילום: ראובן שניידר

גבעתי, מלווה בארבעה נגנים טובים בראשות המתופף ברק קרם, פתחה עם "Into your heart", בלדת רוק עם אלמנטים שמזכירים את "הוטל קליפורניה". אחרי הגיע "Losing" שעובד לקטע עם נגיעות מאריאצ'י מגבול טקסס מקסיקו. ב"Darling" היא שרה נחמד מיינסטרים רוק שנולד מתוך ג'אז. גבעתי חביבה גם ברוקאבילי של "Knockdown" שרחוק מלהפיל. הלהיט "Paris" מגיע בשיר החמישי. גבעתי שרה בצרפתית ומנסה לחבר שאנסון לברודוויי, בהצלחה מסוימת.

השיר הכי יפה במופע היה השישי, "Girl", בלדה שהזכירה בסגנון זמרות חלומיות כמו פיית'פול ואו'קונור. ב"The Machine", שיר פולק-קאנטרי שגבעתי כתבה בעצמה, זה המשיך להשתפר ויחד עם הלהקה היא נשמעה מצוין. הרוק האיטי של "Guns" עם אלמנטים פסיכדליים תפס אותה מנסה, מתאמצת, לעיתים מצליחה להגיע רחוק ולשיר טוב באמת.

שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
קאבר נחמד. שרי גבעתי שרה "Grenade" בהופעה | צילום: ראובן שניידר

השיא הגיעה ב"Motherless Child", היצירה הארוכה והמורכבת ברפרטואר של גבעתי. רוק קצבי שהתחיל עם פסיכדליה, באסים שמנים וגיטרה בספירה משל עצמה, והמשיך לשילוב מדליק בין נגינת רוק לצליל אלקטרוני. הלהקה ניגנה טראנס רוק משובח, מחברת אלטרנטיב עם קלאב, וגבעתי סוף סוף פתחה את הקול ושרה בפול ווליום של הגרון. סגנון השירה הזה מתאים לה הרבה יותר, כלומר להיות זמרת דאנס-האוס שמחזיקה כמה משפטים וחוזרת עליהם באופן מרשים, יותר מאשר לעמוס שיר שלם עם בתים ופזמונים על כתפיה.

את ההדרנים פתחה גבעתי עם ביצוע סולו, רק היא ופסנתר, ל"Grenade" של ברונו מארס - קאבר טוב שהתאים לשלב הזה בהופעה. גבעתי סיימה עם ההרכב ברית'ם נ' בלוז חמוד של "Mr Right", שכלל סולו חשמלית משכנע. כתצוגת תכלית ההופעה הזו היתה בסדר גמור, אבל לגבעתי, אם היא באמת רוצה להצליח כזמרת, אין הרבה מה לחפש פה. היא כבר נטעה ניצנים לקריירה בחו"ל, ועכשיו היא צריכה לדאוג שהניצנים יתפתחו לפרחים. טיסה 001 לשדה התעופה קנדי יוצאת הלילה בחצות. כדאי לך להיות עליה.

שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
צריכה שהסאונדמן יחולל נס. שרי גבעתי בהופעה | צילום: ראובן שניידר

שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
"Paris" בצרפתית. שרי גבעתי בהופעה | צילום: ראובן שניידר
שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
מוכשרת. שרי גבעתי בהופעה | צילום: ראובן שניידר
שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
הגיעה לשיא בסוף ההופעה. שרי גבעתי | צילום: ראובן שניידר
שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
באלה הידיים. שרי גבעתי בהופעה | צילום: ראובן שניידר
שרי גבעתי (צילום: ראובן שניידר )
יופי ממיס. שרי גבעתי בהופעה | צילום: ראובן שניידר
_OBJ_OBJ_OBJ